ביום רביעי האחרון, 7.2.2024, צוינו בדיוק ארבעה חודשים מאז המתקפה הרצחנית של החמאס על יישובי עוטף עזה והדרום. ארבעה חודשים בדיוק מאז רצחו, אנסו, פצעו (בגוף ובנפש) וחטפו מחבלי החמאס הארורים מאות צעירים וצעירות במסיבת הטבע 'נובה'. בין אותם צעירים היה גם אורי דנינו, בן 24, במקור משכונת רמות (עבר לפני כשנתיים להתגורר בגבעת זאב הסמוכה לירושלים).
126 ימים חלפו מאז הקשר האחרון שהיה לבני משפחתו וחברתו עם אורי, ועם עוד 135 חטופים וחטופות שנמצאים עדיין ברצועת עזה, רובם יש לקוות בחיים (לפחות 31 מהם כנראה נרצחו).
ואת הימים האלה שחלפו עברו, כמו גם אלה שיעברו, סופרת ליאל אברהם, בת הזוג של אורי דנינו, וממתינה בכיליון עיניים לחזרתו הביתה. ארבעה חודשים וגעגוע שהולך ומתעצם עם כל שעה.
"אני מתגעגעת מאוד לאורי, מאז החטיפה זה מרגיש לי כמו יום אחד ארוך", היא בשיחה עם "כל העיר". "ביום מסוים זה מרגיש לי כמו שלוש שנים, ובפעם אחרת זה יכול להרגיש כמו שלוש שעות. מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שלזמן אין חשיבות. אני מוצאת את עצמי מדברת עם יצחק, האח הקטן של אורי, בארבע לפנות בוקר כאילו אנחנו בשעת צהריים. הזמן מבחינתנו עצר מלכת עד שאורי וכל שאר החטופים יחזרו. אני אוכלת רק כדי לשרוד".
אורי דנינו וליאל אברהם (צילום: אלבום פרטי)
בשבוע האחרון הלכו והתגברו הדיווחים על עסקה כזו או אחרת שתחזיר את החטופים, או לפחות את חלקם הביתה. הדיווחים הללו, הפרשנויות והאמירות מפי מתווכים שונים, כמו גם הסירוב של החמאס לעסקה, מכניסים למתח גדול את המשפחות שרק רוצות לראות את היקרים להם חוזרים הביתה.
אברהם משתדלת לנתק את עצמה מהדיווחים ומהתקשורת. היא מעדיפה להמתין להודעות הרשמיות. "אני מאמינה שכשיהיה משהו – אנחנו נדע", היא אומרת ומוסיפה: "אני באמת סומכת על גורמי הבטחון שיעשו הכל כדי להשיג את הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעסקה. אני אופטימית. אשמח בשביל ועם כל חטוף שיחזור, ואני בטוחה שגם אורי יהיה בין החוזרים".
למרות האופטימיות הזו, אברהם מביעה תרעומת על המתווים השונים שמוצעים, ובעיקר על הסלקציה שמשאירה מאחור את הגברים הצעירים. "זו סלקציה שלא הוגן לעשות", היא אומרת ומסבירה ש"זה שורף את הלב כל פעם מחדש. המחשבה על זה שאם אורי היה צעיר יותר בכמה שנים, או שהיה פצוע או חולה היתה יכולה להגדיל את סיכויי חזרתו לא פשוטה בכלל. זו סיטואציה בלתי אפשרית עבורנו – בני המשפחה והקרובים לחטופים. אני חושבת שכולם צריכים לעשות הכל כדי להוציא את כל החטופים מעזה, וכמה שיותר מהר. אני מקווה מאוד שלא יעשו שוב את הסלקציות האלו בין החטופים, ושהעסקה הקרובה תביא את כולם הביתה".
- אחיו של החטוף אורי דנינו: "העדויות של השבים מטרידות – עוד כמה ימים נותרו לחטופים?"
- 100 ימים בגיהנום: הירושלמים שעדיין שבויים בעזה
- "סומכים על הצבא שימצאו את הדרך להשיב את אורי הביתה"
רוצים להישאר מעודכנים?
"גם אורי הוא ילד", מוסיפה ואומרת אברהם בכאב, "הוא הילד של אלחנן ועינב, ויש לו עוד ארבעה אחים – יצחק, דוד, אהרן והודיה, שמחכים שהוא יחזור בדיוק כמו שאר בני המשפחות, גם הם משתגעים מגעגוע ומדאגה".
געגוע הוא מוטיב חוזר בשיחה עם אברהם, איך אפשר שלא, והיא משתפת וחושפת למה היא הכי מתגעגעת כבר ארבעה חודשים: "לקום איתו בבוקר, לבשל איתו ארוחת ערב, להתקשר אליו באמצע היום ולהתייעץ או לשתף אותו בדברים. אני מתגעגעת לדבר איתו על הדברים הכי פשוטים ולא מורכבים. "צרות" כמו מה ללבוש, לאן לטוס, ואיזה תוכניות לעשות בשבוע הבא. אני רוצה את השגרה שלי, לשים את הטלפון על שקט, לא לקפוץ מכל התראה בטלפון או להשתעבד לכל דיווח בחדשות".
אורי דנינו (צילום: אלבום משפחתי)
מוטיב נוסף, מעורר השראה, הוא האופטימיות הבלתי נגמרת של אברהם. היא מאמינה בלב שלם ומלא שממש עוד מעט היא תפגוש את אורי, תחבק אותו, תהיה איתו. "אין לי בכלל ספק בזה", היא אומרת, "אני בטוחה שאורי חוזר אלינו בריא ושלם. אני סומכת עליו, אני יודעת שהוא הכי חזק בעולם. האופטימיות שלי נובעת מההיכרות עם אורי. אם הוא היה יכול להעביר לי מסר כלשהו או לדבר איתי לפני הוא היה מבקש ממני להיות חזקה ולהישאר אופטימית. אני חייבת את זה בשבילו. אורי אדם מלא באמונה, ואני יודעת שזה מה שמחזיק אותו שם. אולי גם יום אחד נבין שכל התקופה הזו, כל מה שקרה, זה לטובה. אני מאחלת למשפחות של 135 החטופים האחרים שנסיים את זה כמה שיותר מהר ושכולם יחזרו הביתה".
בשיחות קודמות עם "כל העיר", סיפר יצחק דנינו, אחיו הקטן של אורי, על אהבתו הגדולה של אחיו – קפה. כחלק מהמאבק של משפחת דנינו להשבתו של אורי ולהשארת החטופים והחטופות בתודעה – בסוף השבוע הקרוב ייצא מסע אופנועים ורכבים מבית משפחת דנינו ברמות אל עבר המקום בו נחטף – רעים, מסע שישאיר את אורי ואת כל החטופים בתודעה. במסע הזה, כך מספרת ליאל, יעשו המשתתפים את מה שאורי אהב – לשתות קפה בשטח, כשהסלוגן שילווה את המסע הוא "תבואו עם פק"ל הקפה עלינו".
"אורי אוהב כל כך לשתות קפה בשטח", היא אומרת, "והמסע הזה הוא בשבילו. יהיה אמן אורח, מיחם וכמובן קפה והרבה. בעזרת השם בפעם הבאה שנעשה את המסע, זה יהיה עם אורי, ואז הוא יהיה זה שיפתח את הפק"ל".
