טקס יום הזיכרון השנתי לחללי שיירת הדסה נערך אתמול, ראשון, בבוקר בבית החולים בהר הצופים, בהשתתפות מנהלת בית החולים ד"ר תמר אלרם, השר זאב אלקין, הנהלת נשות הדסה בישראל, הנהלת בית החולים, המשפחות השכולות, סגן ראש העיר אלישע פלג ונציגי אגף ההנצחה במשרד הביטחון השותף לארוע המתקיים בכל שנה.
שיירת הדסה היתה שיירה של כלי רכב משוריינים שיצאה במהלך מלחמת יום העצמאות, ב-13 באפריל 1948, לבית החולים הר הצופים. בשיירה ישבו צוותים רפואיים שעבדו בבית החולים, עובדים של האוניברסיטה העברית, מטופלים ומבקרים. במהלך הנסיעה הותקפה השיירה על ידי פורעים ערבים, שרצחו 78 יהודים – נהרגו מירי או משריפה. חלק נקברו בקברים אישיים, אחרים בקברי אחים.
במסגרת אירועי ההנצחה לזכרם של 78 אנשי השיירה ובשיתוף פעולה עם משרד הביטחון, הוצב בכניסה להדסה הר הצופים אוטובוס משוריין מקורי שעשה את דרכו למובלעת הר הצופים, פעמים אינספור, בין השנים1967-1948, והסיע חולים, עובדים, חיילים ונשק מוסתר. המשוריין משמש כיום מוזיאון ומזמין את הציבור הרחב להתרשם מחוויית "מציאות מדומה" בתוכו, להכיר מקרוב איך נראתה הדרך להר באותן השנים.
- מוט ברזל נפל על בן שנתיים ואצבעו נקטעה, רופאי הדסה הצליחו להצילה
- לראשונה: בית משפט השלום בעיר הרשיע סרבן גט למעלה מ-20 שנה
- מה מעכב את ביצוע התוכנית לסלילת נת"צ בכביש בגין?
שוקי לבנון, שאביו צבי יונה לבנון ז"ל נרצח בשיירת הדסה, סיפר לנוכחים על האב, אשר לא היה אמור להצטרף לשיירה, אך התעקש לעזוב את ביתו ומשפחתו ולחבור אל חבריו, מתוך תחושת שליחות ומחוייבות כלפיהם. האב הספיק לחגוג שנתיים לבנו שוקי ולא שב מאז אל משפחתו. שוקי סיפר בהתרגשות כי הדסה דאגה לאורך השנים לבני המשפחות וילדי הנספים. הוא ריגש את כולם כאשר סיפר איך כילד נהג לעמוד שעות בחצר גן הילדים הצופה אל המקום בו הותקפה השיירה, ולדמיין את אביו שב הביתה:"חיכיתי לו שנים ארוכות, והשיר 'מעל פסגת הר הצופים' היה להמנון פרטי ואישי שלי".
ד"ר תמר אלרם, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים, בטקס יום הזיכרון השנתי לחללי שיירת הדסה (צילום: דוברות הדסה)
ד"ר תמר אלרם, מנהלת הדסה הר הצופים, הדגישה בפני הנוכחים את חובת כולנו להזכיר ולספר בכל עת על גבורתם של הנופלים בשיירת הדסה. "71 שנים הן הרבה, והן כה מעט בהיסטוריה של מדינת ישראל. עלינו להנציח אירועים כמו האירוע המחריד שארע כאן באמצעות הטקסים, הסיפורים האישיים, באמצעות המשוריין ההיסטורי שהוצב בפתח בית החולים בסיוע היחידה להנצחה ומשפחות במשרד הבטחון ומאפשר להכיר את המציאות של אותן השנים. ואנחנו – עובדי הדסה, חברי ארגון הדסה – עלינו מוטלת החובה להודות בכל יום עם הגעתנו לבית החולים ולזכור כי כלום לא מובן. כי חברי השיירות הללו, זו שהותקפה ואלו ששבו בבשלום, בזכותם אנו פועלים היום על פסגת ההר, מעניקים רפואה ויכולים להציל בו חיים מדי יום".
במהלך הטקס, סיפר השר זאב אלקין כי "כאן בהדסה הר הצופים נולדה בתי הראשונה לפני 28 שנים וכאן נולדה בתי הצעירה, לפני שלוש שנים – באותו המקום. בלי ההתעקשות של אותם אנשים ובהם ד"ר חיים יסקי מנהל בית החולים דאז, שנרצח אף הוא בשיירה, שנאבקו על כך שיהיה כאן בית חולים עברי, בית חולים חשוב מאוד לירושלים באותה תקופה, אינני יודע אם מדינת ישראל הייתה נאחזת בציפורניים לאורך אותה תקופה בהר הצופים עד מלחמת ששת הימים ולא בטוח אם היא היתה מקבלת החלטה – כל כך לא פשוטה, להחזיר את בית החולים ולבנותו מחדש. זה נכון לגבי בית החולים הדסה הר הצופים שמאז גדל והתפתח וזה נכון לגבי האוניבריטה העברית, מקום שהפך בשבילי לביתי השני עד שהלכתי לכנסת. אנשים רבים קיפחו חייהם על הזכות הזאת שיהיה כאן בית חולים ואוניברסיטה".
השר זאב אלקין בטקס יום הזיכרון השנתי לחללי שיירת הדסה (צילום: דוברות הדסה)
עוד הוסיף השר אלקין: "היום – בבית החולים הדסה הר הצופים עובדים ביחד רופאים יהודים וערבים, באים לכאן אנשים יהודים וערבים ומקבלים כאן עזרה רפואית, כפי שצריך להיות במדינת ישראל. אלה החיים שיצרנו לנו בירושלים המאוחדת של מדינת ישראל של היום, אך ללא האנשים שקיפחו חייהם במאבק העיקש שהר הצופים ימשיך לתפקד, לא היינו מגיעים עד הלום. לכן כולנו – אנשי ירושלים ומדינת ישראל, חייבים להם חוב עצום".
טקס יום הזיכרון השנתי לחללי שיירת הדסה (צילום: דוברות הדסה)
