אני מודה. לפני כמעט חודשיים כתבתי מעל שורות אלו כי ההחתמה של יצחקי תמוהה ומעלה חשש כבד לניסיון לחסוך מצד אברמוב. אני מודה, טעיתי בענק. הכובע נאכל עם ריבית, ועכשיו, חמש תודות לברק יצחקי, חמסה חמסה חמסה.
תודה ראשונה – על המהפך בסגנון המשחק והחזרה לדי.אן.איי של בית״ר. ״תמיד נשאף לתת עוד, זה האופי של בית״ר", אמר יצחקי אחרי התוצאה ההיסטורית בבלומפילד. אמירה שמעלה ניחוחות של העונות המרגשות ביותר, ניחוחות של מכביזם תל-אביבי בקור הירושלמי, אבל יותר מהכל – עומדת בקנה אחד עם כל מה שהקהל דורש: כדורגל התקפי, תוסס ודורסני. מותר להפסיד, רק לא לחלץ 1:0 קטן ומייגע. זו לא בית״ר.
רוצים להישאר מעודכנים?
תודה שנייה – על האופי. את הדרבי בית״ר הפסידה אחרי שהובילה במחצית, מול הפועל פתח תקוה (היורדת) אבוקסיס חילץ נקודה עם ספיגה בדקה ה-89, להפועל חיפה ורוני לוי כבר הפסדנו בדקה ה-100. בית״ר של אבוקסיס היתה מבוהלת, מתפרקת. בית״ר של יצחקי ואלמוג כהן? נושמת, רגועה, בטוחה בעצמה, מרגשת.
תודה שלישית – על ההגנה. עד יצחקי, בית״ר ספגה 28 שערים ב-22 משחקים, כמעט 1.3 שערים למשחק. מיצחקי? 4 שערים ב-8 משחקים, 0.5 שערים בלבד. לא עוד התעקשות על דגני וגוטליב, לא עוד בונקר שמסתיים במפח נפש.
תודה רביעית – על האמונה בשחקנים. על דור מיכה, שעד ליצחקי קיבל שברירי הזדמנות מהספסל, אם בכלל – ומאז יצחקי מזכיר את מיכה של הימים הגדולים ביותר. על מיירון ג׳ורג׳, שבתקופת יצחקי כבר סופר 4 שערים ובישול, אותו מאזן שהיה לו ב-22 משחקים עד שהגיע. כשאין קיבעון – שחקנים פורחים.
תודה חמישית (והחשובה מכולן – על התוצאה ההיסטורית. התוצאה שתיזכר לדורות, התוצאה שכל אוהד שהיה בבלומפילד (וגם מי שלא) יספר עליה לילדיו, לנכדיו ואולי גם לניניו. על הניצחון הגדול ביותר על הפועל בליגה, אי פעם. על החמישייה הראשונה שבית״ר מבקיעה להפועל במשחק ליגה. על החגיגות ברחובות מחוץ לאצטדיון, כאילו בית״ר לקחה תואר. על הנקמה המושלמת, על הפועל – שאינשאללה – יורדת. תודה, סליחה – ועכשיו לבנות קבוצה אדירה לעונה הבאה.
