ביום שישי שעבר, 1.12, בשעה 7:00 בבוקר – התותחים ברצועת עזה שבו לרעום. הפסקת האש במסגרת עסקת הפעימות לשחרור החטופים הסתיימה. 113 חטופים וחטופות שוחררו במסגרת 7 ימי ההפוגה, כשבשבי מחבלי החמאס בני העוולה נותרו 137 חטופים וחטופות (בהם יש לציין גם כאלה שנרצחו וגופותיהם מוחזקות בידי המחבלים).
לצד השמחה והדמעות שהיו על כל חטוף/ה שחזרו הביתה, ישנו גם כאב שמלווה בחשש גדול והרבה דמעות על כל אחד ואחת שעדיין נותרו בשבי, כאלה שבכלל לא היה דיבור ושיח באשר לשחרורם. אחד מהם הוא אורי דנינו, בן 24, מרמות (שהתגורר בשנים האחרונות בשכירות בגבעת זאב).
שמו של דנינו, כאמור, בכלל לא עלה בדיונים על העסקאות והמתווים בשבועות האחרונים מפאת גילו ועובדת היותו גבר. הוא נחטף ממסיבת הטבע 'נובה' שהתקיימה בסמוך לקיבוץ רעים. משפחתו יודעת לספר כי אורי היה כבר בדרכו החוצה משטח המסיבה, אך כשהבין את המתרחש הוא נשאר לסייע ולעזור לאחרים ככל הניתן. עד שנחטף ונלקח לעזה.
יצחק דנינו, אחיו הקטן של אורי, מספר בשיחה עם "כל העיר" על התחושות הקשות, על ההרגשה שאורי, כמו רבים אחרים, מופקר. "אני לא מבין את הסלקציה שנעשתה, את הרשימות והקטגוריות שאנחנו משתפים איתן פעולה", הוא אומר ומוסיף במרירות: "מה, אורי לא ילד של אמא? הוא לא פצוע? הוא לא אזרח של מדינת ישראל? זה הזוי מה שקורה. הזוי, ומתסכל נורא".
עם כל התסכול, העסקה שהיתה נותנת לך תקווה שאולי אורי גם יחזור בקרוב?
"תקווה? לא יודע מה להגיד על זה האמת. הרגשות מעורבים. יום אחד יש תקווה, שאולי תהיה התקדמות עם אחי ואחרים, שפתאום נקבל איזה טלפון, אבל אני רואה שמתעסקים בכמויות של עשרה או שמונה חטופים ולא עסקה רחבה וגדולה. מתעסקים במספרים קטנים, ונותנים לחמאס להכתיב את הקצב".
רוצים להישאר מעודכנים?
לבטח שמעת את התיאורים של השבים על התנאים שהם קיבלו – איזה מחשבות עולות לך בראש?
"אני מפוצץ מדאגה. אני לא יודע מה מצבו, מה הוא אוכל, מה הוא שותה, איך הוא ישן, אם בכלל. אני בעצמי לא ישן, כי אני לא יודע מה מצבו. והכי נוראי – אף אחד לא נותן לנו מידע לגביו. שום דבר.
"העדויות של החטופים שחזרו הן קשות מאוד ומעלות שאלות קשות – בעיקר, עוד כמה ימים נותרו לחטופים להיות שם? כל יום שעובר מסכן אותם. אורי יכול היה להציל את עצמו, אבל הוא הציל אחרים. הוא הציל את האחים מיה ואיתי רגב, שחזרו מהשבי והיו איתו באוטו. אם הוא היה חושב רק על עצמו, הוא היה היום איתנו עכשיו. אני מקווה שהוא וחברו עומר שם טוב וכל החטופים ישוחררו בקרוב".
הכאב של יצחק, כמעט מיותר לציין, נשמע בכל מילה שהוא מוציא מהפה, בכל אנחה ובכל נשימה. הוא מסתובב עם תחושות לא פשוטות, עם מחשבות לא נעימות ועם תקווה. כעת הוא מצפה מהממשלה להחזיר את אחיו הביתה, ולהפסיק לעשות סלקציות בין חטופים, להפסיק לתת לחמאס להכתיב את התנאים. "מה ההבדל בין אורי, שהוא בן 24, לבין אחרים ששוחררו? אני כמובן שמח שהם שוחררו, אבל איפה אחי והאחרים בסיפור הזה? מה זה ההבדלים האלה בין בחורים צעירים אחרים ששוחררו לאחי?".
מה בעצם הציפייה שלך מהממשלה?
"שיעשו כבר עסקה ויחזירו את כולם, שתעלה כמה שתעלה. את הטיפול בעזה אפשר לעשות גם בהמשך. הרי זה סיפור שממילא צריך לסיים, כי אי אפשר לחיות מסבב לסבב. החטופים לא יחזיקו עוד הרבה זמן, וחשוב להציל כמה שיותר. להחזיר אותם הביתה. זה הזמן למצוא פתרונות ולהציל את החטופים שעוברים גהינום. אחרי שיחזירו אותם – שיעשו עם עזה ובעזה מה שרוצים. קטאר היא שחקן חשוב בסיפור הזה, היא מממנת את החמאס ויש לה השפעה. צריך דרכה לעשות עסקה שתציל את כולם. שתחזיר אותם הביתה".
