במוצאי שבת תפגוש הפועל ירושלים את הפועל תל אביב בגמר גביע ווינר בארנה – מפגש מסקרן ספורטיבית וקרב עוד יותר מסקרן אידיאולוגית. בצד אחד של הזירה – מתן אדלסון, שמייצג גישה זהירה, יסודית. לעיתים איטית. מהעבר השני – עופר ינאי. האיש שהביא את הפועל תל אביב ליורוליג, דוחף בכל הכוח, עם חזון ברור, תקציב חסר תקדים וניהול חד. לעיתים אימפולסיבי.
הרבה אוהדים מסתכלים על ההתמודדות הזו לא רק כגמר טורניר טרום עונה (באיחור רב), אלא כסוג של השוואה – למי יש שיטה מנצחת?
כרגע, כמעט מיותר לציין, התשובה חד משמעית והפערים ברורים. הפועל תל אביב כבר ביורוליג – לא בזכות שמיים פתוחים, אלא בזכות השקעה ובניית סגל לתחרות מול הגדולות באמת. הפועל ירושלים? עדיין תקועה בתהליך, בעידן של תירוצים. מחפשת את הזהות שלה, מגמגמת מקצועית, ומעוררת הרבה יותר סימני שאלה מתשובות.
זה לא רק התוצאות, הן עוד איכשהו נסבלות. אלא בעיקר הדרך. בצד המקצועי – ההגנה חלשה, בחירת הזרים מבלבלת, ובעיקר – לא ברור לאן בדיוק הקבוצה הזו רוצה ללכת. ג'וזיאה ג'יימס וסקפינצב נראים בינתיים כבחירות תמוהות, עמדת הפאוור פורוורד כמעט לא קיימת, שלושה זרים גבוהים שלא יכולים לשחק אחד עם השני, וקו אחורי אולי מוכשר, אבל קטן פיזית ומעמיד הרכבים בעייתיים לא פעם בצד ההגנתי. קבוצה שנראית לא מחוברת, למרות המשכיות של לא מעט שחקנים מהעונה החולפת, כולל בעמדת המאמן.
אחרי כל הביקורת והספקות, הנה פרדוקס ירושלמי קלאסי: דווקא עכשיו, כשעל פניו נדמה שהפועל תל אביב בפער איכותי עצום מהפועל ירושלים – למשחק במוצאי שבת הן מגיעות כשוות כוחות, אם לא יותר מכך לטובת המקומיים.
כן, זה אולי נשמע מנותק, אבל כשמקלפים את שכבת היורוליג של הפועל ת"א, מגלים קבוצה שבליגה המקומית משחקת עם חמישה זרים בלבד, וללא שני עמודי התווך הישראלים שלה – תומר גינת וים מדר הפצועים. הפער בין הגרסה האירופית של הפועל תל אביב לזו המקומית משמעותי מאוד, וכשזה בא על חשבון עומק, רוטציה וחוסן מנטלי, הארנה יכולה להפוך למלכודת לא פשוטה עבורם.
מהצד השני, הפועל (זו מירושלים) אמנם מגמגמת, אבל מגיעה עם הרבה ניסיון, קהל ביתי שידחוף חזק – ועם כמה שחקנים שיודעים להרים את עצמם בדיוק ברגעים כאלה. הדוגמה הבולטת ביותר? קדין קרינגטון. המתאזרח שכרגע נראה כמו זר יציב ואיכותי של הקבוצה, אולי היחיד יחד עם ג'ראד הארפר שיכול לפרק משחקים מהיד. הוא יכול להיות שובר שוויון במפגש הזה. עופר ינאי, מצידו, כבר הביע מורת רוח על אזרחותו של קרינגטון – שלטענתו מעניקה להפועל ירושלים יתרון לא ספורטיבי. אבל גם הוא ניסה לאזרח את ג'ונתן מוטלי כדי לאזן את המשוואה. בינתיים, היתרון אצל אדלסון.
רוצים להישאר מעודכנים?
ובסוף – זה גמר. תואר ראשון לעונה, יריבות היסטורית, אדומים מול אדומים. ואם נוסיף את העובדה ששעתיים לפני כן כבר ייגמר המשחק בין קבוצות הכדורגל של שני המועדונים – נקבל ערב שכולו צבע, דרמה, תקווה ונקווה שהתואר יגיע לארון האדום בצד הנכון.
תגובות