ניהול בית חולים בישראל הוא משימה מורכבת גם בימי שגרה, הכרוכה בהובלה של מערכת הפועלת 24 שעות ביממה, ניהול אלפי עובדים, תקציבים גדולים ואחריות על חיי אדם. כשמדובר במרכז הרפואי הדסה, המפעיל שני קמפוסים גדולים בעין כרם ובהר הצופים וקמפוס צעיר יותר בבית שמש ומהווה גורם רפואי מוביל בירושלים וסביבתה, האתגר גדול אף יותר. תוסיפו לכל אלה מלחמה ארוכה, אזעקות, ירי טילים, טיפול אקוטי בפצועים המגיעים מזירות שונות ושיקומם וצוותים שמתמודדים עם עומס מוגבר, ותקבלו את אחת המשימות הניהוליות המורכבות ביותר במערכת הבריאות הישראלית.
בראש המערכת הזו עומד פרופ' יורם וייס, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה, שכבר בפתח הריאיון עימו חשוב לו, לפני הכל, להדגיש את ההערכה הרבה שהוא רוחש לאלפי צוותי הרפואה והאחיות, אנשי כוחות העזר וצוותי התפעול והמנהלה, שמצליחים לשמור על שגרת עבודה יציבה גם בתנאים מורכבים.
האזעקה של שבת בבוקר
כדי להבין את נקודת העבודה הנוכחית של הדסה, צריך לחזור אל השבת של 28 בפברואר, קצת אחרי שמונה בבוקר, כשברחבי הארץ נשמעה האזעקה שבישרה על פתיחת מבצע "שאגת הארי". לדברי פרופ' וייס, בניגוד להלם הלאומי המוחלט, בהדסה נתפסו לגמרי מוכנים. "אני חייב להודות שלמרות שזה בא בהפתעה גמורה, בבית החולים כבר התחלנו להיערך שבועיים קודם לכן", הוא מספר. "כשהאזעקה נשמעה, כבר היו הודעות נצורות שהוכנו מראש לכל הצוותים. הייתה לנו תוכנית התארגנות סדורה שהכנו אותה מראש ושכללה, בין היתר, הכנה של התשתיות התת קרקעיות שלנו. לכן, ברגע שהאירוע פרץ, לא התחלנו מאפס. בתוך מספר שעות בלבד, הצלחנו להוריד את כל החולים שזקוקים לכך לאזורים ממוגנים, ובמקביל לבצע תהליך שחרור מבוקר של חולים שמצבם הרפואי אפשר זאת".
אולם, לדברי פרופ' וייס, מה שבלט יותר מכל בשעות הללו, זו ההתגייסות המדהימה של העובדים. "רופאים ורופאות, אחים ואחיות, עובדי כוח עזר, אנשי המנהלות, פשוט כולם – אנשים עזבו את המשפחות שלהם, חלקם אף הגיעו ישירות מבתי הכנסת, נכנסו לבית החולים ובלי לשאול שאלות או לדבר יותר מדי, פשוט התחילו לעבוד. הם ביצעו את כל הפעולות הנדרשות, החל משחרור חולים ועד לשינוע הפיזי של המטופלים המורכבים ביותר לאזורים הממוגנים", הוא משחזר.
גם בחירום ממשיכים להציל חיים. ניתוח במתחם התת קרקעי הממוגן (צילום: דוברות הדסה)
ההישג הלוגיסטי של אותן שעות ראוי להילמד בבתי ספר לרפואת חירום. "בתוך כותלי בתי החולים בעין כרם ובהר הצופים, כשמונה שעות מתחילת האירוע, כבר הצלחנו להיות ממוגנים באופן מלא", הוא מספר. "את הפגייה שלנו, מחלקה שהיא אולי המורכבת ביותר לשינוע בבית חולים, הצלחנו להעביר בשלמותה אל מתחת לאדמה בתוך שעה וחצי בלבד מרגע שנשמעה אזעקת ההתרעה. כדי להבין את קנה המידה: בעבר, תרגולים של מהלך כזה לקחו לנו בין שמונה ל-12 שעות. זה רק מעיד עד כמה הצוותים שלנו היו מתורגלים ומחויבים, ועד כמה התשתית שהכנו מראש עבדה בצורה חלקה".
העברת פגייה אינה עניין של מה בכך. מדובר בשינוע של אינקובטורים המאכלסים פגים שמשקלם לעיתים פחות מקילוגרם אחד, המחוברים למכונות הנשמה מורכבות, צגי מוניטור, משאבות הזנה ועירויים. כל טלטלה עלולה להיות קריטית. "היכולת של צוות רפואי לנתק, לשנע ולחבר מחדש עשרות פגים בסביבה חדשה, תת קרקעית, בתוך 90 דקות, היא בבחינת מבצע רפואי", אומר המנכ"ל. "זה מבצע לוגיסטי מורכב המעיד על רמת סנכרון נדירה".
עיר המקלט התת קרקעית
המעבר של מרכז רפואי ענק אל מתחת לפני הקרקע אינו אפשרי ללא תשתיות פיזיות מתאימות. במובן הזה, המלחמה הוכיחה את חשיבות החזון ארוך הטווח של הנהלת הדסה לאורך השנים ושל נשות הדסה, ארגון הנשים הציוני העולמי שהיה המוביל להקמת בית החולים ותומך בו מאז.
"יש לנו בהדסה שתי מערכות תת קרקעיות אסטרטגיות שמשנות את כללי המשחק", מסביר פרופ' וייס. "הראשונה נמצאת בבית החולים הדסה הר הצופים, שם יש לנו בית חולים שיקומי תת קרקעי המכיל תשתית של 130 מיטות. המערכת השנייה, והמשמעותית ביותר עבור הרפואה האקוטית, נמצאת בבניין דוידסון בקמפוס עין כרם. בזמנו, כשהבניין נבנה והושקעו כספים רבים במיגון התת קרקעי שלו, היו מי שאמרו שהתשתית הזו היא אולי גדולה או יקרה מדי, אבל כשאנחנו מסתכלים על המלחמות בשלוש השנים האחרונות, התשתית הזו מחזירה את ההשקעה בה עשרות מונים, ומצילה חיים הלכה למעשה. יש לנו שם 13 חדרי ניתוח תת קרקעיים הממוגנים לחלוטין מפני כל איום, יחד עם שטח עצום המיועד לטיפול נמרץ ואשפוז חולים. הראייה העתידית הזו שליוותה את הדסה לפני שנים, מאפשרת כיום לבתי החולים של הדסה להמשיך לתת את הטיפולים הדחופים ביותר ללא שום חשש – מה שלא קיים במרבית בתי חולים בארץ".
שהייה ממושכת במתחמים תת-קרקעיים, ללא אור יום, תחת תאורת פלורסנט בליווי של מערכות אוורור, אינה תמיד פשוטה עבור המטופלים ועבור הצוותים הרפואיים שעובדים שם משמרות ארוכות. "אני לא אומר שזה קורה בלי קשיים", מודה פרופ' וייס. "התנאים בתת קרקע, מבחינה פיזית ומנטלית, דורשים הסתגלות עצומה. זו סביבה פחות טבעית מהמחלקות הרגילות שלנו, אבל היא זו שמאפשרת לנו לעמוד בהתחייבות העליונה שלנו – להמשיך להעניק רפואה מצילה חיים לתושבי ירושלים והסביבה תחת כל תרחיש. אני גאה בארגון שידע להשקיע ולבנות את זה ומתרגש מהסתגלות הצוותים שלנו לתת מענה תחת התנאים ששונים ממה שרגילים אליהם בשגרה. הנחישות של כולם כאן, בכל תפקיד היא לא פחות ממדהימה".
לשמור על שגרה גם בחירום
אחד האתגרים הגדולים של מנהל ארגון רפואי בסדר גודל של הדסה בעת מלחמה, הוא מציאת האיזון העדין שבין טיפול בחירום (פצועים, טראומה, היערכות לאירוע רב נפגעים ולמתן מענה לבתי חולים אחרים) לבין המשך הטיפול בשגרה. מחלות קשות וניתוחים דחופים אינם לוקחים הפסקה רק בגלל שיש מלחמה. עבור פרופ' וייס, ההתעקשות על שמירת רצף הטיפול היא חובה רפואית ולאומית.
"ככל שנכנסנו עמוק יותר לתוך האירוע, הבנו שאמנם מצד אחד אנחנו חייבים להתעסק בחירום ולתת מענה לצרכי המדינה והרשויות, אבל מהצד השני אנחנו פשוט חייבים להמשיך את הטיפול השוטף עבור המטופלים שלנו. אם בימים הראשונים נאלצנו לבטל טיפולים וניתוחים שאינם דחופים, מהר מאוד מצאנו את הדרך לפעול בתוך האזורים הבטוחים כדי להחזיר את השגרה. המשכנו טיפולי כימותרפיה, פתחנו מחדש מרפאות חוץ באופן מבוקר ליד מרחבים מוגנים, חזרנו לנתח, וביצענו בדיקות CT ו-MRI חיוניות. המיונים שלנו, בשני בתי החולים, ממוגנים לחלוטין ועובדים כרגיל 24/7. כל חולה שאינו יכול להתנייד נמצא מראש באזור ממוגן, וכל חולה נייד מקבל תדרוך מדויק לאן לגשת בזמן אזעקה. למעשה, יצרנו מצב שבו אף מטופל שלנו לא שוהה באזור שחשוף לאיום ממשי".
המתחם התת קרקעי הממוגן (צילום: דוברות הדסה)
לדברי פרופ' וייס, האירוע הזה עשוי להימשך עוד זמן. "המחויבות שלנו", הוא אומר, "היא למנוע בדיוק את מה שהאויבים שלנו רוצים להשיג – וזה לפגוע בשגרת החיים ובטיפול הרפואי של אזרחי ישראל. להמשיך להעניק טיפול רפואי רציף, מבלי לפגוע באיכות שלו, זה הניצחון הקטן שלנו. זו הדרך שלנו להבטיח שהאוכלוסייה לא תשלם מחיר רפואי עקיף בגלל המלחמה".
במקביל לשמירה על הרצף הטיפולי, בהדסה ממשיכים לקלוט פצועים מהמלחמה, בעיקר מאזורי נפילות הטילים. "רק לאחרונה קלטנו מספר פצועים מהפגיעה הישירה במקלט בבית שמש ופצועים מנפילות של שברי יירוטים מעל מוצא", מספר פרופ' וייס. "החדשות הטובות הן שאחרי טיפול מסור, כולם כבר שוחררו לבתיהם. חיילים שנפגעו באזורי הלחימה מטופלים כאן במלוא היכולות של הצוותים ואנו מעמידים אותם על הרגליים. מה שמעניין אותם, זה לחזור להילחם".
רוצים להישאר מעודכנים?
הגיבורים בחלוקים הלבנים
מאחורי המכשור הרפואי והחניונים הממוגנים עומדים אנשים. אלפי העובדים של הדסה מתמודדים בעצמם עם מציאות מורכבת במדינה. "הצוותים עוברים תקופה מאוד לא קלה", אומר פרופ' וייס. "לעובדים רבים שלנו יש ילדים ובני זוג שמשרתים בעזה או בגבול הצפון. הם מגיעים לעבודה אחרי לילות ללא שינה, דואגים ליקיריהם, ונכנסים לתוך המציאות האינטנסיבית של הטיפול הרפואי. אנחנו מנסים לעטוף ולתמוך בהם ככל האפשר, גם מערכתית וגם פרטנית, ולכך שותפים גורמים ממשאבי אנוש והרווחה יחד עם המנהלים הישירים. הם עובדים בעומס פיזי ונפשי, אבל המשימה ברורה. העמידה האיתנה שלהם מפיחה בי השראה מדי יום. יש לי זכות עצומה להיות מנכ"ל של ארגון שבו העובדים מגלים מסירות שכזו".
לידה בצל המלחמה (צילום: דוברות הדסה)
ציונות רפואית בדרום ומצוינות עולמית
אחד הפרויקטים המרתקים ביותר שמובילה הדסה בימים אלה הוא הקמת המרכז הרפואי החדש "הדסה הלמסלי" בעיר נתיבות שבדרום. "זה מיזם שאנחנו מאוד גאים בו. הוא הרבה מעבר לפתיחה של עוד קמפוס", מעיד פרופ' וייס. "התחלנו לתכנן אותו עוד לפני 7 באוקטובר, בעקבות פנייה של ראש עיריית נתיבות שזיהה חסר משמעותי בכיסוי רפואי איכותי באזור הנגב המערבי והתגייסות נפלאה של קרן הפילנתרופיה העולמית הלמסלי. חשבנו שהדסה, כבית חולים שהוא קודם כל מוסד ציוני-לאומי, חייב לדאוג לא רק לירושלים אלא גם לפריפריה. כמובן שאחרי פרוץ המלחמה והמכה הקשה שספג אזור הדרום, לפרויקט הזה יש משמעות אסטרטגית וסמלית רבה אף יותר".
המרכז החדש אינו עוד סניף של קופת חולים. מדובר בהבאת יכולות של בית חולים מתקדם אל לב הפריפריה. "הקמנו שם מרפאת ענק, הצבנו מכשירי MRI ו-CT מתקדמים, ולשם ירדו טובי המומחים של הדסה כדי לתת שירות. בעתיד המתוכנן אנחנו נפתח שם גם אשפוז יום וחדר מיון קדמי. המטופל בדרום יוכל לקבל בדיוק את אותה רמת הרפואה שהוא מקבל בירושלים".
פתיחת המרכז בנתיבות התעכבה מעט, מסיבה שמאפיינת את התקופה. "מי שמנהל את הפרויקט הזה בשטח גויס למילואים", אומר פרופ' וייס. "אנחנו ממתינים בסבלנות שהצוות יחזור משירות פעיל כדי שנוכל לפתוח את המקום בצורה המקצועית והמושלמת ביותר, כראוי לתושבי הדרום. זה צפוי לקרות ממש בשבועות הקרובים".
וגם בימים אלה, כשמרב תשומת הלב מופנית לביטחון ולהתמודדות המיידית, פרופ' וייס מתעקש להסתכל למעלה ולשאוף למצוינות אקדמית עולמית. ההוכחה לכך הגיעה לאחרונה מכיוון בינלאומי אובייקטיבי ובעל שם. "בשנים הלא פשוטות שאנחנו עוברים, הדסה דורגה על ידי כתב העת המדעי היוקרתי 'Nature' כאחד מ-200 בתי החולים המובילים בעולם בתחום המחקר. התברגנו למקום ה-174. אנחנו בית החולים הישראלי היחיד שנכנס לדירוג היוקרתי הזה ועבורנו זה לא רק אות כבוד; זה המסר שלנו לעולם ולעצמנו. הדסה הוא לא רק מקום של רפואה קלינית טובה שמצילה חיים גם בחירום, אלא גם מרכז של מחקר, פיתוח וחדשנות מדעית מתקדמת. כך אנחנו רואים בחזוננו וכך אנחנו מגדלים את דור הרופאים הבא".
על העתיד של הרפואה בישראל ביום שאחרי המלחמה, אומר פרופ' וייס באופטימיות: "המערכת שלנו עוברת מבחן היסטורי, אך מתוך הקושי הזה היא צומחת ומתחזקת. בסופו של דבר, אני משוכנע שהרפואה בישראל תמשיך להיות רפואה מצוינת ומודל לחיקוי בעולם כולו. לשם אנחנו שואפים בכל יום, גם כשצריך לרדת אל מתחת לאדמה".
תגובות