הפינה ההיסטורית: המחלוקת שלא נגמרת – של מי הריבונות בארמון הנציב?

מתחם ארמון הנציב נבנה על אחד הרכסים הגבוהים בירושלים (820 מ'), ונשקף ממנו נוף קדומים מרהיב וטעון בהיסטוריה של שלוש הדתות: יהדות, נצרות ואיסלם. הנוף רב העוצמה נותן מבט היקפי על הרי מואב וים המלח, מדבר יהודה, עמק קדרון וכפר השילוח, העיר העתיקה וחומותיה, הר הזיתים והר הצופים.

אתר זה נבחר ב-1928 להקמת מעונו של ראש השלטון הבריטי בארץ, לאחר ששנה קודם, ברעידת אדמה נפגע הבניין המפואר של אוגוסטה ויקטוריה, שנבחר תחילה למושב הנציב הבריטי. הבניין הייצוגי על הרכס, שלפי האמונה הנוצרית הוא "הר העצה (המועצה) הרעה", ולפי המסורת המוסלמית נקרא ג'בל מוכבר (ההר הכביר), תוכנן על ידי האדריכל הבריטי אוסטין הריסון. המתחם הוקם על שטח של 65 דונם, בהשקעת ענק של 53 אלף לירות שטרלינג ובעבודה מאומצת של כ-400 פועלים (מהם 50 יהודים).

טקס חניכת המבנה נערך ב-1933, ועד עזיבתו בשנת 1948 – עם תום המנדט הבריטי – התגוררו בו ארבעה נציבים עליונים. האחרון שבהם, אלן קנינגהם, העביר ב-14 במאי 1948 את מפתחות הבניין לצלב האדום. משך המלחמה עובדי הצלב האדום טיפלו בנפגעים ערבים ויהודים, ובאוקטובר 1948 העבירו את הבניין לאו"ם, המחזיק בו עד היום.

שער הכניסה למתחם ארמון הנציב (צילום: אדם אקרמן)

ניתן להניח כי ראשי המנדט לא היו משקיעים בבניית מבנה כה מפואר, לו הניחו כי האימפריה הבריטית תיפרד ממנו לאחר 15 שנה. מאז איבד המבנה מזוהרו וממרכזיותו בתולדות ירושלים, והיה לסלע מחלוקת בין האו"ם למדינת ישראל באשר לבעלות עליו.

שאלת הריבונות על מתחם ארמון הנציב הינה נושא לפרושים משפטיים מנוגדים. בשנים האחרונות, בשל המגמתיות של האו"ם נגד ישראל ואימוץ החלטות אנטי-ישראליות תכופות, גברה הנטייה שאין צידוק לנוכחות הגוף במקום. האו"ם טוען כי השטח שהבניין עומד עליו הוא שטח הפקר, ואילו ישראל גורסת שעל המתחם חלה ריבונות ישראלית, וכי המדינה היא היורשת החוקית של המנדט הבריטי. במרשם המקרקעין רשומה אדמת ארמון הנציב כרכוש ישראלי, ואילו האו"ם רואה במקום מובלעת אקס-טריטוריאלית ומושב המטה המרכזי של משלחתו לפיקוח על הפסקת האש.

ביוני 1967 היה ארמון הנציב המקום שבו פרצה מלחמת ששת הימים בירושלים. הירדנים כבשו את הבניין וניסו משם להתקדם לעבר שכונת תלפיות. כעבור מספר שעות, בהתקפת נגד ישראלית, נכבש המקום על ידי לוחמי החטיבה הירושלמית. מיד החל לחץ כבד של מזכיר האו"ם, או תאנט, להחזרת הבניין למשקיפי האו"ם, ששהו במקום מאז הסכם שביתת הנשק ופירוז האזור בתום קרבות 1948. לחץ מזכיר האו"ם, שגובה בהחלטת מועצת הביטחון, הביא להחלטה של ממשלת ישראל בראשותו של לוי אשכול, להחזרת הבניין לידי המשקיפים. ההסכם קבע כי מדינת ישראל מאפשרת את חזרתם הזמנית לבניין ולסביבתו, בשטח של 44 דונם, בתפקיד של פיקוח על הפסקת האש עם המדינות שלחמו בישראל: ירדן, מצרים וסוריה.

פינת ההסבה לאורחים (צילום: אביעד בר נס-באדיבות ארכיון הארץ)

האו"ם, מנגד, לא מכיר בבעלות ישראל על השטח, ואינו מוכן לחתום על כל הסכם שיהיה בו סימן של הכרה כזו, גם לא תשלום דמי ארנונה. האו"ם מתעקש בטענתו כי הבניין היה בשטח מפורז ולא חלים עליו חוקי ישראל. יתרה מכך, בשנת 1969 הרחיב האו"ם את השטח של המתחם, ב-33 דונם נוספים, ל-77 דונם. הארגון מתעלם מכך שנחתמו הסכמי שלום עם מצרים וירדן, שהפכו את הצידוק לנוכחותם של המשקיפים בבניין ללא רלוונטי. בשנות ה-70 הועלה רעיון להפוך את הארמון למשכן נשיאי ישראל. ברם, עד אשר יונף דגל ישראל מעליו – כפי שהיה למשך כחודש אחרי כיבושו ביוני 1967, דרושה החלטה נחרצת של ממשלת ישראל, שתגובה בחומר משפטי מוצק, אשר יוכל לעמוד גם במבחן בית דין בינלאומי. עמותת "רגבים" ולוחמי 1948 ו-1967 פועלים ללא לאות לזירוז קבלת החלטה כזו.

השגת ריבונות ישראלית בארמון הנציב היתה יכולה להיות קלה יותר, לו המבנה נכבש במלחמת העצמאות בידי כוחות יהודים. בליל שבין 18 ל-17 באוגוסט 1948, לוחמי חטיבת עציוני כבשו את סביבתו, אך משה דיין, מפקד אזור ירושלים, לא נתן להם אישור להיכנס למתחם עצמו. עם עלות השחר, הם התגלו בשטח חשופים לערבים, ואלו בחסות אש ארטילרית כבדה הסתערו בכח גדול על לוחמי עציוני, שנאלצו לסגת תוך ספיגת אבדות קשות: 14 הרוגים, 24 פצועים ו-10 שבויים.

כיום ארמון הנציב הפך למתקן צבאי, שרק לבודדים מתאפשר לבקר בו. המבנה עבר שיפוץ מקיף ב-2017-2013, בהשקעה של שבעה מיליון דולר, עובדה המבליטה עוד יותר את רצון האו"ם להיאחז בו וגם לשמור על ייחודו.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

למתחם ארמון הנציב ארכיטקטורה מופלאה, המשלבת מרכיבים מזרחיים ואירופאיים. מבנה השער מזכיר כניסה למבצר בימי הביניים ובפנים ישנם אולמות מרשימים. כאשר העיקריים שבהם הם אולם הנשפים ואולם האירוח. אולם הנשפים בולט ברצפת העץ הממורקת, בנברשות הבדולח ובאח הענק לחימום, המצופה באריחים ארמניים בגוון כחול. פריטי ריהוט מגולף, וילונות כבדים, שטיחים פרסיים, מנורות ייחודיות – פוזרו בכל רחבי הבניין. שני גנים מושקעים, להגנה מפני הרוחות העזות המנשבות באזור, שבאחד מהם נבנתה מזרקה מטומנת, שימשו בקיץ למסיבות ולאירוח טקסים.

עבור ישראלים רבים הבניין משדר עדיין את זכר מעוז הקולוניאליזם הבריטי, המנוכר והמתנשא. מבנה שלטוני, הנמצא כעת 77 שנה בידי האו"ם, השוהה במקום ללא הגבלת זמן, מבלי שירכוש את השטח ובהיותו רק דייר במבנה.

החצר האחורית בארמון הנציב (צילום: אדם אקרמן)

על הגבעה המכונה "הר העצה (המועצה) הרעה" עמד, בימי הבית השני, בית הקיץ של הכהן הגדול כיפא, שבו נערכה מועצת הסנהדרין שהחליטה על הסגרת ישו לידי הרומאים. החלטה זו של המועצה התבררה לימים, כרעה וצליבת ישו גרמה נזק ליהדות, הפכה את ישו לבן-אל מקודש וגררה עוינות מאז כלפי היהודים. האם שם הגבעה והבניין המנוכר המונומנטאלי שמייצג את התנכרות האו"ם כלפי המדינה – הוא רמז להחלטות הרעות של גוף זה כלפי ישראל? כך גורסים המפגינים לידו, החל ממאות המוחים שעמדו בשערו ביולי 1967. בראש הפגנת 1967 עמד שופט בית המשפט העליון, בנימין הלוי, והמפגינים דרשו להימנע ממסירת הבניין לאו"ם. מאז ועד היום, מתקיימות הפגנות שנתיות ליד אנדרטת הזיכרון לנופלי תש"ח וששת הימים, הנמצאת בסמוך לארמון הנציב.

תצוין גם הפגנת היחיד של חלי (מנחם) כהן, שאביו יהושע כהן, התנקש ב-1948 בחייו של הרוזן ברנאדוט, אשר פעל בעקשנות לבינאום ירושלים. הוא המתייצב מאז 2017 ליד המתחם, עם שלט ענק דו-לשוני, שעליו כתוב בעברית "ארמון הנציב לריבונות ישראלית" – ובאנגלית: "האו"ם תחתום ותישאר – או שתעזוב".

שלט מחאה להחלת ריבונות ישראלית על המתחם (צילום: אדם אקרמן)

בשנים האחרונות פעילה המחאה נגד המשך נוכחות האו"ם בבניין המפואר באמצעות ארגון "לך ירושלים". מזכיר הארגון מאור צמח, פנה בשנת 2023 במכתב לשר החוץ דאז אלי כהן לקבלת החלטה אמיצה לפנות את האו"ם מהבניין. צמח דרש כי על מדינת ישראל להחיל ריבונותה ואת חוקיה על המתחם, וטען וכי נוכחותו של האו"ם אינה רלוונטית מאז 1967 בירושלים – עם הרחקתו של הגבול עם ירדן. הוא הדגיש כי נוכחות זאת פוגעת באינטרס המדינה ובמשילות הישראלית בירושלים. מחאה זו הוגשה לאחר שבאותה שנה ערכו משקיפי האו"ם טקס חגיגי בבניין, לרגל 75 שנה להחזרת המתחם לידיהם.

ברם המכתב התקיף לא הועיל, ושום פעולה לא ננקטה נגד האו"ם, כי זו החלטה מדינית קשה בהתחשב בחוזקו של הארגון. נראה כי מדינת ישראל זקוקה לגיבוי צמוד של ארצות הברית על מנת להתעמת עם ארגון, שיש בו רוב אוטומטי נגדה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".