אפתח בשאלה – למה ככה יקר?
כשאלונה ברקת שילמה 4.5 מיליון שקלים בשנת 2016 על מיכאל אוחנה, קשר צעיר ממ.ס. אשדוד, המחיר היה אולי קצת חסר תקדים, אבל התקבל בהבנה בשל הפוטנציאל העצום והציפייה ממנו שיהפוך (אז, בגיל 20) לדבר הבא בליגה, או לפחות יפגין יכולת כמו שהציגו כוכבים עולים כמו ירדן שועה או יונתן כהן העונה.
אבל אוחנה לא פרץ למקומות שציפו ממנו ברק בכר ואלונה ברקת. הוא נעצר על הופעה אחת בנבחרת בתקופת אלישע לוי, ולמעט הברקות ומהלכים שהזכירו כמה כישרון טמון בו, הוא לא הפגין יציבות, ולא תפס מקום של קבע בהרכב.
- בבית"ר חשבו על נאתכו, אך האם זה יכול להפוך למציאות? – טור דעה
- לעלות עוד מדרגה: היתרונות בהחתמת ביברס נאתכו בבית"ר – טור דעה
- אקס פקטור: כך ישדרג נאתכו את בית"ר ירושלים – טור דעה
אוחנה כבש רק 6 שערים ב-57 הופעות בשנתיים וחצי שלו בהפועל באר שבע. בטח לא מספיק עבור מי שציפה מעצמו בגיל 24 להיות שחקן מוביל בליגה שלנו. אם יחתום בסופו של דבר בבית״ר, הוא יהיה חייב לסכן יותר את השער ולהביא את היכולות שלו לידי ביטוי קרוב לשער היריבה, כדי לסיים עונה עם מספרים מכובדים, ותועלת אמיתית לקבוצה.
המחיר שדורשת הגברת הראשונה של הנגב מופרז לטעמי. זה קצת יותר מדי עבור שחקן שהקריירה שלו עדיין לא הצליחה לנסוק, ולכן הייתי מצפה למחיר נמוך יותר וריאלי יותר.
לא אלי, אבל עדיין אוחנה:
״אם זה יהיה שער זה יהיה שער גדול, אוחנה ברגל ימין, כן!״
אפילו שמדובר רק בשם, אין ספק – אפילו בתת מודע, משהו מדגדג לאוהדי בית״ר, כשהם רואים את הבחור הצעיר עם הג׳ל בשיער מלהטט עם הכדור, כשהשם ״אוחנה״ מתנוסס על גב חולצתו.
למרות שהעץ המשפחתי שלו קשור בכלל לאגדה בית״רית אחרת – הדוד יוסי מזרחי, השם ״אוחנה״, והמשמעות המיוחדת שהוא מביא איתו ביציעי טדי, מציתים את הדמיון של אוהדי בית״ר, ועושים חשק מיוחד לראות את הכישרון הצעיר הזה פורץ סוף סוף, ועושה את זה דווקא בבית״ר.
דמיינו את השדר צועק ״אוחנה כובש לבית״ר״ ותרשו לעצמכם להתרגש.
הכשרון שצריך להתפוצץ:
בסוף הקריירה שלך, יזכרו ממך איזה מהלך בלתי נשכח (דניס ברגקאמפ), או דווקא פציעה קשה (רומץ פץ). זה יכול להיות גם בכי מול המצלמות (יוסי בניון), שער נפלא (אלי אוחנה), או אפילו פנדל שהוחמץ (רוברטו באג'יו).
אצל מיכאל אוחנה, היה רגע אחד נוצץ, שגרם לכל אוהדי הכדורגל במדינה לעצור לרגע. זה קרה ב-15 באוקטובר 2016, כשהפועל באר שבע פגשה את מכבי פתח תקוה. אוחנה עמד בקצה הרחבה, קיבל כדור ממליקסון, סטר לו קלות עם גב כף הרגל, הסתובב, והקשית בראש מול השוער שיצא אליו ונותר קפוא במקום. זה היה השער היפה ביותר שנכבש באותה שנה, אבל זה גם נתן לכולנו טעימה קטנה ומתוקה מדבש מצנצנת הכישרון הבלתי נגמר שנקראת מיכאל אוחנה.
מעוז צור (צילום: פרטי)
מאז, אוחנה מיעט לנדב רגעים כאלה, בין היתר בשל מערכת יחסים בעייתית עם ברק בכר, אבל גם בגלל פציעה קשה שעבר.
השידוך בין בית"ר למיכאל אוחנה הוא הכל חוץ מהימור בטוח, והוא לבטח מסקרן ומעניין.
בבית"ר יהיו חייבים להתחשב בכל הנקודות שציינתי מעלה, על מנת להפיק את המקסימום מאוחנה הצעיר, ואולי מי יודע – זה הקטן, אוחנה גדול יהיה.
