שנים לא ניגשתי לכתיבת טור בחששות כל כך כבדים. לא רק משום שמאיר איינשטיין ז"ל היה צעיר ממני בעשר שנים, אלא שמושג המוות איכשהו לא מתלבש על דמותו של השדר המיתולוגי. מאיר היה איש תוסס וגם שקול, בעת ובעונה אחת. המקצוענות שלו בלטה בכל דבר שעשה בחייו. הוא היה גם חבר, שמעולם לא הבין את החלקיות של הכדורגל בחיי. נקלעתי לפרשנות כדורגל, נהניתי מכל רגע, אבל תמיד שיחקה האידיאולוגיה והפוליטיקה חלק יותר גדול בחיי. מאיר היה שדר ספורט נטו, ולאיכויותיו כשדר הוסיף גם את סגולותיו הייחודיות כעיתונאי ערני וחד כתער.
הוא היה איש הזרם המרכזי בכל הווייתו ולא דגל במהפכנות כלשהי, גם לא בחוקי הכדורגל. בנסיעות המשותפות שלנו לאיטליה, לשבדיה, ללטביה ולטורנירים בינלאומיים הוא היה תמיד חבר טוב וקשוב. את הביקורת שלי על הקרתנות שלו קיבל תמיד בחיוך. כיצד אדם כמוהו מחפש מזללה של מקדונלד בכל מקום, וסולד מהאוכל המקומי מבלי להכיר אותו? מאיר, שחי חמש שנים בלונדון ונסע בכל העולם, היה ישראלי בכל מהותו וגם פטריוט גדול. במשחקי הנבחרת איבד את האובייקטיביות העיתונאית המפורסמת שלו ויצא מן הכלים די בקלות. תמיד אהב את שחקני המפתח הרשמיים של הנבחרת ולא קיבל בקלות את הסלידה שלי מאבי נמני ובעיקר מטל בנין. עם זאת, מעולם לא צנזר אותי. כאשר הבוסים הגדולים בטלוויזיה הזעיפו פנים, בין השאר בשל הגנתי הנמרצת בעיתון הזה על גאולה אבן, מאיר נקלע למצב קשה. זה סדק איכשהו את הקונפורמיזם המסורתי שלו ואפשר לאוויר חופשי יותר לזרום במחלקת הספורט. מאיר היה איש ישר מאוד, אבל כמו הרמב"ם האמין בעליונותה של "הדרך הבינונית".
עבדתי עם שדרים מעולים רבים, כמו זוהייר בהלול, רמי וייץ וכמובן מאיר. תמיד חשבתי שהוא עלה על כולם מבחינה מקצועית. רבים סברו שלא קל לעבוד איתו. לי היה קל. הוא דרש מכל פרשן להתכונן היטב לשידורים, וגם אני האמנתי בכך. למען האמת, כמעט שלא שוחחנו על נושאים אישיים. ידעתי שהוא היה אוהד מתון של הפועל הרצליה ושל הקבוצה האנגלית הנחמדה קווינס פארק ריינג'רס, וראיתי כמה פעמים את אשתו ואת בנותיו. חשבתי שהוא הצביע בעד מפלגת העבודה, אבל הוא לא אישר את הדבר ולא לחצתי. דיברנו קצת על פוליטיקה ועל כלכלה, וגם בנושאים האלה הוא היה מתון וניסה לכוון לדעת גדולים. היה לו חן אישי עצום וזה חלחל היטב לשידורים שלו. העבודה המשותפת איתו היתה חוויה עצומה. היא השפיעה עליי ולפי דעתי גם עליו.
כשהיינו בריגה שוחחתי במשך שעות עם מוכרת פרחים מבוגרת בפתח המלון, שהיתה פעם מורה לאנגלית והתרוששה בשל המהפך הכלכלי הניאו-ליברלי. הוא רק העיף בנו מבט, משך בכתפיו והלך לחדרו. אחר כך שאל אותי על השיחה איתה וגילה פתיחות וסקרנות. מאיר הותיר חותם עמוק בנשמתי; אדם גדול.
