החיים הסודיים של תפוח עץ: ירושלים מצטרפת למהפכת המזון

בבוקר אחד רגיל בשוק הסיטונאי בירושלים, משטחים עמוסים בירקות ופירות עומדים על סף היעלמות. אלה לא שאריות מקולקלות – אלא תוצרת טרייה, צבעונית, לעיתים עקומה או פשוט לא "נכונה שיווקית". אין בה פגם אמיתי – יש בה עודף. במקום להיאסף לשולחן, היא נאספת לפחים.

אבל אז נכנסה לתמונה קבוצה נחושה ומגוונת של אנשים. צעירים אחרי צבא, גמלאיות נמרצות, הורים בחופשה, תלמידים. הם לא באים לקנות – אלא להציל. ארבע משמרות הצלת המזון של עמותת מצילות המזון פועלות בשוק מדי שבוע, ומצליחות להציל את התוצרת רגע לפני קו הסיום – ולהפנות אותה חזרה לעיר, לקהילה, לאנשים.

מאות טונות של ירקות ופירות עוברים תהליך דומה מדי שבוע בישראל – בסופר, במסעדה, במוסד, ובבית. מעל ל-2.6 מיליון טון של מזון נזרקים מדי שנה. כמעט מחצית מהם עוד ראויים למאכל. בכל משפחה זה מצטבר לממוצע של 3,600 שקל לשנה. ובקנה מידה עירוני? זו מערכת שמבזבזת משאבים, מזהמת את הקרקע והמים, ופוגעת בכולנו.

שוק קהילתי של 'מצילות המזון' (צילום: באדיבות העמותה)

גם העיר משלמת את המחיר. כל טון מזון שלא נצרך ונאסף בשקיות זבל כתומות או ירוקות עולה לעירייה בין 600 ל-800 שקל לפינוי. אחר כך הוא עושה את דרכו לאתרי הטמנה, שם הוא מרקיב, פולט גזי חממה ומחמיר את משבר האקלים.

אבל בירושלים צומחת אלטרנטיבה. מאז 2019 פועלת בעיר עמותת מצילות המזון, עם חזון פשוט: להפוך את עודפי המזון ממשבר – למשאב. בעזרת שיתופי פעולה עם עיריית ירושלים והקרן לירושלים, לצד שפים מקומיים, עסקים, ותושבים, נבנתה מערכת מזון קהילתית: רשת של שווקים שכונתיים נגישים, שפועלים במודל של "שלם כפי יכולתך", ומחזירים את המזון לשכונות.

ארוחה קהילתית של 'מצילות המזון' (צילום: באדיבות העמותה)

האנשים, המפגש והחיבורים

אצל מצילות המזון, העניין הוא לא רק הירקות. רותי, בת 78, מתחילה כל יום רביעי ב-8 בבוקר. היא ממיינת ירקות בשוק, אוכלת עם הצוות, ואז יוצאת להוביל את שוק קרית היובל. "לא דמיינתי שאצא להרפתקה חדשה בגילי", היא מחייכת. "אבל זה לא רק אוכל. זה החיים עצמם. זה להציל את מה שחשבתי שכבר אין בי".

ליאת, שיזמה את שוק פסגת זאב אחרי שהלכה לשוק בנקודה אחרת בעיר, אומרת שזה התחיל בלקחת כמה ירקות. "היום אני מובילה שוק שלם", היא אומרת. "העבודה הזו נתנה לי תחושת ערך שלא הרגשתי מאז הצבא. פתאום הבנתי שאני לא רק צרכנית – אני מחוללת שינוי".

בכל שוק כזה נולדת קהילה מחדש: אחת מביאה רימונים מהחצר, מישהו אחר מוביל ארגזים, נערה מעבירה סדנה לילדים. אין כרטיסים, אין תורים, אין מבחני זכאות – יש מקום. יש הזמנה להשתתפות. יקי חרל"פ, מנהל מינהל קהילתי לב העיר, מספר ש"מצילות המזון הפכו לחלק בלתי נפרד מהבית של המינהל הקהילתי. והמצילות עצמן, הפכו לחלק מהצוות והן צובעות את המינהל בצבעים קהילתיים של: תרומה, אכפתיות ונתינה".

סדנת הכנת חמוצים של 'מצילות המזון' (צילום: באדיבות העמותה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

הפעולה לא נעצרת בשכונות. מצילות המזון מפעילות גם מרכז מבקרים פעיל בשוק הסיטונאי, שמאז 2021 ביקרו בו יותר מ-16,000 איש. תלמידים, סטודנטים, אנשי מקצוע, קובעי מדיניות – כולם באים לראות את הצד השני של מערכת המזון. הם פוגשים את העודף. את ההחמצה. את הפוטנציאל. ויוצאים עם מבט אחר על כל מה שמגיע לצלחת. "כשאתה מבין כמה מים, עבודה, קרקע ואהבה הושקעו בכל תפוח שנזרק – אתה לא יכול להישאר אדיש", מספרת אחת המדריכות. "זה לא רק נתון טכני. זה שבר מוסרי".

העירייה, דרך המחלקה לקיימות חברתית, לא מסתפקת רק בלתמוך תקציבית – היא שותפה לפיתוח, לעיצוב מדיניות, ולהפיכת הנושא לחלק מהשיח העירוני.

בירושלים גם נרקמת ברית חדשה בין עמותות, יוזמות עצמאיות, חיבורים באקדמיה ועוד. עמותת מצילות המזון, שצמחה בליווי של המוסד הירושלמי מוסללה – המתמחה בקיימות עירונית ובפרויקטים כמו גידול מזון על גגות – היא חלק מקואליציה הולכת וגדלה של ארגונים ירושלמים שפועלים לקדם קיימות סביב מזון בעיר. החיבורים בין מוסדות, תושבים, אמנים, אנשי חינוך ופעילים חברתיים מעידים על הפוטנציאל לבנות מדיניות מזון עירונית עמוקה שמחברת בין קיימות, כלכלה קהילתית, ובריאות.

וכך – ששת שוקי הקבע של מצילות המזון מופעלים דרך שיתופי פעולה הדוקים עם הרכזים הקהילתיים, עובדים סוציאליים, בתי ספר ותושבים. חילונים, חרדים, ערבים, עולים ותיקים – כולם סביב אותו שולחן.

בית 'מצילות המזון' (צילום: באדיבות העמותה)

ירושלים, כך נדמה, לא רק מצילה ירקות. היא מציעה מבט חדש על מה זה אומר לנהל עיר. על איך מערכת מזון יכולה להיות צודקת, מקיימת ומחוברת לשטח. המודל שפותח כאן כבר מעורר עניין בערים אחרות בארץ ובעולם. ירושלים לא צריכה לחכות לפתרונות מבחוץ. יש לה כבר פתרון מקומי, פשוט, חכם. כזה שמחבר בין עקרונות של קיימות, ערכים של שוויון, ותחושת קהילה שקשה למדוד – אבל קל להרגיש.

"אנחנו לא באות להאכיל", אומרת אחת הפעילות, "אנחנו באות להקשיב. לראות. להבין איך דרך אוכל, אפשר לבנות עיר אחרת".

ומה קרה עם התפוח אתם שואלים? אחת מהמבקרות בשוק הפכה אותו לפאי, השני עשה ממנו ריבה, השלישי בכלל הצליח להפוך את הליבה וקליפה לסיידר והרביעית לחומץ תפוחים ביתי. מה אתם תעשו עם התפוח שלכם?

בית 'מצילות המזון' (צילום: באדיבות העמותה)