מכוון לאליפות - דוד קלטינס (צילום: ניר קידר)
מכוון לאליפות - דוד קלטינס (צילום: ניר קידר)

גאווה ירושלמית – על הופעת הבכורה של דוד קלטינס בנבחרת

סיפור על כוח רצון של ספורטאי צעיר וכדורגלן מחונן

פורסם בתאריך: 1.4.17 19:38

הוא היה הבלם של נערים ב' ומהיכרות עמוקה עם השנתון הזה, לא ראיתי מישהו טוב ממנו בשאר המועדונים ברחבי הארץ. יותר קרוב לצלחת, כן. יותר גבוה, כן. אבל יותר טוב? לא. יותר מקצוען? ממש לא! בירכנו אותו בדרך צלחה ושלחנו אותו לייצג בכבוד את בית"ר ואת ירושלים.

שני אימונים בלבד בבית הנבחרות הספיקו למוטי איווניר לשחרר אותו מהסגל הלאומי הנבנה של נערי ישראל. "אתה לא מספיק גדול וחסון", אמרו לו והחזירו אותו אלינו עם ראש מורכן. לא שינה לצוות המקצועי של ההתאחדות שהיה לו פלייסינג מדהים, ניתור עצום ומשחק ראש משובח. הם רצו אנטנות.

"ככה זה בכל העולם", הם הסבירו, "בוחרים בלמים קודם כל לפי הגודל שלהם". ניסינו להסביר להם שהגודל לא קובע. לא עזר. לא עזרו גם ההמלצות החמות של סרגיי טרטיאק, בלם שהיה לאגדה עוד בחייו. אפילו הגנים ההולנדים של השחקן לא עשו עליהם רושם.

"אם אתה לא מהמרכז אין לך סיכוי להתקבל לנבחרת", היתה התיאוריה שרצה בין השחקנים וההורים. המטרה שלנו היתה לנפץ את התיזה הזו. שרגשי הנחיתות האלה לא יחדרו לדי.אן.איי של השחקנים הצעירים וייבנו להם חומות.

בשיחה הקבוצתית נתן לי חיים בן דוד את הבמה. "אתה טוב בחפירות", הוא אמר ושלח אותי לבנות את היסודות המנטאליים של הנערים. "אתם מכירים את מוטי בוחבוט?", שאלתי אותם. הם הסתכלו זה על זה, חייכו ואמרו שלא. "הוא היה כוכב נבחרת הנערים אי שם בשנות ה־90. יש לו מעל המיטה כתבה ותמונה מהימים האלה שהוא שומר כהוכחה".

הם לא ממש הבינו מה אני רוצה מהם. "עם כל הכבוד לנבחרת הנערים, היא לא המטרה שלכם", הבהרתי, "נכון, זה כיף וזו גאווה, אבל ההיסטוריה מלאה בבוחבוטים כאלה. עם כל הכבוד לנבחרות הצעירות, שם אפשר לבלף, להשתמש בקשרים ולהגיע למדים הלאומיים בזכות המיקום הגיאוגרפי, אתם צריכים לכוון לנבחרת הלאומית. שם, בבוגרים, אין בלוף. אי אפשר להתעלם מהיכולת שלך גם אם באת מיבנה או שדרות. כולם רואים, כולם יודעים. זרקו אותך מהחלון? אתה עוד תגיע לנבחרת מהדלת הראשית".

ביום שישי שעבר המעגל נסגר. בתוך כל ההמולה סביב משחק הנבחרת, היה לי רגע גאווה אחד עצום. בדקה ה־60 לערך עלה מהספסל דוד קלטינס והגשים את החלום. אמנם לא גידלתי אותו ואני לא חתום על הפיכתו לשחקן, אבל שנה אחת איתו גרמה לי להתרגש בכל פעם שהוא נגע בכדור.

נכון, הוא חתום על איבוד הכדור שהוביל לשער הרביעי של הספרדים, אבל בדיוק כמו אלישע לוי, גם אני חושב שהיה לו משחק מצוין. למעשה הוא היה היחיד בקישור הישראלי שלחץ גבוה, תקף את הכדור וחילץ כדורים מאינייסטה וג'ורדי אלבה. כן, מאינייסטה ואלבה. לא ממוטי בוחבוט.

וגם אם אתם חולקים עליי ולדעתכם הוא היה חלש כמו כל הנבחרת בכחול, זה לא באמת משנה. מה כן משנה? היום, כמאמן נערים בעיר, וכמי שמנסה לבנות שחקנים לעתיד, חשוב לי שכל אחד ואחד מהם יאמין. יאמין שהוא יכול. יאמין שעבודה קשה, נחישות ודבקות במטרה יכולה להביא אותך לפסגה.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר