רוני לוי (צילום: שרון בוקוב)
רוני לוי (צילום: שרון בוקוב)

דעה | האיש הלא נכון – רוני לוי הוא לא המאמן שיצית את הדמיון של אוהדי בית"ר ירושלים

אחרי שתי קדנציות כושלות בבית וגן ועם רזומה של מאמן קשוח והגנתי, רוני לוי רחוק מלהיות משאת נפשם של אוהדי בית"ר ירושלים. ומסתבר שגם של בעל הבית | טור דעה

פורסם בתאריך: 22.5.19 18:55

שמו של רוני לוי מוזכר שוב ושוב כמועמד המוביל לאמן את בית"ר ירושלים בעונה הבאה, ועלה השאלה האם הוא האיש שצריך לעמוד על הקווים בטדי?

אם נשפוט לפי שתי הקדנציות הקודמות שלו בבית"ר ירושלים, שהיו די בינוניות, ולפי חוסר ההצלחה שלו בעונות האחרונות – הרי שבכלל לא בטוח שהוא המאמן הנכון ביותר עבור המועדון.

רוני לוי מביא איתו סגנון נוקשה מאוד, משמעת ברזל, קבוצות שלא סופגות הרבה וניסיון מרשים. אי אפשר לקחת ממנו את הדברים הללו וגם לא את ההצלחות הגדולות שרשם בעבר כמאמן מכבי חיפה.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון


ועדיין, יש תחושה שבנקודת הזמן הזו, הוא לא המאמן שיצית את הלב והדמיון ליושבי היציעים בטדי.

האוהדים עצמם רוצים את סלובדן דראפיץ׳ (שעשה נפלאות בבית"ר והוציא את המקסימום מנתניה), חוגג מפנטז על צוות אימון זר או על הנחתת ברק בכר, ויש דיבורים באוויר גם על יוסי אבוקסיס (למרות הסגנון ההגנתי).

בינתיים, מתרגל לתפקיד החדש, יוסי בניון מנסה לגבש קבוצה שתסב הנאה לאוהדים בעונה הבאה, ותביא סוף סוף תואר.

בפן המקצועי, אנחנו עדיין מחכים לראות האם מערך הסקאוטינג המתגבש יניב תוצאות והזרים שיביא בניון ביחד עם אלי אוחנה וחוגג יהיו בקליבר של ג׳ון אוגו ודרק בואטנג, או ששוב נסתפק בזרים בינוניים וחסרי השפעה?

בית״ר ירושלים צריכה להחתים להרבה שנים קדימה את שי קונסטנטין או אנטואן קונטה, לפחות אחד מהם. מגן תוקף ברמה גבוהה זה שדרוג אמיתי ונשק שלא יסולא בפז בליגה שלנו, ומשהו שבית״ר כמעט לא נהנתה ממנו בשנה שחלפה עקב הפציעה של הצרפתי.


מעוז צור (צילום: פרטי)

מעוז צור (צילום: פרטי)


ההגעה של אתלטיקו מדריד לטדי השבוע הציפה בי זיכרונות ממשחקי ידידות גדולים מהעבר. זוכרים את ה-1:2 האדיר של מכבי חיפה מודל 1996 בקרית אליעזר על אייאקס הגדולה? חיים רביבו כבש את הראשון וכשחיים סילבס שיגר בעיטה חופשית מנצחת סטייל בקהאם בדקה ה-90, יורם ארבל צעק הללויה ומדינה שלמה קפצה מול הטלוויזיה (אייאקס, רק אזכיר, היתה אז אלופת אירופה).

שנתיים לאחר מכן, במהלך חגיגות היובל למדינה, זכיתי לצפות בעוד משחק ידידות היסטורי, הפעם במקום טוב ביציע. באותו יום שמשי באפריל 1998, נבחרת ישראל הדהימה את ארגנטינה הגדולה לפני המונדיאל בצרפת עם ניצחון הרואי 1:2 בטדי (וגם במשחק הזה חיים רביבו כבש).

איזה זיכרונות.

ועכשיו, עידן אחר (לא ורד, עופר), וימים אחרים, ובום – אתלטיקו בטדי. וכן, אחרי יום שלישי האחרון נוסף עוד משחק אחד לפנתיאון הזיכרונות. עוד משחק גדול שעליו נתרפק בעוד 15 ו-20 שנה. המשחק שבו ניצחה בית"ר ירושלים את אתלטיקו מדריד. וואו.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר