חודש חלף מהניצחון ההיסטורי על נתניה, והאמת שזה יותר מרגיש כמו שנתיים. הניצחון ההוא ייזכר לדורות, ונקווה שכך גם יהיה בגזרת איראן ולבנון. אבל הנה, הליגה עוד רגע חוזרת, אז בואו לאקספיזם בלי התרעה מוקדמת.
האתגר בהחזרת השחקנים למסלול הניצחונות במקום מסלול האזעקות הוא בלתי נתפס, וכשהתוכנית היא משחק כל 3-4 ימים – ברק יצחקי יהיה חייב לייצר סגל ארוך ועמוק שיוכל להתמודד עם האתגר.
האובדן של עדי יונה, שכנראה גמר את העונה, היא מכה קשה, אבל יש בה הזדמנות: ״זמן בן שימול״.
למרות שהמחליף המתבקש הוא דור מיכה, ברור שבמשחקים לא-צפופים בית"ר צריכה שחקן ששועט קדימה, נכנס בין הקווים ומחפש את השער – לא בדיוק המאפיינים של מיכה. זיו בן שימול הוכיח שהוא יודע לכבוש ולדהור קדימה – מגיע לו לקבל את ההזדמנות.
אמנם הספקנו כבר לשכוח, אבל רגע לפני הפגרה יצחקי עלה על המערך האולטימטיבי, ה-3-5-2, שמייצר עליונות קרקעית במרכז השדה וכנפיים שלא יביישו את מטוסי חיל האוויר.
כנראה שהספקנו גם לשכוח את התגובה העוקצנית של יצחקי כלפי עומר אצילי. השאלה איך משלבים אותו במערך מורכבת ונשאיר אותה למקצוענים, אבל אם מישהו יכול להכיל את המורכבות הזו, זה יצחקי עצמו.
רוצים להישאר מעודכנים?
בעונת האליפות של 2006/7 יצחקי הצעיר חזר מפציעה היישר לסיבוב האחרון והמכריע – והוא הכריע כמו שישראל מכריעה באיראן – עם שערים קריטיים וגול בלתי נשכח במשחק האליפות נגד מכבי.
אצילי צריך להשתלב במערך, אולי כחלוץ שני ואולי בקישור – ואז אצילי, או אולי בן שימול, ״יעשו יצחקי״, ויצעידו את בית״ר כל הדרך לאליפות – בכל זאת, ימים היסטוריים דורשים אלופה היסטורית. בהצלחה לצה״ל, עם ישראל חי – ויאללה בית״ר.
תגובות