יומן מלחמה: כך פועל הלב הפועם של הרפואה הקהילתית בבירה תחת אש

השעה 08:15, בוקר יום שבת. עבור רוב תושבי מדינת ישראל, זו אמורה הייתה להיות שבת שקטה, אולי עם קפה ראשון במרפסת או תפילה בבית הכנסת. אבל אז פילחה האזעקה העולה ויורדת את דממת הבוקר. בתוך דקות ספורות, מסכי הטלוויזיה נצבעו באדום, וההבנה שמדינת ישראל נכנסת למערכה ביטחונית נרחבת חלחלה לכל בית.

במטה ההנהלה של כללית מחוז ירושלים לא היה זמן לעכל. עבור האנשים שמנהלים את בריאותם של יותר מ-600 אלף מטופלים בירושלים והסביבה, האזעקה לא הייתה רק אות אזהרה, אלא שריקת הפתיחה למרוץ נגד הזמן. החמ"ל המחוזי נפתח באופן מיידי, בתחילה במתכונת וירטואלית על קווי הטלפון, ובתוך זמן קצר פיזית בחדר הפיקוד. מסכים נדלקו, מפות נפרסו, והטלפונים החלו לצלצל בקצב מסחרר. בראש השולחן ישב ארז לוי, מנהל המחוז, כשלצידו צוות המטה המצומצם והמיומן: טלי חביב, המנהלת האדמיניסטרטיבית ואחראית שעת חירום מחוזית; עינת מצווה, מנהלת שעת חירום במחוז; ענהאל זרביב, מנהלת אחיוּת במינהלת הראל ואחות שעת חירום, וכן מנהלי הרפואה, הרוקחות והביטחון.

בחמ"ל כללית מחוז ירושלים. שעתיים אחרי פתיחת הלחימה (צילום: דוברות כללית)

"זה הרגע שבו הכל מתנקז לשולחן אחד", משחזרת עינת מצווה את אותן שעות דרמטיות. "כולנו עלינו יחד על הקו. השאלה הראשונה הייתה: 'מה עושים עכשיו? לאן פנינו?'. התחלנו מיד למפות את המצב. הוכרז מצב התגוננות 'אדום', מה שאומר שאנחנו צריכים לקבל החלטות מיידיות אילו מרפאות יכולות להיפתח ביום ראשון בבוקר ואילו חייבות להישאר סגורות כדי לא לסכן חיי אדם. עברנו על רשימות המרפאות אחת-אחת מול הנחיות פיקוד העורף ומשרד הבריאות. רק מרפאות עם מרחב מוגן תקני ונגיש אושרו לפתיחה".

אלא שסגירת מרפאות אין משמעותה סגירת השירות. כאן נכנס לפעולה מודל ה"מרפאה המדלגת". ענהאל זרביב מסבירה: "ידענו שאסור להשאיר אף מטופל ללא מענה. לכן, כל השירותים של המרפאות שנאלצנו לסגור, דילגו. הצוותים והמטופלים הופנו למרפאות סמוכות שעמדו בתקני המיגון. יצרנו רשת ביטחון שבה המענה הפרונטלי, הטלפוני ורפואת האונליין גיבו זה את זה. עבדנו בתוך החמ"ל לאורך כל הלילה, כדי לוודא שאף מטופל לא ימצא דלת סגורה מבלי לדעת לאן עליו לפנות".

מלון של חרדה, מרפאה של תקווה

האתגר הלוגיסטי של סידור המרפאות מחדש היה רק קדימון למה שעמד להתרחש. באותו יום ראשון, התקבלה בחמ"ל הבשורה הקשה: טיל פגע פגיעה ישירה במקלט בבית שמש וגבה את חייהם של תשעה בני אדם, בהם גם ילדים. ההרס היה עצום, ולכן הוחלט על פינוי מיידי של יותר מ-500 מתושבי האזור שבתיהם ניזוקו מעוצמת ההדף לבתי מלון בירושלים.

"זה קרה בתוך דקות", משחזרת מצווה. "ברגע שקיבלנו את ההודעה על פינוי התושבים למלון 'ג'רוזלם גולד', יצאנו לשם. היינו הקופה הראשונה בשטח. האנשים האלה הגיעו מבוהלים, חלקם ממש בחוסר כל. הם היו שבורים רגשית. בתוך שניות הקמנו במלון מרפאה עם רופא, אחות ופסיכולוג מצוות חוסן. עשינו הערכת מצב ראשונית לכל מי שהגיע. היינו שם לא רק כדי למדוד לחץ דם, אלא קודם כל כדי לחבק. לתת להם להרגיש שאנחנו איתם".

צוות כללית סמייל במלון המפונים (צילום: דוברות כללית)

אחת הדרמות הגדולות ביום הראשון במלון סבבה סביב תרופות, שכן המפונים הגיעו ללא הציוד הרפואי הבסיסי שלהם. "היה שם 'סרט נע' מאתגר ומרגש", מתארת מצווה. "רופא הנפיק מרשמים דחופים, אני העברתי אותם לעידית לוי, הרוקחת המחוזית שישבה בחמ"ל, היא ניפקה את התרופות והוצאנו שליחים הלוך ושוב. כולם קיבלו את התרופות שלהם עוד באותו היום".

אבל היו גם מקרים מורכבים יותר. "היו שם מטופלים שזקוקים לתרופות הרגעה ותרופות פסיכיאטריות ספציפיות, שקשה מאוד להשיג מעכשיו לעכשיו", מתארת מצווה. "ידענו שאדם במצב נפשי מעורער שמפספס מנה של תרופה, עלול להיכנס להתקף חרדה קשה פי כמה. הפכנו עולמות. נסעתי יחד עם מנהל נוסף להביא להם את התרופות באופן אישי. כשאת עומדת מול אדם לחוץ ומבוהל, ומושיטה לו את התרופה שלו – את רואה איך הוא פתאום חוזר לנשום. הכרת התודה בעיניים שלהם הייתה שווה כל שנייה של מאמץ".

צוות כללית רפואה משלימה במלון המפונים (צילום: דוברות כללית)

עם התפתחות המערכה, פוצלו המפונים למלונות נוספים – "פרימה פארק" ו"לאונרדו" – ובכללית שכפלו את המודל. המרפאות פעלו מדי יום, כולל ימי שישי. מעבר לרפואת המשפחה והסיוע הנפשי, זיהו בכללית צרכים ייחודיים שעלו מהשטח, ורפואת השגרה הגיעה עד ללובי המלון: רופאת אף-אוזן-גרון הובאה במיוחד כדי לטפל במפונים שסבלו מפגיעות שמיעה וצפצופים באוזניים כתוצאה מהדף הפיצוצים; הוקמה מרפאת שיניים ניידת של 'כללית סמייל' שהעניקה טיפולי חירום ועזרה ראשונה בחינם, ואפילו צוותים של 'כללית רפואה משלימה' הגיעו להעניק טיפולי מגע, שיאצו ועיסוי כדי לשחרר את הסטרס העצום שנצבר בגופם של המפונים.

מנכ"ל ש.ל.ה, רו"ח אילן שמש, שהנחה על הורדת מרפאות השיניים הניידות, הסביר את הרציונל: "במיוחד בעת הזו, אנחנו מחויבים להגיע לכל מי שזקוק לנו. הצוותים הגיעו למתחם מתוך תחושת שליחות עמוקה".

הרופא שהלך אחרי מטופליו

בתוך המולת הפינוי והכאוס בבתי המלון, התרחש רגע אחד שזיקק את מהותה של הרפואה הקהילתית. המפונים מבית שמש, שאיבדו את עוגן חייהם, הופתעו לגלות במסדרונות המלון הירושלמי פנים מוכרות ואהובות: ד"ר יונתן ליפשיץ, רופא המשפחה שלהם ממרפאת כללית "משלט" בבית שמש. ד"ר ליפשיץ לא חיכה להוראות. ברגע שהבין שמטופליו, אותם הוא מכיר מקרוב, נעקרו מבתיהם, הוא ארז את תיקו הרפואי והגיע למלון.

"רציתי לנסוע לבית שמש, למרות החרדה והסכנה, רק כדי להגיע למרפאה של ד"ר ליפשיץ ולהזמין תרופות שנשארו בבית ההרוס שלי", סיפר ירון בן ה-58, שביתו ספג פגיעה. "פתאום אני רואה אותו כאן, במלון. לראות את הרופא האהוב והמוכר שלי פה איתנו – זה חימם לי את הלב בצורה שאי אפשר לתאר. זה נתן לנו תחושה שאנחנו לא שקופים".

הרופא שלא עזב את המטופלים. ד"ר יונתן ליפשיץ הגיע לבתי המלון (צילום: דוברות כללית)

עבור ד"ר ליפשיץ, ההחלטה הייתה טבעית לחלוטין. "כשראיתי שהמטופלים שלי פונו, היה לי ברור שאני מגיע אליהם", אמר. "מעבר לטיפול הרפואי עצמו, לפעמים עצם המפגש עם רופא מוכר נותן לאדם תחושת ביטחון וקרקע יציבה בתקופה כל כך מטלטלת שבה הכל קורס סביבו".

ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים בכללית, סיכם את האירוע: "הרפואה הקהילתית בנויה קודם כל על קשר אישי ואמון. ההחלטה של ד"ר ליפשיץ היא דוגמה מרגשת לרוח השליחות של הצוותים שלנו".

שגרת מלחמה: איך מנהלים פחד?

בעוד המפונים מטופלים בבתי המלון, בחמ"ל המחוזי התמודדו במקביל עם אתגר עצום לא פחות: יצירת "שגרת מלחמה" עבור מאות אלפי המטופלים שנשארו בבתיהם תחת האזעקות. "לייצר שגרת מלחמה פירושו לוודא שאף חולה, בשום שלב, לא נמצא בסכנת חיים", מדגיש לוי.

הדבר התבטא במגוון דרכים. הועברה הנחיה חד משמעית, לפיה כל חולה שמרותק למיטה או מוגבל בניידות המטופל במסגרת אשפוז בית, חייב לשהות במרחב מוגן מראש. במקביל, בכל המרפאות הפעילות תודרכו הצוותים כיצד לנהל את תנועת החולים בזמן אזעקה לעבר הממ"דים. רפואת האונליין (משפחה, ילדים ומוקדי האחיות) תוגברה משמעותית כדי לאפשר לאנשים החוששים לצאת מהבית לקבל ייעוץ רפואי מרחוק 24/7.

ד"ר רוני טורטן והאח מרדכי בן ישי-הכהן במלון המפונים (צילום: דוברות כללית)

בנוסף, הושם דגש חסר תקדים על תחום בריאות הנפש והחוסן. "הבנו מהר מאוד שהמלחמה הזו היא מלחמה פסיכולוגית לא פחות מפיזית", מסבירה דנה עצמון, מנהלת קידום בריאות במחוז. "אנשים יושבים בבית, צמודים לחדשות, רמת הסטרס בשמיים. כמענה לכך, כללית יזמה סדרה של סדנאות אונליין (בזום) לחיזוק הגוף והנפש, פתוחות לציבור הרחב בחינם. הסדנאות כללו התעמלות לגיל השלישי, הרצאות על חוסן נפשי מאת פסיכותרפיסטים, סדנאות להתמודדות עם אכילה רגשית, ושיעורי יוגה תרפיה. המטרה הייתה להנגיש כלים פשוטים וישימים לנשימה והרגעה. גם מוקד התמיכה הנפשית הטלפוני תוגבר ועבד מסביב לשעון".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

השמרטפיות והשכול: כשהצוותים עצמם בחזית

כדי שהמערכת העצומה הזו תוכל לתפקד, נדרש כוח אדם בריא, חזק ופנוי מנטלית. אך הצוותים של כללית – הרופאים, האחיות, הרוקחים ואנשי המינהלה – הם חלק מעם ישראל, וגם הם מתמודדים עם אותם פחדים, חרדות ודאגות.

"הציפייה הנורמלית, במיוחד אחרי מה שעברנו מאז 7 באוקטובר וממלחמה למלחמה, היא שאנחנו נהיה מותשים", משתפת זרביב. "אנחנו עובדים במערכת שדורשת מאיתנו המון. אנחנו הורים לילדים קטנים שנמצאים בבית בלי מסגרות בגלל האזעקות. אנחנו נשואים לבני זוג שנמצאים עכשיו במילואים בעזה או בצפון או לאנשי כוחות הביטחון. הציפייה היא שניחלש ונישבר תחת הנטל. אבל המציאות מראה אחרת לגמרי – כולם מגיעים למשמרות, כולם מתייצבים. המערכת משומנת להפליא".

פורים בשמרטפיות של כללית מחוז ירושלים (צילום: דוברות כללית)

היכולת הזו של הצוותים לעמוד בפרץ לא נוצרה בחלל ריק; היא תוצר של תמיכה מערכתית מאסיבית מבית. הנהלת המחוז הבינה מיד שאם היא רוצה שהאחות תגיע לטפל בחולים, היא חייבת לפתור לה את הדאגה לילדיה שנותרו ללא מסגרת חינוכית. לכן, כבר מהיום הראשון של מבצע "שאגת הארי", פתחה כללית מחוז ירושלים 12 שמרטפיות במרחבים מוגנים ברחבי המחוז.

כ-100 ילדים של עובדי קופה הגיעו מדי יום לשמרטפיות הללו, שהופעלו על ידי צוותים מקצועיים. בפורים, השמרטפיות הפכו לאי של שפיות: הילדים הגיעו מחופשים, קראו במגילה וחגגו, כאשר רבים מהם בחרו באופן סמלי ומרגש להתחפש לרופאים ואחיות – מחווה להוריהם שמצילים חיים. "המחויבות שלנו כפולה", אומר ארז לוי, מנהל המחוז. "כדי להבטיח רצף טיפולי למטופלים, אנחנו חייבים להעניק שקט נפשי לעובדים שלנו".

התמיכה בעובדים לא הסתכמה רק בשמרטפיות. עובדות סוציאליות הוקצו במיוחד לתמיכה נפשית בצוותי המרפאות. "כל עובד שזיהינו אצלו מצוקה, קיבל מענה מיידי", אומרת זרביב, וקולה נסדק כשהיא משתפת בטרגדיה איומה: "שלושת הילדים שנהרגו מפגיעת הטיל בבית שמש הם אחיינים של אחת העובדות שלנו. מהרגע שנודע לנו על האסון, המערכת כולה נרתמה. המנהלת הישירה של אותה עובדת נתקעה בחו"ל, אבל אנחנו כולנו היינו איתה. ניהלנו קשר טלפוני רציף, היינו שם פיזית ונפשית. גם ברמות הבכירות ביותר – מנהל המחוז ארז לוי, ואפילו מנכ"ל כללית ד"ר איתן וירטהיים, התקשרו באופן אישי כדי להשתתף בצער ולבדוק איך אפשר לסייע. עד היום המשפחה הזו מקבלת מאיתנו מעטפת תמיכה מלאה. זו הייחודיות של מחוז ירושלים. אנחנו לא רק מקום עבודה, אנחנו משפחה. כשכואב לאחד, כולם מתגייסים".

בחודש התשיעי להריון, בחוסר כל

הרוח ההתנדבותית והמסירות חצו את גבולות ההגדרות המקצועיות היבשות. הצוותים לא הסתפקו בלתת שירות רפואי גרידא, אלא הפכו למערכת תמיכה אנושית מוחלטת. מצווה משתפת בסיפור שמדגים זאת יותר מכל: "הגיעה אלינו למלון אישה מפונה מבית שמש, בחודש התשיעי להריונה. אישה מדהימה, כשילדיה הקטנים סביבה, שפשוט איבדה את הכל. היא יצאה מהבית שנהרס כשרק בגדיה עליה. שום דבר מעבר לזה. לא ציוד לתינוק, לא בגדים לילדים, כלום. אחת המנהלות הבכירות במחוז, שנכחה במלון, לא יכלה לעמוד מנגד. היא פשוט 'אימצה' אותה. היא לא הסתפקה רק בלוודא שהיא מקבלת טיפול רפואי הולם לקראת הלידה. היא לקחה אותה באופן אישי למסע קניות, רכשה עבורה בגדים, ציוד לקראת הלידה וכל מה שהיא הייתה צריכה כדי להחזיר לה צלם אנוש ותחושת ביטחון מינימלית לפני שהיא נכנסת לחדר הלידה. היא מלווה אותה בקשר אישי הדוק עד היום. כשאת רואה דבר כזה, את מבינה שהצוותים שלנו שם כדי לתת מענה שהוא הרבה מעבר לרפואה. כל חיבוק כזה, כל מילת תודה – ממלאים לנו את המצברים לעשר שנים קדימה".

חזקים יותר מאי פעם

כשמצווה וזרביב מתבקשות לתאר את התובנה המרכזית שלהן מהתקופה הסוערת הזו מתוך החמ"ל, התשובה שלהן מהדהדת הרבה מעבר לגבולות מערכת הבריאות. הן מדברת על הדנ"א הישראלי, על יכולת העמידה הבלתי נתפסת של האזרחים ושל הצוותים הרפואיים.

"היופי בכל פעם מחדש, ודווקא עכשיו אנחנו רואות את זה בצורה העוצמתית ביותר הוא שאנחנו לא נשברים. למרות הקושי, למרות המועקה והאזעקות, אנחנו יוצאים חזקים יותר, חכמים יותר, טובים יותר ומיומנים יותר", הן מסכמות. "אנחנו לומדים מהמבצע הקודם, מיישמים, ועושים את זה שוב – אבל הפעם בצורה מקצועית יותר ומלאה אפילו יותר באהבה ובמסירות. האנשים באים לעבוד עם אור בעיניים, מתוך הבנה של גודל השליחות. זה משהו שקשה להסביר במילים, אבל כשרואים אותו בשטח, בקליניקה או בחמ"ל, מבינים: אין על העם הזה שלנו, ואין על הצוותים הרפואיים שלנו שמוכיחים שהרפואה בקהילה היא הרבה יותר ממרשם ובדיקה – היא כיפת הברזל האמיתית של העורף".

בימים שבהם חוסר הוודאות שולט, צוותי כללית מחוז ירושלים ממשיכים לאייש את החמ"ל, את המרפאות ואת בתי המלון. הם מוכיחים שוב ושוב שכשהקרקע רועדת, מערכת הבריאות הקהילתית נשארת העוגן היציב ביותר של החברה הישראלית. היא מטפלת בגוף, מחבקת את הנפש, ולא משאירה אף אחד מאחור.

"לתת שירות רציף ואיכותי גם כשהמציאות מסביב משתנה"

"האתגר המרכזי שלנו הוא לנהל מציאות של אי ודאות מתמשכת מבלי לאפשר לה לנהל אותנו", אומר ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים בכללית. "למדנו לנהל את השגרה כאילו אין חירום ואת החירום כאילו אין שגרה. היכולת שלנו להיות דינאמיים ולהגיב לאירועים בזמן אמת מאתגרת, אך אנחנו עומדים בכך בהצלחה ומצליחים לספק רפואה טובה למבוטחינו ולמפונים במלונות כאחד.

ארז לוי, מנהל מחוז ירושלים בכללית (צילום: ארנון בוסאני

"מערכת הבריאות בקהילה צריכה להמשיך לפעול גם כאשר השגרה מתערערת – בזמן אזעקות, פינוי תושבים או מגבלות מיגון. הצוותים שלנו הם העוגן של המערכת. רבים מהם מתמודדים עם אותה מציאות כמו המטופלים: אזעקות, דאגה למשפחה ולעיתים בני משפחה במילואים. ובכל זאת הם מגיעים למרפאות, למרפאות באזורי הפינוי ולבתי המלון של המפונים וממשיכים לתת טיפול מקצועי ואנושי.

"כמנהל מחוז ירושלים בכללית אני יכול לומר בבטחה שיש לנו מערכת בריאות קהילתית חזקה, גמישה וגם יציבה: אנחנו יודעים להמשיך לתת שירות רציף ואיכותי גם כשהמציאות מסביב משתנה".