בית המשפט המחוזי מרכז (צילום: ניר קידר)
בית משפט (צילום: ניר קידר)

מינוי פרקליטים לשופטים: לעתים "אליה" ולעתים "קוץ בה" | דעה

הדרך למשפט מאוזן ולהקפדה על מראית העין מחייבת הצבת תנאים מקדמיים למינוי שופטים, כדרך למנוע "זיהום" הליך משפטי על בסיס "אוריינטציה" מושרשת שמחלחלת אל כס השיפוט | טור דעה

פורסם בתאריך: 13.7.21 11:43

בטור הקודם שלי – "האם תופרים תיקים במדינת ישראל", נגעתי על קצה המזלג בהתנהלות תובעים (מסוימים כמובן) שיש שמגדירים אותם "מורעלי הרשעה". ה"צרה" היא שחלקם של אלה מתמנים אחר כך לשופטים, ואפשר שהם מביאים אל כס השיפוט את אותם "תחלואים".


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון


במסגרת מינוי שופטים נבחנים בעיקר כישוריו המשפטיים של המועמד, כמו גם פרמטרים אחרים. אין ספק שלכל שופט יש אוריינטציה אידיאולוגית, אך המערכת נכנעה לתכתיבים של פוליטיקאים ואכן מונו שופטים "מטעם". מה שלא נבדק הוא החשש שמועמד זה יביא עמו אל כס השיפוט גם "אוריינטציה תביעתית מובהקת", זו אשר לא רק מראית העין אינה נוחה ממנה, אלא עלולה "לזהם" את ההליך (התנגדות שהגשתי למינוי שופטת כזאת, זכתה להתעלמות מופגנת). אותה "חזקת תקינות", מה אומללה ומה מופרכת במקרים רבים, שנהנו ממנה בתפקידם כתובעים, ממשיכה לשמש הנחת מוצא שימשיכו להיות "תקינים" גם אחר כך. גם אין דרך מעשית לבדוק זאת. מן הסתם, כל פרקליט מועמד יגיד "ברור שאשפוט על פי משפט וצדק".

אין איש שיחלוק על כך שמערכת המשפט במדינת ישראל, בכללותה, היא מערכת מקצועית, נאורה וישרת דרך. המציאות מוכיחה שמרביתם של השופטים נוהגים בהגינות וללא משוא פנים. בתוכם גם שופטים אשר קודם היו פרקליטים (או תובעים), ואשר הוכיחו בהתנהלותם ובפסקי הדין שלהם שאכן באו לשיפוט בלב נקי ובנפש חפצה (באופן ממש לא מפתיע, מדובר בשופטים שגם כאשר היו פרקליטים נחשבו ל"מתונים" וכבר אז היו קשובים לצד השני). כך בהתנהלות מאוזנת ושוויונית וכך בהחלטות ופסקי הדין, אשר גם אם נתונים במחלוקת הם נקיים מכל "הזדהות". אלה אכן עונים על הצפייה ומקיימים את חזקת התקינות.

אבל יש גם שופטים "מזן אחר". באופן ממש לא מפתיע, אלה הם אותם פרקליטים לשעבר שקודם לכן התנהלו בדרך "תביעתית מובהקת". גם אם באופן "תת הכרתי", הם מביאים עמם אל כס השיפוט את אותן תפיסות. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בניהול משפט באופן "חד כיווני", אלא גם בתוצאות מחמירות מכל עבריהן. מדהים עוד יותר שמרביתם זה עתה ממש שימשו כתובעים באותו מחוז שבו הם יושבים כעת כשופטים.

"מראית העין" הנוראה אינה מטרידה מנוחתו של איש. בשונה משופט שבא מהסקטור הפרטי, אשר מחויב לפסול עצמו מלדון בתיק שבו מופיע בפניו חבר לשעבר שלו, לאלה אין אפילו "תקופת צינון". מיד לאחר מינוים מופיעים בפניהם פרקליטים שזמן קצר לפני כן עבדו יחדיו איתם באותו מקום. דוגמאות לרוב לא חסרות. במו עיני ראיתי כיצד שופט כזה (ולא אחד) מביע הזדהות מקדימה ולעתים אפילו משיא לתובע עצות כדי לשפר סיכוייו. מנגד הסנגור צריך "להזיע". לעתים מדובר בשופט שקודם לכן, כשהיה תובע, הייתה בינו לבין סנגור יריבות מרה, שלעתים אפילו הגיעה למחוזות אישיים (מטבעם של דברים לא אזכיר שמות, לא של "הטובים", וגם לא את אלה של האחרים. מי שעוסק בתחום ממילא יודע על מי אני מדבר ודומה שזה מדבר בעד עצמו. אכן יש שופטים "מסומנים").

לכאורה, כל זה מחייב פסלות. אכן הוגשו בקשות פסלות על בסיס זה, אך אלה נדחו פעם אחר פעם באמתלה שמדובר ב"החלטות שיפוטיות" שגם אם הן בגדר "שגויות", אין הן מהוות עילת פסלות מוכרת. דומה שהמערכת המשפטית מסרבת להכיר בתחלואיה. פסילת שופט פוגעת ב"תדמיתה". התוצאה היא ריסוק אמון הציבור במערכות אכיפת החוק ואנה אנו באים.

זה ממש לא עניין "אישי" שבין שופט לבין סנגור ולא בזה נעוצה הבעיה. החשוב מבין שניהם הוא הנאשם. הרי כל עולמו נתון על כף המאזניים. מבחינת נאשם וסנגור, החיבור בין שני אלה הוא בגדר "קטלני". מעבר למראית העין הנוראה, מי יתקע לידו של נאשם שנדון בפני שופט כזה, שיזכה למשפט צדק? לשווא תנסה לשכנע איש שתוצאת המשפט לא הושפעה מכל זה. מבחינתו – וגם מבחינת הסנגור – המשפט היה "אבוד מראש".

הפתרון אינו מצוי, כמובן, בשלילה מראש של מינוי פרקליט לשופט. גם לפרקליט מגיע ומותר לשאוף להיות שופט. העובדה שיש פרקליטים שמונו לשופטים אכן הוכיחו שהם מקפידים לבצע את ההפרדות המתאימות מדברת בעד עצמה. אלא, מאחר שיש "זן אחר", וכדרך לנסות, לפחות לצמצם את הבעיה, מתחייב להתנות מינוי שופטים בשני תנאים, ואלה הכרחיים: האחד – שכל פרקליט שמבקש להתמנות לשופט יעסוק, קודם למינויו בפועל, לפחות 3 שנים בלימוד סנגוריה "בשטח". כך יחווה מצוקת חשודים ונאשמים באופן "בלתי אמצעי". כך ילמד וידע להטות אוזן קשבת גם "לצד השני". אולי אז יעבור "מטאמורפוזה" שתהפוך אותו לשופט מאוזן (כך גם אם סנגור מבקש להתמנות לשופט. גם ממנו יש לדרוש שקודם יעבוד שלוש שנים בפרקליטות). התנאי השני – שלפחות במשך 5 שנים לא יכהן כשופט במחוז שזה עתה שימש בו כפרקליט, גם אם זה "לא נוח" לו. כך, אולי, המשפט לא "יזדהם" מ"תפיסות עולם אינהרנטיות"; כך לא יופיעו בפניו "חבריו", תרתי משמע, לשעבר. כך יגבר אמון הציבור במערכת המשפט.


הכותב: עו"ד קובי קמר, מומחה למשפט פלילי, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל. לשאלות ופניות ניתן לפנות במייל: [email protected]


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. נעם לרנר

    ושוב אני נפעם מהיכולת של עו"ד קמר להציג בצורה נהירה בעיה ממאירה במערכת וביחד עם זה להציג פתרון (יצירתי) הוגן ומעשי.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר