"מלחמת 12 הימים" – כך הגדיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ את המערכה בין ישראל לאיראן, ואלה היו 12 ימים מאתגרים ומורכבים עבור בתי העסק בעיר. ירושלים עצמה כבר ידעה ימים קשים, מלחמות, פיגועים, קורונה, עבודות הרכבת הקלה ועוד שלל סיבות, שגרמו לעסקים בעיר להחסיר פעימה ולהתמודד עם ההשלכות והפגיעה הכלכלית.
הפחד שהשתלט על הציבור במהלך ימי המלחמה גרם לתושבים להימנע מלצאת מהבתים, מה שהוביל לירידה ניכרת בהכנסות העסקים הקטנים והגדולים. בעלי העסקים, שרבים מהם כבר רגילים לחיות במציאות של לחימה, מצאו את עצמם פעם נוספת מתמודדים עם אתגרים חדשים. יצאנו לקבל תמונת מצב על העסקים בעיר בזמן המלחמה ועם מבט לעתיד.
ירון צדקיהו (צילום: רון ירקוני יחסי ציבור)
"האמת שחשבתי שיהיה הרבה יותר קשה בשבועיים של המלחמה", אומר ירון צדקיהו, אחד הסמלים היותר מוכרים בשוק מחנה יהודה. "העבודה אכן השתבשה ולא מעט, אבל חשבתי שיהיה גרוע יותר. לשמחתי, השוק יודע לפעול גם בימי מלחמה, העורף היה ממושמע גם בהתנהלות שלו בתוך השוק".
ובכל זאת, אני מניח שהייתה פגיעה לא מועטה בעסק.
"הייתה ירידה בסדר גודל של 50 אחוז לפחות בהכנסות. אנחנו כבר רגילים למצב, או יותר נכון מורגלים – מאז ימי הקורונה ההכנסות בירידה, ומאז 7 באוקטובר גם מרגישים את זה. תוסיף לזה שגם ל'וולט' ולקניות אונליין יש השפעה עקיפה על העסקים. בזמן המלחמה שינינו את שעות העבודה. פתחנו בתשע בבוקר במקום בשש או בשבע בבוקר וסיימנו בארבע אחר הצהריים במקום בשש בערב. פחות שעות עבודה זה פחות הכנסה. אם נוסיף לזה את ההזמנות, קיבלנו שוק דליל יותר, תנועה מועטה, אבל בכל זאת היה לנו חשוב להשאיר את השוק פתוח".
הממשלה כבר הכינה תוכנית מתווה פיצויים לבעלי עסקים, אבל צדקיהו פחות מתלהב מכך, כי הוא למוד ניסיון. "זה מתווה שהוא פחות או יותר דומה למה שהיה בקורונה. זה מכסה בערך 10 אחוזים מההפסד, כלומר – אנחנו נאלצים לספוג את שאר 40 האחוזים כמו בקורונה. אני לא בא להתבכיין. אנחנו מסתכלים על המצב הקשה של בעלי העסקים בצפון ובדרום מאז תחילת המלחמה, על אנשים שאיבדו בתים, או גרוע מכך את יקיריהם, ויש את הפצועים ואת המילואימניקים, כך שאנחנו האחרונים בתור. זה אמנם קשה, אבל לא שומעים אותנו זועקים על כך. אני מכיר עסקים שפשוט הצטמצמו מכל מיני בחינות כדי להתמודד עם המצב, אין איזה גוף גדול מאחורינו שיעזור לנו, ואנחנו פשוט נספוג את זה בשקט".
צדקיהו מבקש דבר מאוד פשוט – שיראו אותם. "בזמן שהשוק בטהראן היה סגור, שוק מחנה יהודה היה פתוח. זה טוב לתדמית, להישג. גם אם השוק עבד פול גז בניוטרל, אפילו שמבחינה כלכלית היה עדיף לנו שנהיה סגורים. אנחנו רק מבקשים הערכה, לא מעבר".
מאיר מיכה, הבעלים של מסעדת "פינתי" במרכז העיר, עוד דמות מוכרת בעיר, מכיר כבר את הלך הרוח הירושלמי של בעלי העסקים בזמן המלחמה. "מבחינתי, אין דבר כזה לסגור, זה לא היה במחשבה אפילו, ולא משנה אם יש לי מזה רווח או הפסד. אני בעלים של מוסד קולינרי, כך שאם אני אהיה סגור בזמן המלחמה, זה ישפיע על שאר העסקים. מבחינתי, זה הרבה מעבר לביזנס. אפילו משה ליאון התקשר אליי ובדק את מצב הדופק. גם בימים קשים בעבר, בתקופות הפיגועים בשנות ה-90, פתחתי למחרת את העסק, גם כשהיה פיגוע מטרים ספורים ממני. לי אין אפשרות לסגור, אני נמצא בדאון טאון של ירושלים ולא מאפשר לעצמי דבר כזה. חשוב להראות חוסן, אסור לסגור גם בזמן מלחמה".
מאיר מיכה (צילום: שלו שלום)
רוצים להישאר מעודכנים?
מיכה מוסיף:" ברור שהפסדנו והתנועה הייתה דלילה. סגרתי גם יותר מוקדם מהרגיל ועבדנו פחות שעות. נקבל משהו במתווה הפיצויים, לפחות מתייחסים אלינו וזה חשוב, גם אם לא זה לא יכסה את הכל. אנחנו למודי ניסיון, הכל יחזור להיות כפי שהיה ונעבור גם את התקופה הזאת. חשוב להראות חוסן. אני רואה את עצמי כמנטור לעסקים, שיסתכלו עליי וימשיכו להפעיל את בתי העסק".
ניר שובל, המנהל של סניף "פיצוחי עמדי" בתלפיות מספר: "אזעקה אחת באמצע היום הייתה גומרת לי את העבודה. גם מעט האנשים שהיו יוצאים, היו חוזרים לבתים. באופן כללי, העבודה הייתה מועטה. פשוט סגרתי מוקדם, בשבע בערב במקום בעשר בלילה בימים רגילים. הפגיעה הכספית היא משהו בין 30 ל-40 אחוז. אני מקווה שמתווה הפיצויים יעזור במשהו ויחזירו לנו חלק מהאובדן. אנחנו נפגענו, אבל יש כאלה שנפגעו יותר, ואנחנו בתחתית הסולם. אנחנו בתחילת הקיץ, כך שאני מקווה לראות פה שוב בקרוב משפחות עם ילדים ותנועה יפה של קונים".
פיצוחי עמדי (צילום: באדיבות פיצוחי עמדי – דף פייסבוק)
תגובות