אין להתעלם מן העובדה שבני לוד השנה היא קבוצה חלשה, גם בביתה, אבל הפועל קטמון ירושלים לא רק הביסה את בני לוד, אלא גם עשתה זאת תוך הצגת כדורגל נפלא ושוטף. בעיקר במחצית הראשונה ראינו מהפועל קטמון כדורגל מהיר, נחוש וטכני וגם ניצול נפלא של המגרש לאורכו ולרוחבו. המאמן זיו אריה פתר את בעיית הקישור. אווקה אשטה הציג את משחקו הטוב ביותר מאז שעלה מהנוער וגם שאר השחקנים, בעיקר גוני נאור, שלטו במרכז השדה בעוצמה ובמהירות.
שיתוף הפעולה המופלא בחלק הקדמי בין רועי פדידה מצד ימין לבין ויליאם אגאדה במרכז הניב שני שערים מעולים. יש לפועל קטמון על מי לסמוך בהתקפה. זה לא אומר שקטמון תנצח כל משחק בקלות כזאת, אבל היא מסוגלת לתת הצגות, ואני מקווה שאלפים יבואו לראות את הנערים המופלאים האלה גם בטדי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כדאי להתעכב קצת על אווקה אשטה. יש לו את כל הסגולות להיות קשר גדול, ומעתה עליו לשחק באורח קבוע בהרכב הראשון במרכז המגרש ולא באגפים.
פדידה הוא קיצוני מעולה, מהיר ומלא תחבולות. התרומה שלו למשחק היא עצומה. ההגנה התייצבה אם כי קשה לשפוט באופן נחרץ בשל חולשת בני לוד, שככל הנראה תלך לאיבוד אלא אם כן תמצא מממן רציני, שאינו נראה בינתיים באופק. השוער אדאביו אדג'לה הוא מוכשר ואמיץ, אבל בשל קומתו הנמוכה נאלץ להדוף את כל כדורי הגובה. זה עלול לפגוע בקטמון במהלך העונה אם כי לפי שעה הוא עושה עבודה טובה.
המאמן זיו אריה בהחלט מבין היטב את המשחק ומנצל היטב את כוח האדם העומד לרשותו. בשנת 2019 עומדת לרשותנו הקבוצה הכי נחמדה שהיתה להפועל קטמון. אני מקווה שתהליך הכשרת שחקנים צעירים להרכב הראשון יימשך. אשר לאגאדה, צריך להסתיר אותו מהסקאוטים למיניהם. אנחנו נזדקק לו לעוד שנים רבות.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
טוב שקיימת הדקה ה-90
בית"ר היתה ראויה בהחלט לתבוסתה הנחרצת נגד מכבי תל אביב בטדי. מוזר לחטוף ארבעה שערים במשחק שנראה על פניו כמעט שקול. לבית"רים יש אולי כדורגל, אבל אפילו לא שמץ של אופי. הקבוצה ממש עלובה, ולא מתאימה למסורת הגדולה של קודמותיה.
קשה למצוא הסבר לשוויון הנפש שבו התייחסו שחקני בית"ר למשחק. אלפי האוהדים הגיעו, אבל הם צפו במשחק בשאט נפש, ולא האמינו לרגע שינצחו. ההגנה היתה מסורבלת, הקישור חסר שאר רוח וההתקפה אנמית לגמרי. אין לאיש מאיתנו הצעות קלות לפתרון המצב. יש באגודה עושר השמור לבעליו לרעתו.
שחקנים טובים, יש. מאמן בעל מוניטין, יש. מנהלים עתירי יוקרה, יש. אז מה חסר? הכול חסר. אין נשמה, אין אמונה, אין בית"ריות, אין שום דבר. שריקת הסיום הצילה את בית"ר מעוד כמה שערים כיוון שהשחקנים נראו מיואשים ובלי כושר תנועה. אפילו האוהדים קיללו אותם בשפה רפה, כאילו שום גאולה לא תבוא הפעם מחירופים וגידופים.
ומכבי? שום דבר לכתוב עליו הביתה. היא ניצלה בקלות את חולשות היריבה, אבל לא הציגה שום ניסים ונפלאות. קשה לי להאמין שהשבועות הבאים לא יחוללו זעזוע בבית"ר.
