ויליאם אגאדה, רוי מליקה (צילומים: גיא יצחקי, באדיבות הפועל קטמון ירושלים)
ויליאם אגאדה, רוי מליקה (צילומים: גיא יצחקי, באדיבות הפועל קטמון ירושלים)

דעה | כמעט טוב: קטמון עשתה הכל נכון מול עכו, אך לא הצליחה לכבוש

הליקויים מההפסד לכפר קאסם תוקנו, ולמעט חוליית ההתקפה קטמון שיחקה היטב. וילי אגאדה המצוין זקוק לעזרה, ורצוי לשלב בהרכב את רוי מליקה | טור דעה

פורסם בתאריך: 11.12.19 17:21

במשחק נגד הפועל עכו ראינו את הפועל קטמון שונה לגמרי מזו ששיחקה שבוע קודם לכן מול כפר קאסם. הקבוצה שיחקה היטב, עם יותר שמחת חיים ואגרסיביות, אבל זכתה רק בנקודה אחת מתוך השלוש.

הפסד מתון; כך אני קורא לתיקו כבר שנים רבות. הפעם יצאנו מטדי עם התחושה, שקטמון החמיצה ניצחון רב שערים. המאמן זיו אריה עשה כמיטב יכולתו לתקן את הפגמים מהמחזור הקודם. מרכז השדה התחזק מאוד וגם ההגנה היתה מצוינת. רק חוליית החוד לא הצליחה לבצע את המוטל עליה. וילי אגאדה נאלץ שוב להיאבק עם ארבעה מגנים במרכז הרחבה, והוא זקוק לחלוץ מרכזי נוסף לידו (רוי מליקה?). הוא לא מקבל מסירות המאפשרות הבקעה ומכאן יכולתו החלשה יחסית במשחקים האחרונים.


הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]


אריה תיקן גם את חוסר האחריות בהגנה, וראינו פחות מסירות מטופשות בתוך רחבת העונשין שלנו. זה לא היה משחק גרוע של קטמון, ותחושת ההחמצה נובעת רק מתוצאת הסיום. עכו הפתיעה אותנו בלחימה אמיצה על כל כדור, אבל ההתקפה שלהם היתה אנמית לגמרי. במחצית השנייה הטילה קטמון מצור על עכו אבל לשווא (את הבדיחות על נפוליאון כבר מיצינו) ועוד חלוץ בעל משקל היה מסוגל לסיים את המלאכה.

אין טעם להיכנס שוב לדיון על העתיד הקרוב. התהליך הוא נכון, וגם אם ניישם אותו בליגת העל בעוד כמה שנים, דיינו. בינתיים נברך על כוח האדם הצעיר המחזק את הסגל ונקווה לטוב.

היום שאחרי מסי

אפילו ממעיטי דמותו של לאו מסי מסיבות נפשיות עלומות נפלו שדודים אחרי ההצגות שלו בתקופה האחרונה. במוצ"ש שעבר הוא הפליא לעשות במשחק הליגה נגד מיורקה, הבקיע שלושה שערים מדהימים וניהל את המשחק לאורך כל 90 הדקות. נהג מונית אחד אמר לי, שהוא בכה אחרי התצוגה של הארגנטיני. הוא כבר חושש מהיום אחרי שמסי יפרוש.


חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)


כידוע לכל קוראי הטור הזה, אני עוקב אחרי מסי מאז שהיה בן 17, ומטבעי מעדיף לברך על מה שראינו ממנו, ולא לבכות את מה שיהיה בעתיד. כל ההשוואות בין מסי לבין כוכבים אחרים הן נואלות. הוא לא רק "אחד ודורו" אלא גם אחד בדורו ואולי בכל הדורות. ההשפעה שלו על הצלחותיה של ברצלונה היא מדהימה. גם בלי צ'אבי, אנדרס אינייסטה וניימאר מסי למד להפעיל את חבריו האחרים, כולל לואיס סוארס, ולהפיק מהם יכולת מעבר לכל הציפיות.

השערים שלו משתכללים. כאשר שלושה שחקנים יריבים שומרים אותו מקרוב בתוך הרחבה, הוא בועט נפלא מ-18 מטרים. הבעיטות שלו הן חזקות ומדויקות והצירוף של כל אלה עם הכדרור והמסירות שלו (הוא הטוב בעולם בקטגוריות האלה) מסייעות לו לשמור על רמה גבוהה לאורך עונות רבות.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון

 


כשעלה לבוגרים בגיל 17 החליט רונלדיניו מברזיל לעזור לו להיות כוכב-על. הוא תמך בו בכל, שלח אליו מסירות נהדרות ומשך את ההגנה אליו כדי לאפשר למסי חופש פעולה. מסי הפנים את הלקח הזה, וגם הוא ידוע בעזרה שלו לשחקנים אחרים, בכללם סוארס. בדרך כלל מזכירים את כריסטיאנו רונלדו בהקשר של כוכבותו של מסי. כדאי לחסוך מילים. כריסטיאנו הוא שחקן נפלא, אבל מסי הוא אחד מפלאי עולם. מה יקרה אחרי מסי? יקומו כוכבים אחרים אבל הגעגועים לארגנטיני יימשכו.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר