היום, לאחר 71 שנים שבהן ישראל הגשימה את השלב הראשון בתהליך הציוני שהוא בניית מדינה מודרנית ומתפתחת, אני שואל – מהו השלב הבא של הציונות? ברור לי שהיא תקרה בשני מישורים: שלום וירושלים.
כשאנחנו פונים אל מדינות העולם בבקשה שיכירו בירושלים ושיעבירו לכאן את השגרירויות, אנו מתמקדים בעיקר ברובד הפוליטי. אבל לירושלים יש מסר רוחני: העולם יכול לפעול בהרמוניה משותפת. ההישגים של ירושלים צריכים להוות מנוף לברכה לכל העולם והיא צריכה להוות מקור אנרגיה עולמי.
העיר העתיקה מייצגת בדיוק את המסר הזה – המילה שלום לא קשורה רק להיבט הביטחוני והפוליטי, אלא היא מסר של ההכלה, השונות והמגוון הפועלים יחד בהרמוניה, כאשר יש מקום לכל זרם ולכל קבוצה. יחד, כולם מאוחדים סביב ירושלים והעיר העתיקה, עליה אמרו הנביאים "שתקבץ יחד את כל העמים וכולם יכריזו כי ה' אחד ושמו אחד".
זוהי בעצם ציונות – הדור הבא. כלומר, הצורך להעביר את המסר על פיו ירושלים היא עיר של שלום וכל העולם צריך לעבוד יחד בהרמוניה תוך שילוב ואחריות הדדית. הרעיון הזה בא לידי ביטוי בכך שבאותו השבוע ניתן לראות יהודים חוגגים את יום ירושלים ובאותו הזמן ערבים אשר חוגגים את עיד אל פיטר, בו זמנית מונף דגל המבטא ריבונות ודגל המבטא את ההכלה והכרת השונה. אנו עוברים מיום ירושלים אל חג השבועות אשר במרכזו עומדת האישה המואבית רות, אשר ממנה יוצא המשיח, וכך בא לידי ביטוי היופי והמגוון שמחבר בין העולם העתיק למודרני והשאיפה לשלום.
יהודה גליק (צילום: אוליבייה פיטוסי)
העיר העתיקה היא מקום שאין כמותו בעולם, היא מרובת תיירים ומדי יום ניתן לפגוש בה אנשים מכל קצוות הארץ והעולם. כולם ויחד זורמים בתוך הרחובות של ירושלים ונושמים יחד את החיים של כלל המגזרים בעיר. הם צופים בכל ארבעת הכיפות – החורבה, אל אקצא, כיפת הסלע, וכנסיית הקבר – כולן כיפות אשר פונות אל אלוהים אחד. ניתן לראות בה מבנים מתקופות שונות – מבית ראשון ועד לתקופה הבריטית, הרומית, הביזנטית, הממלוכית והעות'מנית. בעקבות כל אלו נוצר פסיפס של זמנים – עתיק מול מודרני, ושל אנשים השייכים לכל הדתות, המגזרים וקצוות הארץ, וכולם זורמים ברחובות ונשפכים אל הר הבית והכותל.
יהודה גליק, לשעבר חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד, פעיל נגד הגבלת כניסת יהודים להר הבית.
