העובדות מספרות כי הקפטנים של הפועל ירושלים בעידן עודד קטש – בר טימור, ליאור אליהו ויותם הלפרין – עזבו בשלוש השנים האחרונות בזה אחר זה ולא המשיכו לעונה נוספת. אני לא יודע אם יש לקואץ’ קטש משהו נגדם, אבל גם אם על פניו ההחלטות נראות מקצועיות לגמרי, שלא לומר הגיוניות, יש פה טעם לפגם. משהו שמציק בלב ורק אציין שעם שלושתם הוא סיים בטעם מר על הפרקט.
במילים עדינות: הוא פחות העריך אותם מקצועית. במילים פחות עדינות: לקטש אין סנטימנטים לסמלים, לזהות או לשחקנים שהם חביבי הקהל. ייתכן וזה לא מקרי, אבל אלה דברים שנשארים בתוך המערכת ובהפועל יודעים היטב לשמור דברים כאלה בפנים וכנראה שיש לזה סיבה טובה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת8"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
הדברים נכתבים על רקע המינוי של ג'ייקובן בראון לקפטן הקבוצה, במקומו של בר טימור שעזב. בפעם הראשונה ששמעתי על כך, הייתי קצת מופתע, אבל כשבוחנים את מפת האפשרויות העומדות בפני קטש והצוות המקצועי, מגלים שזה לא מינוי מופרך כל כך, שיהפוך את מס' 69 לקפטן הזר הקבוע הראשון, מאז קני וויליאמס אי שם בסוף שנות ה-90.
קפטן הקבוצה הוא בדרך כלל שחקן ישראלי (תוצרת הארץ, כן?) שמזוהה עם המועדון, נמצא מספר שנים במערכת, אחד שנחשב למנהיג ואף לחביב על האוהדים ולאו דווקא הדברים אמורים לגבי היכולות המקצועיות, אבל גם להם יש שיקול בבחירה. את כל זה יש לג’ייקובן בראון וגם היכולת הנהדרת על המגרש בוודאי מוסיפה.
אם נבחן לרגע, את המועמדים האחרים, נראה שלכל אחד מהם “חיסרון” מסוים המונע מהם להיות באמת קפטן. תמיר בלאט יפתח את עונתו השלישית במדים האדומים ולמרות שמדובר בישראלי בכיר, אין בו את המרכיבים של קפטן. הוא לא מנהיג, לא ממש מזוהה עם המועדון וגם לא מחובר מספיק לחבר’ה ביציע ובכלל מושאל מאלבה ברלין. נפסל.
עדי כהן סבן אומנם גדל במחלקת הנוער של הפועל, וסגנון המשחק הלוחמני שלו מתאים לקפטן, אבל הוא עדיין לא שחקן מספיק בכיר – אם יעשה קפיצת מדרגה מקצועית ויהיה מספר שנים במערכת, הוא בהחלט יוכל לטעון לתפקיד.
הבא בתור, עידן זלמנסון. “זלי”, מבחינתי היה מועמד בולט לתפקיד. הוא שחקן חשוב ברוטציה, אהוב מאוד על האוהדים ויודע “לדבר” עם הקהל, פותח עונה שנייה ויש בו מנהיגות בפוטנציה. קרוב, אך לא מספיק.
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
המועמד הבולט ביותר והראוי מבחינתי ל”סרט הקפטן”(יש בכלל בכדורסל?) הוא אדם אריאל. שחקן בית שהזהות שלו עם המועדון לא מוטלת בספק שבמרוצת השנים גם הפך לשחקן נבחרת ושחקן ישראלי טוב (יש שיגידו אפילו בכיר) וגם מעמדו המקצועי אצל קטש צפוי להיות גבוה עם דקות משחק רבות והוא מחובר היטב לקהל שאוהב אותו מאוד. גם בקטגוריית “המנהיג”, אפשר לתת לו קצת הנחה, על אף שהוא לא מנהיג קלאסי. גם בר טימור לא היה. כנראה שקטש לא רוצה לתת לו את התואר “הנחשק”, אחרי גלות של מספר שנים.
לגבי ג’ייקובן בראון, אני רק יכול לקוות שזו לא תהיה העונה האחרונה שלו בהפועל.
