זהו, סוף החופש כבר כאן.
סוף שבוע אחרון של ביחד, של משפחה, של מינוס גדל, של עייפות מתישה, ובעיקר של היעדר שגרה.
ביום ראשון, למרות שכולנו מחכים לו ומשחקים אותה גיבורים 'נו, שיחזרו כבר למסגרות ותשוב השגרה', נעמוד כולנו ונזיל דמעה, שהבית יחזור להיות מסודר ושקט בלי כל המהומה שהיא בעצם מהות חיינו וממלאת אותנו שמחה. שונאת את השקט שאחרי הסערה.
אז זה הזמן לומר תודה. אחרי החופש הגדול צריך לעצור לרגע, לנשום ולסדר את המחשבה.
להתחבר כל אחד לרשימה הפרטית שלו שעליה הוא אומר: "תודה". (בהתאם לגילאים ולרמת האנרגיה שהושקעה).
תודה לדורה, סמי, יחידת החילוץ, בוב ספוג, ארתור ושאר חברים. על הפוגות קצרות לאורך הימים.
תודה לפורטנייט, קלאש רויאל ומציאות מדומה, על ניתוקים קצרים במהלך היממה.
תודה לאקסל על שיבוצים מדויקים, עם זמנים וכתובות של פעילויות וחישובי ההוצאות.
תודה למשפחה, לחברות, ולכל מי שסייע בתמיכה מורלית, במילים, ברעיונות ובהפעלות.
תודה מיוחדת לכרטיס האשראי שלא שבק חיים והשאיר אותנו עזובים.
אבל הכי הכי תודה לבלגן, לערימות הכביסה והבישולים הבלתי נגמרים, לריבים, להתמודדויות ולריצות כי בדיוק בשביל כל זה, בחרנו להיות. כל אלה מראים לנו באמת, שהזכיה הגדולה היא שלנו – אנחנו הורים ויש לנו ילדים.
(מאת: מיכל פישמן-רואה)
ובעצם מה שאני חוזרת ואומרת זה, שביום ראשון אין צורך להיות גיבורים. מותר להכין ממחטות עבורנו ליד התיקים של הילדים. ולהודות שעם כל הקושי של הארגונים, ההוצאות, חוסר מנוחה והיעדר השגרה – החופש מקרב אותנו כמשפחה. מאפשר לנו ליהנות מהילדים בלי מסגרות, מלמד אותנו לשחרר את כל המגבלות, לנפץ את כל החוקים, לתת להם להיות ילדים וללמוד לנשום כשהם מתנסים. ולכן היצמדו לחלק הזה, הודו על כל הטוב ובעיקר על התוצאה. זכינו להיות הורים, ושרדנו את החופשה!
אז יאללה, שימו על עצמכם מדליה, תארגנו את הבלגן מהחופשה, יש לנו רק שבוע להתלהב, וחוזרים מההתחלה, כן כן, עוד שבוע כבר ראש השנה.
כי על זה נאמר, שיהיה לכולנו בהצלחה.
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
