יום ראשון בערב, עם סיום המשחק של בית"ר ירושלים מול סכנין, ביקשתי מיונתן לכבות את הטלוויזיה ולהיכנס למיטה. "אתה לא מחליט עליי", הוא אמר והגדיל לי במעט את השריר באונה הימנית. ברקע התקיימו ראיונות הסיום של המפגש המשמים. "לא יודע איך לא נרדמת מהמשחק", לחשתי לעברו, "ותתפלא, אני כן מחליט עליך. לפחות בינתיים". מיד כשסיימתי להבהיר לחוצפן הקטן את גבולות הגזרה, התפניתי לשמוע את יוסי 'ילד שלי מוצלח' בניון.
מעשית בית"ר ירושלים סיימה את העונה. אמנם באופן תיאורטי היא עדיין יכולה לרדת ליגה, אבל בינינו, הסיכוי שאשדוד תחלוף על פניה זהה לסיכוי שאזכה בטוטו ואני בכלל לא שולח ווינר 16. בקיצור, רק סוגיה אחת נשארה פתוחה העונה בבית וגן: בניון לאן?
בראיון סיום המשחק הקשר הצהיר שבקרוב מאוד תתקבל החלטה, שאוטוטו כולנו נדע מה הוא מתכוון לעשות. בניון גם אמר שהוא לא אחראי על השמועות שיוצאות לגבי עתידו המקצועי וכיוון בעיקר לסביבתו של משה חוגג, שכבר הבהיר קבל עם ועולם כי במידה והשחקן לא יפרוש בתום העונה, הוא לא ישאיר אותו במועדון.
מהדברים האלה של בניון ניתן להבין בבירור שלמרות הכותרות על ההסכם בין בעל הבית לבעל הדעה, כי האחרון יתלה את הנעליים בסוף העונה ויתמנה למנהל מקצועי במועדון, הקשר כלל לא רוצה לפרוש. אחרת למה בניון צריך לחכות עם ההכרזה? למה הוא צריך עוד להחליט, אם כבר התקבלה החלטה? בקיצור, התחושה, ואם לדייק המסקנה היא, שחוגג החליט בשבילו. במילים אחרות מדובר בהפרשה. פרישה בכפיה. ואם תרצו פנסיה מוקדמת.
יניב בן חקון
אני לא מכיר מקרה בו בעל בית מכריח שחקן לפרוש כבר בתחילת העונה. הרי אם הוא יככב? ואם השחקן סתם ירצה להמשיך לשחק כי זו האהבה הגדולה של חייו? מה אז? נהוג לסגור עם שחקן שרוצים בשירותיו גם אחרי הפרישה כי ביום שהוא יפסיק לשחק הוא יקבל תפקיד מסוים במערכת, אבל לא להתנות את התפקיד הזה בפרישה מידית.
בקיצור, חוגג אפילו לא כיוון אקדח לרכה של בניון, הוא לחץ על ההדק הרבה לפני הזמן ועכשיו בניון צריך להחליט אם חוגג מחליט עליו, או שהוא מחליט על עצמו כמו שעשה עד היום.
אז מה יעשה בניון? האמת – כבר יותר קל לשלוח ווינר. ובכל זאת, ההימור שלי הוא שהקשר יישאר לשחק בבית"ר עוד עונה. שהמאמן הבא ירצה בשירותיו ובעל הבית ילמד עוד שיעור בהצהרות טרם זמנן.
בניון בכושר טוב. הוא נייד, הוא רואה משחק רמה אחת מעל כולם, הוא כשיר פיזית והוא נכס בחדר הלבשה. במצב כזה אין סיבה שלא ישאירו אותו בקבוצה, גם אם זה אומר שהוא ישחק כל משחק רק חצי שעה. עונת פרישה. עונה בה ייפרד יפה מהקהל הישראלי, מהקבוצות ומהאהבה הגדולה שלו – המשחק, אבל לא פחות חשוב: עונה בה יתחיל את החפיפה לתפקידו הבא.
בניון לא יכול להיכנס לנעלי המנהל המקצועי ישר. כלומר הוא יכול, אבל אז בית"ר והוא שוב ישלמו מחיר יקר. ההבדל בין שחקן למנג'ר הוא עצום. הכי נכון יהיה מבחינת המועדון להכשיר אותו לאט ובטוח. שבעונה הבאה, במקביל להיותו שחקן, הוא יתלווה לאלי אוחנה, למאמן ולשאר אנשי מקצוע בתחום, וילמד. ילמד את השוק, ילמד את המערכת, ילמד את הסוכנים, ילמד את התהליכים והכי חשוב ילמד אם זה מתאים לו. גם חוגג ילמד בינתיים אם זה האיש שהוא רוצה לתפקיד החשוב כל כך.
