הפינה ההיסטורית: האריה וירושלים

בעקבות המבצע המבריק נגד איראן –"עם כלביא" – נסקור כיצד האריה היה לסמל ירושלים, וכיצד ברכת יעקב לבנו יהודה: "גור אריה יהודה", שהפכה לברכה לשבט יהודה – היתה לסמל העיר המרכזית השוכנת בנחלתו.

האריה, שבהופעתו המרשימה והאצילית, עטור ברעמה, מסמל אומץ, גבורה, כוח והדר מלכות – היה לסמל מלכי יהודה ולשושלת בית דוד.

"אריה שאג, מי לא יירא" (עמוס ג': 8) – שאגתו הרועמת הנשמעת למרחקים (במרחבי הסוואנה באפריקה עד למרחק 8 ק"מ) נועדה לעידוד עצמי טרם התנפלותו על הטרף, וגם להרתעתו של כל אויב המעז להתקרב לנחלתו.

הביטוי "עם כלביא יקום" (במדבר כ"ג 24), הוא אלגוריה מושאלת לציין את יכולת שרידותו של עם ישראל, שנוכח איום להכחדתו יקום ויתרומם כאריה, וילחם באויביו בעוז ובגבורה. בתנ"ך מופיע האריה 157 פעמים – יותר מכל יתר שמות החיות האחרות ביחד, ותחת השמות: ארי, אריה, כפיר, לביא (לביאה), שחל ושחץ. עם ישראל כולו נמשל לאריה בדברי בלעם בן בעור: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כ"ג:24) – ו"כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" (במדבר כ"ד: 9). סמלי אריות היו גם בכיסאו של שלמה המלך (מלכים א: 10, יח: 20) וביטאו שלטון תקיף. המסורת היהודית מתארת גם את בית המקדש שבנה שלמה, כמבנה בצורת אריה (במבט עילי) ועל כן קרוי גם בשם "אריאל". האריה הפך גם אחד הסמלים הבולטים בעיטור בתי כנסת ותשמישי קדושה.

מתקן האריה בגן סאקר (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1949, בעקבות מכרז שפרסמה עיריית ירושלים לבחירת סמל העיר, בחרה "ועדת הסמל" את אריה שואג, על רקע חומות ירושלים ומסביבם עלי זית. כך, האריה השואג שהוצג בתנ"ך כסמל ממלכת יהודה, שבירתה היתה ירושלים, הפך לסמל המשמש גם כסמלה של כל העיר ולא רק של העירייה.

האריה הזקוף והשואג, העומד על שתי רגליו האחוריות, מתואר כמעיין שומר על החומות הנמצאות מאחוריו. עלי הזית מסמלים שלום ומשקפים את הרעיונות "ירושלים עיר שלום", וגם "אם אשכחך ירושלים" – כי עצי הזית הם אחד מסימני ההיכר של העיר.

אריות אמיתיים ישנם כיום, כידוע, רק בגן החיות התנכ"י ובספארי ברמת גן – או כפוחלצים במוזיאון הטבע (העובר כעת שיפוץ). בתקופת המקרא האריה היה נפוץ בנגב ובעיקר בגאון הירדן. עד לפני 400-300 שנה עדיין נראו אריות מהמין האסייתי בישראל. תחת הכיבוש הצלבני 1244-1099 התמעטה אוכלוסייתם עקב ציד נרחב. האריות האחרונים שנראו סביב ארץ ישראל היו בסוריה ובתורכיה בשנות 1890, בעיראק הם נראו עדיין בשנת 1918, בערב הסעודית ב-1923 ובאיראן ב-1942. הפוחלצים שיש כיום בארץ הם מאריות שהובאו מסוריה.

פסל אריה שיצר האמן סם פיליפ (צילום: אדם אקרמן)

לעומת זאת, ירושלים היא השיאנית במספר פסלי האריות – ואפילו מייצאת פסלים לאירופה ולארה"ב. הם נמכרים שם במכירות פומביות לקישוט גנים ציבוריים, ולחצרות ווילות פרטיות. בירושלים האריות נראים בפתחי בתים פרטיים, בכיכרות, בתבליטים בבניינים, בפסלי חוצות, ועל שערי כניסות וגגות של בנייני ציבור. סמל האריה של עיריית ירושלים מעטר עמודי תאורה, שבילים ומתקני אופנועים, ספסלים ציבוריים, לוחות מודעות, מכסי פתחי ביוב ופחי אשפה.

העניין בפסלי ירושלים גבר מאוד כאשר בשנים 2003-2002, התקיימו שני פרויקטים אמנותיים בהם השתתפו עשרות אומנים, חלקם ידועים ובעלי שם, שיצרו פסלי אריות בתנוחות שונות ובשלל צבעים. חלקם פוזרו ברחבי העיר – ולאחר מכן המוצלחים שבהם נאספו לתצוגת ענק בכיכר ספרא. קהל גדול הגיע לצפות בהם. כ-80 מהם תועדו באלבום ונמכרו במכירה פומבית – כאשר הכסף נתרם למוסדות של ילדים ירושלמים בסיכון.

המנהל הפורש של מוזיאון הטבע סידני קורקו, ליד האריה האסייתי שפיחלץ (צילום: באדיבות סידני קורקוס)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

פסלים אחרים, שהוצבו ברציפי הרכבת הקלה עם פתיחתה ב-2009 ובמקומות ציבוריים נוספים, והפכו למוזנחים במרוצת השנים. שיקומם החל בשנת 2020 על ידי שתי אומניות ירושלמיות – נוגה הברמן וגלי כץ, שהחלו בפרויקט חברתי-אומנותי לשיקום פסלי האריות המוזנחים. הן קראו לפרויקט שלהן "מתחברים באומנות" לעידוד סובלנות בין מגזרים וחיזוק מורל התושבים. בפרויקט השתתפו בתי ספר, המרכז הבין תרבותי לירושלים ובעלי עסקים שרכשו אותם. כך ניתן לראותם במקומות רבים (למשל בתחנת הרכבת הקלה בפסגת זאב).

פסלי האריות הענקיים מאבן ומברונזה מוסיפים חן רב לירושלים, ורצוי לקיים סיור בעקבותיהם. הריכוז העיקרי שלהם נמצא לאורך רחוב יפו, ליד כיכר העירייה, משכנות שאננים, גן בלומפילד, ימין משה וממילא. נציין את היצירה הבולטת של המזרקה הראשונה בירושלים, שהיא גם עבודת פיסול של אריות. המזרקה הקרויה "מזרקת האריות" הוענקה כשי לירושלים בשנת 1989, על ידי הקנצלר הגרמני הלמוט קוהל. היא עוצבה בידי האמן גרנוט רומפף, והוצבה במקום שמקשר בין האוכלוסייה היהודית לערבית בעיר. היא זוכה למבקרים רבים – ומהווה מקום מפגש לבני העדות והדתות השונות. האריות והלביאות מסביב למזרקה, נוצרו בהשראת סמל העיר ירושלים. האריות משתעשעים סביב "עץ החיים", עץ שמסמל עבור שלושת הדתות המונותאיסטיות את "גן עדן", ומעל הכל מרחפת "יונת השלום".

מזרקת האריות בגן בלומפלד (צילום: אדם אקרמן)

בגן בלומפילד בולט גם פסל "אריה יהודה", שנתרם על ידי נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל מארצות הברית. הפסל הוצב בשנת 2020 והוא יצוק מברונזה, פרי יצירתו של הפסל מקס גרינר. ארשת פניו של האריה אינה מאיימת אלא מראה חוזק ואצילות.

הפסל הבולט ביותר של אריה בעיר נמצא על גג בניין ג'נרלי: האריה המכונף, שנוצר על ידי הפסל דוד אוז'רנסקי. האריה, שנראה כשומר על רחוב יפו, הוצב במלאות מאה שנה להקמתה של חברת הביטוח האיטלקית "אסיקרציוני ג'נרלי" מוונציה, שהחליטה לפתוח סניף בירושלים. הבניין הוקם על ידי חברת בניין איטלקית והושלם ב-1935. האריה הוא סמל של מרקוס הקדוש, פטרון העיר ונציה, והאריה אוחז בספר בו כתוב בלטינית: "שלום עליך מרקוס האוונגליסט שלי", ולרגליו חקוקה בספרות רומיות שנת ייסוד חברת ג'נרלי 1831.

האריה כסמל קיסרות אתיופיה – רחוב הנביאים (צילום: אדם אקרמן)

האומן הירושלמי סם פיליפ המתמחה בעיצוב אריות ודמויות מהמקרא יצר ב-2015 פסל המתנשא לגובה 3 מטר ונקרא אף הוא "פסל יהודה", שניצב תחילה בסמוך לבניין ליד לבנים והוזז למקומו הנוכחי בכניסה לבית הלוחם. כך מבטא הפסל גבורת חיילים וגם הינו זיכרון לנופלים. בינואר 2023 נחנך פסל נוסף של פיליפ, של אריה רובץ על שביל האריות – בכניסה למעלה אדומים. במלאות שנה למלחמת חרבות ברזל, נחנך פסל נוסף שלו, של אריה בפארק הזיתים במעלה אדומים, לזכר נופלי העיר. סם פיליפ פיסל גם פסלון מכסף המראה את "שמשון הגיבור", שנתקל בכפיר אריות השואג לקראתו ו"ישסעהו כשסע הגדי" (שופטים יד':ט), וכן יצר פסלון מכסף המראה את דניאל "בגוב האריות" (דניאל ו':10-8). בקרוב יחנך פסל ענק נוסף שלו עשוי מברזל, בהזמנת מועצת מבשרת ציון, שיוצב בסמוך לגשר הראל והקניון –ועליו חקוקות המילים: "עם כלביא יקום", ועליו יהיו חרוטים מגן דוד ודגל ישראל.

ראוי להזכיר שהשימוש באריה כקישוט נמצא גם בכנסיות ובמנזרים בירושלים, כמו למשל בדורמציון, במנזר המצלבה כמוטיב דקורטיבי על בניין הפטריארכיה היוונית. מרשים ביותר הוא פסיפס האריה, שאמצה הקונסוליה האתיופית בירושלים, החקוק בחזית הבניין ברחוב הנביאים. האריה של שבט יהודה, אומץ להיות לסמל המלוכה באתיופיה. האתיופים מאמינים כי שלמה המלך העניק למלכת שבא את דגל יהודה בעת ביקורה בירושלים, וכי היא ילדה לו בן, ושמו מנליק (מלשון בן המלך), שהיה לאבי השושלת של הקיסרות האתיופית. בצידי האריה כתוב בשפת געז "ניצח כאריה משבט יהודה". האריה נושא את כתר המלוכה. הסמל של גור אריה יהודה הנושא את כתר המלוכה ובנוסף עליו צלב, ניתן לראותו גם מעל הכניסה לכנסייה האתיופית (רחוב אתיופיה 10).

אחד מפסלי האריות שמקשטים את מנהרת גן סאקר (צילום: אדם אקרמן)

נסיים בשמו של אחד השערים המזוהים ביותר עם ירושלים "שער האריות". הוא קרוי כך על ידי היהודים (הנוצרים והמוסלמים קוראים לו אחרת), זאת בשל תבליט שני זוגות חיות הטרף משני צדדיו המזכירים אריות. השער נבנה עם החומה שהוא קבוע בה בשנת 1538, בימי הסולטן סולימן המפואר. ברם, ישנם הטוענים כי מדובר בברדלסים או בפנתרים שבטעות נחשבו לאריות. סמלו של הסולטן הממלוכי ביברס ששלט על הארץ בשנים 1277-1260 היה האריה.

הנביא עמוס שמוצאו "בנוקדים מתקוע" המרבה בתיאור מאפייני האריה, כותב כך: "הישאג אריה ביער וטרף אין לו". האריה נחשב הטורף האימתי ביותר ולכן כאשר הנביאים מתארים את אחרית הימים, תקופה של שלום ושלווה, הביטויים "ואריה עם גדי ירבץ" (אף כי כתוב בכתובים נמר ולא אריה), "ואריה כבקר יאכל תבן" (ישעיהו יא' ו-ז) – התקבעו על ידי הנביאים – כמצב אידאלי של שלום עולמי שבו תהייה הרמוניה בין כל הברואים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".