ירושלים, למרות התדמית הקשה, הקשוחה, המשופשפת ואולי הבלתי אפשרית, היא עיר שאוהבת לחגוג. עיר שהא.נשים שחיים בה אוהבים אותה עד אין קץ. הם נלחמים עליה ועל תדמיתה באופן כמעט יומיומי, מדברים בשבחה, מספרים על יופיה ומבקשים מכולם – אל תוותרו עליה.
ביום חגה של העיר, יום איחוד ירושלים ה-59, "כל העיר" מבקש לחגוג עם הא.נשים האלה בדיוק. לא תראו אותם בטקסים, אין להם אלפי עוקבים ברשתות החברתיות ואתם לא רגילים לראות אותם בכותרות ובכלל בתקשורת. אבל הם-הם הירושלמים שבונים את העיר הזאת ביום־יום – במשמרת לילה במיון, מאחורי הבר בקפה השכונתי, באוטובוס, במוקד העירוני, במאפייה, בבית הספר, בשוק או ברחוב.
בחרנו ירושלמים וירושלמיות שאתם אולי לא מכירים בשם – אבל לגמרי מכירים דרך החיים בעיר. א.נשים עם סיפור, עם נוכחות, עם לב. כאלה שבלי לשים לב, הפכו לחלק מהנוף הירושלמי.
ברוך ניאזוב
בן 65, מתגורר עם משפחתי בפסגת זאב. מנהל קבלת חולים בבית החולים הדסה הר הצופים.
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"אני חי את ירושלים מאז שעליתי לישראל מאוזבקיסטן בגיל 12.5, ממש ילד. זו העיר שלי, לא מחליף אותה בשום עיר אחרת וגם ילדיי ונכדיי נולדו כאן. בתפקיד שלי בהדסה הר הצופים אני פועל עבור תושבי העיר בהמון נתינה ואהבה".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"שוק מחנה יהודה. המקום בו מתרכז הכל, גם האוירה, גם החברים והסוחרים הקבועים שלי. בכל יום שישי מגיע לכאן לקניות ולסיבוב בין כל הדוכנים, כמו המאפייה הבוכרית שבה אני קונה כל יום שישי לחם בוכרי. עד לא מזמן היה לנו כאן במשך שנים פרלמנט עם חברים נהדרים, בהם משה נוסבאום ונוצר ביננו קשר חם וקרוב. השוק הוא האזור האהוב עליי ביותר בעיר".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"במהלך עבודתי זכיתי להיות סנדק בטקס ברית מילה בהדסה. זה היה של תינוק שנמסר על ידי אימו לאימוץ, והצוות בבית החולים – מהמחלקה שלי ומהשירות הסוציאלי ארגנו יחד את האירוע רגע לפני שנמסר. התינוק אומץ לאחר מכן ומצאו לו משפחה חמה. זו הייתה עבורי זכות עצומה".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"המקום הקבוע, מלבד השוק, הוא המכולת השכונתית בפסגת זאב, השייכת לחבר ילדות שלי עוד מהגן באוזבקיסטן. כמעט כל יום אני מגיע לשבת ולפטפט, להעלות זיכרונות וליהנות מחברתו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הרגעים שבגללם שווה לקום בבוקר הם העזרה למטופלים בהדסה. כל אדם שאני מצליח לסייע לו עם הבירוקרטיה, עם התור או עם פתרון של כל בעיה אחרת – זה ממלא לי את הבטריות. זו המשמעות שאני מוצא בעשייה היומיומית שלי ומתמלא בסיפוק כל יום מחדש".
מאחורי העבודה?
"מאחורי התפקיד ניצב ברוך, נשוי לנעמה שגם היא עובדת הדסה ואב לשלושה, סבא ל-8 בלי עין הרע. אדם שנהנה ממעשי חסד, לעזור לזולת. העובדים בבית החולים אומרים שאין בעיה שאני לא יכול לפתור, בכל תחום. שרק נמשיך ונזכה".
ברוך ניאזוב
ענהאל פיורר
בת 24, גרה בנחלאות, סטודנטית בבצלאל וברמנית חדשה ב"גלן" ברחוב אגרון
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי כבר מעל 4 שנים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכי ירושלים בעיני הוא הנוף של העיר העתיקה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"המפגש עם המגוון האנושי והקהילתי שיש בעיר".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"המקום הקבוע שלי בעיר הוא עמק רפאים הטיילת היפה שם להסתובב במהלך היום. מקום נוסף הוא "האוהל" – מרכז חברתי בנחלאות, שבו יושבים פעם בשבוע חברה צעירים מכל העיר ומבלים ביחד".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"אני הכי אוהבת בבוקר לקום ולהתחיל את היום בהליכות בשוק ומפגש יומי עם האנשים, דבר שמלווה אותי במיוחד בעבודה ב"גלן" ונותן לי הזדמנות לתת מעצמי ולפגוש אנשים. וגם ללמוד על אלכוהול משובח".
מאחורי העבודה?
"הנוף בקמפוס של בצלאל לעבר מדבר יהודה וים המלח מזכיר לי את עצמי".
ענהאל פיורר
מתן סגל
בן 37, מתגורר בבית הכרם. מנהל שותפויות בעמותת הלל, יוצאים בשאלה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"כל החיים חייתי בעיר למעט מספר חודשים של עבודה מועדפת אחרי הצבא"
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"יש כל כך הרבה ירושלים בשבילי וקשה לבחור. הקהילה של הפועל ירושלים בכדורגל, מצילים את הרי ירושלים, החברה האזרחית המטורפת של העיר וכמובן, שכונת ילדותי ומגורי הנוכחיים בבית הכרם".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"הייתי בהפגנה, וכשהתחילו לפזר אותה, אחד השוטרים הרים את הקול וצעק, "כולם ללכת הביתה עכשיו!". שנייה לאחר מכן, אני שומע אותו צועק לי: "מתן מה המצב?" ואז אני מזהה שזה חבר מהיציע, וברגע אחד כל הנוכחים שינוי את פניהם מפרצוף כועס למחייך, ונזכרנו למה זאת עיר שיודעת לייצר שלום גם ברגעים הקשים. צריך שאנשים יחזרו לדבר ולאהוב ופחות לקטלג".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"הברים של הקואופרטיב: "בירתנו", "הראביט הול" ו"הגלן".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הדרך למסגרות של הבנות. ללכת איתן ברגל, להיפגש עם חברים וחברות תוך כדי לייצר להן תחושת ביטחון בקהילה".
מאחורי העבודה?
"ירושלמי, בן הזוג של מעיין הנפלאה, אבא לשלוש בנות אדירות. חבר בוועדת הביקורת של הפועל ירושלים, מאוהב בהרי ירושלים ומתנדב במצילים את הרי ירושלים. חבר בקואופרטיב הברים העירוני, וזוכה להיות חלק מהצוות שמוביל את צעדת הירושלמים והירושלמיות. אני משתדל להיות פעיל בשכונה ומחוצה לה ובעיקר דואג לעיר ומקווה שנצליח להחזיר אותה להיות עיר הטרוגנית ומכילה ולא עיר מדירה ומפלה".
מתן סגל
לורה גבאי
בת 59, תושבת גילה, מנהלת רוקחות במנהלת הראל בכללית ירושלים.
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מאז שעליתי מדרום אפריקה בשנת 1991. עם השנים, העיר הזאת הפכה בשבילי להרבה יותר ממקום מגורים – שפה, קצב חיים ותחושת שייכות עמוקה שקשה להסביר למי שלא חי כאן".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
התחושה שכל אבן בעיר הזאת מחזיקה סיפור של דורות, ובמיוחד מחנה יהודה – מקום שבו אפשר לשמוע באותו רגע עברית, ערבית, רוסית, אנגלית, צרפתית ואמהרית, ולהרגיש שלמרות כל השוני – כולם חלק מאותו פסיפס ירושלמי".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"מטופלת מבוגרת שקיבלה ממני הסבר ארוך על התרופות שלה, עצרה רגע לפני שיצאה והזמינה אותי לארוחת שבת אצלה בבית. זה היה רגע קטן שהזכיר לי עד כמה לפעמים אנשים צריכים לא רק טיפול מקצועי – אלא גם הקשבה, סבלנות ותחושת אכפתיות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
מחנה יהודה. לא משנה כמה פעמים אהיה שם – תמיד יש משהו חדש לראות, להריח, לטעום או לשמוע. זה הלב הפועם של ירושלים מבחינתי.
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הליכת הבוקר לפני תחילת היום. כמה דקות של שקט ואוויר ירושלמי שנותנות לי כוח להתחיל עוד יום שבו אוכל להיות זמינה, לעזור ולתת מענה לצוותים ולמטופלים".
מאחורי העבודה?
"מאחורי התפקיד אני פשוט אדם שאוהב אנשים. אני אוהבת לבשל לחיילים ולקשישים, להרצות לבני הגיל השלישי ולהיות שם עבור מי שצריך אוזן קשבת. אני מאמינה שבסוף, האנושיות היא מה שנותן משמעות אמיתית לכל העשייה המקצועית".
לורה גבאי
אבישי וול
בן 48, קטמון. מנהל מרכז עירוני-קהילתי "מרכז הלאום"
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"34 שנים יפות".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכי ירושלמי זה "נערות עם קערות" – א.נשים שהולכים בשבת עם אוכל להתארח; להגיד על מקום "איפה שהיה פעם.." – המשביר/ הדואר/ החנות פרחים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"כשנכנסתי לתפקיד לפני כמה חודשים והדבר הראשון שקיבלתי מהבוסית שלי בעירייה היה מכונת קפה".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אין לי רק מקום אחד כמובן. אחד המקומות שאני אוהב בעיר זה פארק המסילה".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הרגע הקטן שפותחים את החלון בסלון לקבל אוויר ירושלמי רענן עם הקפה".
מאחורי העבודה?
"אני קודם כל איש משפחה ואחכ אוהב ירושלים ותרבות בעיקר מוזיקה חיה".
אבישי וול
סאם רובינסון
בת 38, גרה בארמון הנציב, ביום – מתעסקת בחוסן וחירום בקהילות יהודיות ברחבי העולם מטעם הסוכנות היהודית. בלילה – חלק מהאגודה שמנהלת את פאב הקהילה "בארמון". קצת "חוסן קהילתי גלובלי" וקצת משקאות אלכוהוליים על הבר – איזון ירושלמי קלאסי.
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"עליתי מלונדון לפני 16 שנה, ישר לארמון הנציב, ומאז אני גאה להיות חלק מהבנייה, הפיתוח והעיצוב של הקהילה המדהימה הזאת. ירושלים לגמרי הפכה לבית. לא רק מקום שגרים בו, אלא מקום שצומחים איתו יחד".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"בשבילי, ירושלים היא פסיפס אנושי מטורף. שכבות של זהויות, תרבויות, ישן וחדש, מתח והרמוניה. הכול מתקיים בו-זמנית. יש בעיר אינטנסיביות שמרגישים ממש באוויר. ובארמון הנציב יש גם את האנטיתזה – השקט של הגבעות והנוף המשוגע: מצד אחד העיר העתיקה, ומצד שני עד ים המלח. קשה להישאר אדישים לזה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אצלי החיים האישיים והמקצועיים מתערבבים כל הזמן. הפרויקט של תמיכה בקהילות יהודיות במשבר התחיל בתקופת הקורונה, ובמקביל גם השקנו את פאב הקהילה שלנו. מאז יצא לי להביא משלחות דרך הסוכנות היהודית לחוות את הקסם של בארמון וגם להביא את בארמון לסוכנות. באחת מהרמות הכוסית לראש השנה הכנתי קוקטיילים ל־300 עובדים. אתם מוזמנים להחליט לבד אם יש קשר ישיר בין מצבי חירום לאלכוהול".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"מאחורי הבר, כשאני מכינה קוקטיילים. שם אני הכי מרגישה במקום הטבעי שלי. בארמון הוא קהילה לפני שהוא פאב. מקום מגוון, פתוח ומלא חיים שבנינו יחד עם קרן ירושלים, עיריית ירושלים, המנהל הקהילתי וכמובן הקהילה המקומית בארמון הנציב. מקום שאפשר פשוט להגיע אליו "כמו שאת.ה" ולהרגיש שייך".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"זה לא ממש רגע קטן, אלא הידיעה שיש לנו יכולת אמיתית להשפיע על העולם. אני מרגישה בת מזל להיות במקום שבו יש לי גם את הכלים וגם את ההזדמנות להשפיע בקהילה שלי, בעבודה שלי, ברמה המקומית והעולמית. זאת תחושת שליחות שנותנת לי אנרגיה כל בוקר מחדש".
מאחורי העבודה?
"אני חיה חיים די מגוונים, לשמחתי. אני אוהבת לשחק ולצפות בכדורגל (שחקנית עבר בקבוצת הנשים של בית״ר ירושלים – סיפור ארוך), לארח אנשים מכל העולם לארוחות שבת וחג, ללוות עולים חדשים, חיילים בודדים וצעירים בתהליכי גיור במסע שלהם, להגיע לכנסים ואירועים גדולים על כמעט כל נושא אפשרי, ולבקר קהילות יהודיות ברחבי העולם. לא סתם תאריך לידה שלי הוא 24/7. והכי חשוב – אני נשואה לדניאל המדהים, מפתח תוכנה/ומילואימניק, ויחד אנחנו בונים את הבית שלנו בירושלים עם ארבעת הילדים הנפלאים שלנו".
סאם רובינסון
נחליאל אתאלי
בן 64, מהנדס תעו"נ, מנהל או"ש בכללית ירושלים, מתגורר ברובע היהודי
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"גדלתי בעיר כנער, חזרנו אליה כמשפחה אחרי הצבא והלימודים – מתגורר בסמוך להורי ברובע כמעט 45 שנה. אשתי התאהבה בעיר כשלמדה כאן באוניברסיטה ותמיד רצתה שנחזור לגור כאן".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"שוק מחנה יהודה – עושר של צבעים, ריחות, טעמים ואנשים. מקום משמח, מרתק, מעשיר ומגרה את כל החושים והנשמה. בימי הסליחות אי אפשר לזוז בסמטאות מרוב המולת אנשים. מגיעים המוני בית ישראל. מרגישים את הלב הפועם מעל הזמן והמקום".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"איך שמודיעים על סיכוי לשלג באוויר כולם מזדרזים לברוח מהעבודה. וגם – טקסי הרמות הכוסית שהן מלאות תוכן ומשמעות ואתה מבין שהעבודה, החיים והאמונה משולבים יחד".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"תצפית ארמון הנציב – ירושלים יפהפייה בת אלפי שנים. פרוסה במלוא הדרה ועוצמתה. מקרינה שקט יופי אינסופי של עבר ועתיד ומעבירה מסר של תקווה. אוהב מאוד גם להגיע לקבלת שבת בבית הכנסת הספרדי בימין משה 6".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"נהנה מאוד ללכת מדי פעם ברגל לעבודה מהעיר העתיקה דרך עמק המצלבה. מרגיש שילוב של כל העולמות. משיחות עם אנשים אתה ממש יכול לזהות ירושלמי, זה לא רק מקום מגורים אלא גם אופי ומהות".
מאחורי העבודה?
"נשוי לשרה, ב"ה אב ל-6 ילדים , והנכדים רשומים כולם בכללית".
נחליאל אתאלי
מיטל אמזלג
מתגוררת בארמון הנציב. מנהלת לשכה ומ"מ רכזת צמ"יד במינהל קהילתי תלפ"ז-ארנונה הצעירה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא ביתי ונשמתי מהיום בו נולדתי".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"'עשרה כבין יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו' – ירושלים התברכה ב-90 אחוז מהיופי העולמי וזה עובדה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"כרכזת צרכים מיוחדים במינהל הקהילתי קיימתי פעילויות לילדים במהלך המלחמה שהולידו חיבור עמוק איתם ועם הוריהם. העשייה למענם היא ה"תרופה" שלי לחיים ומקבלת משמעות כפולה עבורי גם כאמא לילדה עם צרכים מיוחדים. הידיעה שאני שם עבורם היא הכוח שמניע אותי כל יום מחדש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"בשכונת ארמון הנציב, ישנה תצפית שבזווית מסוימת ניתן לראות ממנה את ים המלח, אני מקפידה כל שבוע ללכת לשם עם הילדים שלי או עם כל אחד בנפרד לשוחח ולשתף".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"בכל בוקר מחדש אני מודה על הזכות לשכון בטרקלינה של ירושלים, במרחק נגיעה מהמקום הקדוש ביותר ולצד בית המקדש שיבנה במהרה. התחושה שאני נמצאת בלב הפעימה של העולם, אני שואבת כוח מהקרבה לקודש ומכיסופי הגאולה".
מאחורי העבודה?
"נשואה לדוד, אמא ליהונתן, יוסף, אדל ויוחאי נחמן. אני אישה של חיבורים ושל עשייה שנובעת מהלב. מאחורי התפקיד נמצאת מי שצועדת בסמטאות ירושלים ומרגישה בכל צעד את השליחות שלה – בין אם זה בבית כאמא שמתמודדת ומחבקת, ובין אם זה במרכז הקהילתי כרכזת שרואה בכל ילד והורה עולם מלא. אני מאמינה שדווקא מהמקומות הכי אישיים שלי, צומחת היכולת לתת לאחרים את הכוח שהם צריכים".
מיטל אמזלג
זיו ססר
בן 57, תושב גבעת משואה, מומחה ברפואת משפחה בכללית ירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלמי מלידה, שמכיר את העיר דרך האנשים, הרחובות והמפגשים היומיומיים שנוצרים בה. זו עיר שנמצאת אצלי עמוק בזהות – בקצב החיים, בשפה, באנשים ובנוף שמלווה אותי מאז הילדות".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"מוזיאון ירושלים ומגדל דוד. המחשבה שכל כך הרבה היסטוריה, תרבויות ומלחמות התרכזו בשטח קטן כל כך – היא כנראה הדבר הכי ירושלמי שיש. בעיר הזאת כל אבן מספרת סיפור".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"כרופא משפחה, הסיפוק הכי גדול הוא הרגע שבו מצליחים באמת לעזור למטופל ולפתור משהו שמפריע לו שנים ומשפיע לו על החיים. אבל אם יש רגע שנחרט בי במיוחד, זה המראה של כולם מצטופפים יחד במרחב המוגן בזמן אזעקות – אנשי צוות, מטופלים, אנשים שנכנסו מהרחוב. לרגע כל ההבדלים נעלמים, וכולם פשוט ירושלמים שמחפשים יחד ביטחון".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אצטדיון טדי – מבחינתי זה הרבה יותר ממגרש כדורגל. אני אוהב גם את הספסלים בגן הוורדים עם התצפית לכיוון דרך בן צבי – מקום שקט לעצור בו לרגע ולהסתכל על העיר רצה. ויש גם את הנוף מהבית שלי – לראות את גן החיות ואת החצר האפריקאית בשעות הערב זה רגע קטן של שקט בתוך העיר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"רופא משפחה אף פעם לא יודע איך ייראה היום שלו. אולי דווקא היום אצליח לעזור למישהו בצורה שתשנה לו באמת את איכות החיים – וזאת תחושה שנותנת משמעות לכל בוקר מחדש".
מאחורי העבודה?
"מאחורי החלוק אני קודם כול חובב ספורט מושבע. כדורגל הוא אהבה גדולה, אבל כמעט אין ענף ספורט שאני לא עוקב אחריו. אני גם חובב רוק על כל גווניו ומתגעגע מאוד להופעות חיות. כבר יותר מ-30 שנה שאני משחק ברידג' ברצינות, ובשנים האחרונות מצאתי תחביב נוסף – משחקי מחשב. יש משהו מיוחד בלשחק פורטנייט עם הבן שלי ולהרגיש לרגע שוב ילד בעצמי".
ד"ר זיו ססר
שיר לוי
בת 24, גרה בשכונת פסגת זאב ועובדת במוקד העירוני כבר כמעט 5 שנים.
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"אני גרה בירושלים מאז שנולדתי – ירושלים היא הבית".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"הכותל המערבי".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אני חושבת שפרוץ מלחמת חרבות ברזל. ברגע שהמלחמה התחילה, כולנו התייצבנו במוקד ובשנייה אחת עברנו משגרה לחירום. התחלנו לקבל אלפי פניות על מקלטים, רווחה, מידע ועדכונים, ובמקביל היה צריך לתדרך במהירות את העובדים – איך לענות, מה פתוח, איך עובדים מול גורמי חוץ ומה ההנחיות המשתנות. זה רגע שאני לא חושבת שמישהו מאיתנו במוקד ישכח.
"התחלתי לעבוד במוקד כסטודנטית בזמן שלמדתי תואר ראשון בקרימינולוגיה, כשהכיוון שלי בכלל היה לעבוד בכוחות הביטחון. כבר מתחילת הדרך הבנתי שאני מאוד אוהבת את המוקד — את האנשים, את האווירה ואת תחושת השליחות שיש בעבודה הזאת, גם בשיחות הכי קטנות שיש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה. כמעט כל מפגש עם חברים נגמר בשוק – הכי ירושלמי שיש".
"הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"תחושת המחויבות שיש לי כלפי התושבים והעובדים והידיעה שכל תושב שמתקשר למוקד יקבל ממני ומהמוקדנים שאיתי את השירות הכי טוב והכי יעיל שאפשר לתת".
מאחורי העבודה?
"מאחורי כל התפקיד והמחויבות בשעות לא שעות, אני בן אדם מאוד רגיש, וכל דבר קטן נוגע בי".
שיר לוי
חנניה אוחיון
מתגורר בהר חומה, מאבטח במוזיאון ישראל שנים רבות
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"אני גר בירושלים למעלה מ60 שנה, עוד מזמן היותה מחולקת. זכור לי היטב המחסום בדרך חברון, אותו אסרו עלינו לעבור. נולדתי במרוקו ובשנות החמישים כילד קטן עליתי לארץ וגדלתי בשכונת בקעה".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"המקום שהכי מזוהה מבחינתי בירושלים הוא שוק מחנה יהודה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"בעבודתי אני פוגש אנשים מכל הסוגים, תיירים, ילדים, משפחות ומבוגרים מכל סוגי החברה בישראל. אנשים עם מוגבלות, אמנים, שחקנים חיילים ועוד. מרגש אותי בכל יום לראות מי יגיע, וכל מי שמגיע מתפעל מהמקום הנפלא הזה, שיש בו כל כך הרבה תרבות והיסטוריה".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"זו הסיבה שמבחינתי שווה לי לקום בבוקר, אני מגיע למוזיאון היפה הזה, יש פה תצפית מדהימה ועוצרת נשימה על כל אזורי העיר וכמובן אנשים נפלאים שאני פוגש בכל בוקר".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"פאב "ברברה" במחנה יהודה, ובכלל אני מאוד אוהב את סצנת השוק בערב, מומלץ".
מאחורי העבודה?
"עבדתי שנים רבות בתעשייה הצבאית בבית הכרם, שנסגרה לפני כמה עשרות שנים ועברתי למקום אחר, ולאחר מכן התחלתי לעבוד כמאבטח במוזיאון זה כבר כמה שנים טובות. אני נמצא תמיד בכניסה ומקבל את פני כולם. אני מאוד אוהב כדורגל ואוהד "שרוף" של בית"ר, עוד מימי ימק"א. מאחל מזל טוב לעיר היפה שלנו, ותוכלו לפגוש אותי כאן בכניסה למוזיאון".
חנניה אוחיון
חן מויאל
בת 55, מתגוררת בפסגת זאב, עובדת עירייה 35 שנה, מנהלת מחלקה לרישום תלמידים בחינוך היסודי
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"בעיני להיות ירושלמית זו היכולת לחיות בתוך הפסיפס האנושי הייחודי של העיר – החיבור בין מזרח למערב, בין תרבויות, דתות ואנשים שונים שיוצרים יחד את הקסם והייחוד של העיר".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"בתקופת המלחמה היו מפגשים עם משפחות רבות שחוו אובדן כבד של ראש המשפחה. בתוך הכאב והטלטלה נדרשנו לסייע ברישום מחדש של הילדים לבתי ספר הנמצאים בסמוך לבני המשפחה שקלטו אותם כדי לאפשר להם מעט יציבות ותמיכה. בתפקיד שלי במחלקת הרישום, הבנתי עד כמה פעולה שנראית מינהלית יכולה להפוך לרגע אנושי משמעותי עבור משפחה ברגעים הכי קשים שלה".
הרגע הקטן שבשבילו שווה לקום בבוקר?
"הניצוץ בעיני אמא אחרי שהצלחתי לסייע ברישום למסגרת שתיתן לה שקט נפשי, הידיעה שהעבודה שלי נעשית מתוך שליחות אמיתית, האפשרות לסייע למשפחות וללוות התחלות חדשות ולהיות חלק מהדרך של ילדי ירושלים. כל אלה מעניקים משמעות גדולה לעשייה שלי בכל יום".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"בתי הקפה במושבה גרמנית. הם חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי, בדרך לבית הספר – הסמטאות, הבתים וכו'".
אחרי העבודה?
"נשואה להראל, אם ל-3 בנים, סבתא ל- 7 נכדים. המשפחתיות היא בראש מעייניי. חשוב לי ללכד ולחבר את כולם יחד סביב שולחן בסופי שבוע ובחגים".
חן מויאל
חאלד סלפיתי
בן 78, מתגורר בבית חנינא החדשה, בעלי חנות של מזכרות לתיירים בעיר העתיקה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"משנת 1960".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"העיר העתיקה היא היסטוריה בעצמה. זה הכי ירושלים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"יש הרבה רגעים, אבל כל יום להיות בעיר העתיקה זה מרגש מחדש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שער שכם. המקום שבו פוגשים את המשפחה והחברים. לכל אבן יש סיפור, לכל סמטה יש סיפור".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"לראות את השמש זורחת עם הקפה בבוקר בבית, עם החברים והמשפחה".
מאחורי העבודה?
"רוצים תיירים, שקט, בטחון, בריאות ושלום. שיחזרו לבקר ולטייל בארץ. אם יש לך את זה, יש לנו את הכל".
חאלד סלפיתי
רעות מזרחי
בת 37, מתגוררת בחומת שמואל. עובדת באגף הארנונה בעיריית ירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלמית מלידה ומהנשמה. ירושלים היא לא רק העיר שבה נולדתי, היא סיפור החיים שלי. כאן גדלתי, כאן הכרתי את אהבת חיי, בעלי דן, וכאן גם נולדו ארבעת ילדיי – אדל, אורין, עילאי ואוראל. ירושלים היא חלק בלתי נפרד ממי שאני. יש בה שילוב נדיר של אנשים, תרבויות וסיפורים שהופכים אותה לעיר עם נשמה.
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"המפגש האנושי היומיומי – היכולת של אנשים שונים כל כך לחיות יחד במרחב אחד. זה מתבטא ברגעים הפשוטים: ברכת "בוקר טוב" מאדם זר, ריח התבשילים של יום שישי והחיים המורגשים בכל סמטה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"לעולם לא אשכח את האדם המבוגר שהגיע למשרדי, עייף ומבולבל, עם ערמת מסמכים ישנים. הוא רק חיפש מישהו שיקשיב לו. ישבתי איתו בסבלנות, עברנו מסמך אחר מסמך, ותוך כדי הוא סיפר שאשתו נפטרה לא מזמן והוא מתקשה להתמודד עם המציאות לבדו. בסוף הוא אמר בדמעות: "לא פתרת לי רק בעיה בעירייה, נתת לי להרגיש שמכבדים אותי". המילים האלו מלוות אותי תמיד, הן מזכירות לי שבעיר מורכבת כמו שלנו. לפעמים הדבר הכי חשוב שאפשר לתת הוא פשוט אנושיות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה – שם פועם הדופק האמיתי של העיר דרך הריחות, הקולות והאנרגיה הייחודית שמעניקה לי כוח בכל פעם מחדש".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הידיעה שהצלחתי לעזור למישהו, אפילו בחיוך או בפתרון קטן, היא שנותנת לי משמעות".
מאחורי העבודה?
"מאחורי העבודה עומדת אישה פשוטה עם לב ירושלמי גדול, אמא שמאמינה בנתינה ובאהבת אדם. אני אוהבת את ירושלים בגלל האנשים שבה, ואני משתדלת להביא איתי לעבודה בכל בוקר את אותה רגישות ונשמה".
רעות מזרחי
איתמר חוטר
בן 43. מפקד צוות במערך כבאות והצלה ירושלים, גאה לגור בשכונת גילה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי בירושלים, צמחתי בה, ואני נושם אותה מהרגע הראשון. היא לא רק הבית שלי, היא חלק ממני".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"בלי ספק, שוק מחנה יהודה. הערבוב הזה של הריחות, הצעקות, האנשים מכל הסוגים והשילוב המיוחד בין יום ללילה. זה המקום שבו מרגישים את הדופק האמיתי של העיר".
רגע בעבודה שלא יוצא לך מהראש?
"במקצוע שלנו, כל יום הוא עולם ומלואו. אבל הרגעים שנצרבים באמת הם אלו שבהם אתה מבין בזמן אמת שהצלת חיים. כשאתה מוציא מישהו ממקום סכנה והוא מסתכל לך בעיניים, זה רגע ששום שגרה לא יכולה למחוק".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"הפינה שלי היא מסעדת "ג'קו סטריט" בשוק. יש שם אנרגיה ירושלמית מדויקת ואוכל שעושה טוב על הלב. זה המקום שלי להוריד הילוך".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"תחושת השליחות. הידיעה שאני קם כדי לשמור על הבית שלי ועל התושבים של העיר הזו. אין סיפוק גדול יותר מזה".
מאחורי המדים?
"מעבר לקסדה ולחליפת המיגון, אני קודם כל איש משפחה. אבא ובן זוג שמתרגש מהדברים הפשוטים בחיים: זמן איכות עם האישה והילדים, משחק כדורגל טוב, אוכל משובח ואהבה גדולה לכלבים. בסוף, הבית הוא מה שנותן לי את הכוח לצאת לשטח".
איתמר חוטר
אריאלה קרסנטי
בת 35, רכזת שירות וחווית המטופל בבית חולים שערי צדק. מתגוררת בקטמון
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"כמעט 3 שנים. אוהבת את העיר הזאת, כל יום מגלה בה משהו חדש".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"השילוב בין שקט קדוש לרעש ואווירה שמחה של שוק מחנה יהודה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"מטופלת שאמרה תודה, עשית לי את היום".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"ספסל שקט עם נוף מדהים לעמק הצבאים, לעצור לרגע את השגרה ולנשום".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הקפה הראשון של הבוקר".
מאחורי העבודה?
"אני מאמינה שליחס אנושי ואדיב יש השפעה אמיתית, על החיים, על הבריאות. משתדלת בכל מקום אליו אני הולכת להשאיר קצת אור ולגרום לאנשים לחייך".
אריאלה קרסנטי
אדהם עוביד זועבי
מתגורר בפסגת זאב, מפקד צוות חקירות מחלק פשעים בתחנת שפט במשטרת ירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"כמעט 7 שנים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"זו עיר שלא רק רואים – מרגישים בלב. צלצול פעמונים לצד קול המואזין, ריח חלות של שבת שמתערבב עם קפה שחור של בוקר, ואנשים שונים לגמרי שהולכים באותה אבן דרך. עיר שגורמת לאדם להרגיש קטן מול ההיסטוריה, אבל גדול מול הנשמה של עצמו".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"רחוב יפו – רחוב שבו האבנים זוכרות היסטוריה, והלב של ירושלים ממשיך לפעום בין כל צעד וצעד".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הרגע בו אני קם כדי להמשיך במשימה הקדושה, מלא בערכים ויעדים למען הדגל והאזרחים".
מאחורי העבודה?
"איש משפחה שדואג למשפחתו, חבר טוב לחברים שלו שתמיד נותן מסייע עוזר באהבה גדולה, אדם שלא מסתפק במועט שתמיד שואף להתפתחות אישית".
אדהם עוביד זועבי
ד"ר אסתי ברייטברט כהן
בת 41, נשואה ואם לשלושה, מתגוררים בבית הכרם. מתמחה שנה חמשית ברדיותרפיה בהדסה עין כרם
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מאז ומעולם ואני אוהבת את העיר ואת הווייב שלה. למעט כמה שנים של לימודי רפואה בצרפת, ועוד כמה שנים של מגורים בצפון – כל חיי הם כאן".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"בכל מקום שבו תהיה רחוק מהבית, בטיול או בצבא, בארץ או בחו״ל – את הירושלמי תזהה מייד. יש בירושלמים חיבור מידי לכולם, הם בולטים וחמים וחסרי כל דאווין. אנשים אמיתיים, משפחתיים שאוהבים אוכל ביתי. אנשים עם נשמה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"השבוע בישרתי למטופל בן 45 שהוא נקי מסרטן לאחר טיפולים ביחידת הרדיותרפיה. הרגע הזה, שבו הוא מבין, אבל עוד לא מאמין לבשורה המשמחת ומבקש שאגיד אותה שוב ושוב, זה פשוט מדהים תמיד ואני מתרגשת כל פעם מחדש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
""אני מאוד אוהבת את קפה יהושוע וקפה נאדי בירושלים, והגן הבוטני עם הילדים – הוא המקום המושלם. אוירה מדהימה שיש רק לנו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הרגע שלי הוא כשהילדים קופצים עליי בבוקר, ישר למיטה".
מאחורי העבודה?
"אז מאחורי התפקיד אני אסתי, שאוהבת מאוד לצחוק ואוהבת לעזור לאנשים. בין גידול הילדים והעבודה האינטנסיבית יש לי מעט זמן שמוקדש לפילאטיס ולחברות. בחרתי במקצוע הזה כדי לטפל בחולים ולהיות לצידם לזמן ממושך, ללוות אותם במסע שלם ולהתעמק במחלה ובמסלול שלהם לריפוי, להשפיע על הריפוי. אני יודעת שאני בדיוק במקום הנכון".
ד"ר אסתי ברייטברט
אושר כהן
בן 31, נשוי +2, מתגורר בשכונת הר חומה. מנהל עבודה וסגן מפקח נפת השוק באגף התברואה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"אני ירושלמי בנשמה – נולדתי וגדלתי בשכונת קטמונים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכי ירושלמי בעיניי הוא שוק מחנה יהודה, אליו מגיעים אנשים מכל סוגי האוכלוסייה שחיים בעיר".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"שעות הערב, כאשר השוק נסגר ומתחילות שעות הבילוי – המסעדות, הברים, הסטודנטים והמבלים שמגיעים לחגוג. השוק צבעוני ושמח גם בשעות היום וגם בשעות הלילה".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"קפה ומאפה בארומה בשוק, בטייק־אווי קבוע בכל בוקר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"כמובן שהרגע שבו אני מחבק ומנשק את הילדים שלי בבוקר, לפני שאני יוצא לעבודה".
העבודה?
"אני באגף התברואה בעירייה מאז שנת 2014. את דרכי באגף התברואה התחלתי כעובד טיאוט בנפה ובמהלך השנים התקדמתי לתפקיד מנהל עבודה וסגן מפקח. אני רואה בעבודתי ובמתן שירות לתושבי העיר שליחות, ויש בי סיפוק רב לראות אנשים מרוצים כשהשוק והרחובות נקיים".
אושר כהן
תמר שרעבי
בת 33, כיום מתגוררת בנחלאות. אחות בחדר המיון בהדסה הר הצופים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי וגדלתי בשכונת הר נוף וכיום גרה בנחלאות. ההורים שלי חיו וגדלו שניהם בירושלים, כשהתחתנו נשארו לגור בעיר וגידלו אותי ואת אחיי פה. אז בגדול – אני מאז ומעולם כאן".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"משכנות שאננים וימין משה הן השכונות הכי אהובות עליי, הן מלאות היסטוריה שהיא חלק בלתי נפרד מירושלים ויש בהן שקט וקסם שאי אפשר להסביר. בנוסף, זה ידוע שהירושלמים הם עם. ירושלמים מזהים ירושלמים בכל מקום".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אני זוכה לעבוד במקום מהמם, אינטנסיבי, עם אנרגיה ברמות הכי גבוהות ועם צוות שאפשר רק לחלום עליו. אני חושבת שהדברים הקטנים והפשוטים בטירוף של היום יום בתוך המשמרת במקום הסואן ביותר בירושלים, הם הרגעים המיוחדים שגורמים לי לעצור לשנייה ולהוקיר את העשייה. מטופל במיון שבתוך כל הכאב והאי ודאות מצליח לצאת מהסיטואציה הלא פשוטה – למצוא רגע של הומור, להגיד מילה טובה, או לראות את העבודה הקשה שהצוות עושה. אלה דברים שגורמים לי להתרגש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אני גרה מעל שוק מחנה יהודה אז זה ממש הספוט שלי. מבחינתי המרפסת בבית היא התצפית הכי הכי טובה. ובית-קפה שממש כיף לשבת בו זה ב״מולה״ בגן הבוטני. קפה מעולה ואווירת נחת בתוך הרעש של העיר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"ממש אוהבת את הרגע הזה שאני מחנה את הרכב אחרי משמרת לילה והשכונה עוד שקטה, ואנשים עוד לא לגמרי ערים, והשוק עדיין בשלבי התעוררות. השקט שלפני הסערה".
מאחורי העבודה?
"אז אני כשאני לא בעבודה, אוהבת מאוד מוזיקה וריקודים מכל הסגנונות, משתדלת לטייל כמה שיותר בארץ ובחו״ל, לעשות דברים שעושים לי טוב בלב וממלאים אותי באנרגיה. כוס קפה עם חברים או אפילו לבד, זה התחביב המועדף עלי ביותר".
תמר שרעבי
אביעד אנטמן
מתגורר בקטמון, עובד בחברת המשקם בתפקיד טכנאי מחשבים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"10 שנים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"קדושה, מגוון של דתות. אנשים ירושלמים מדהימים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"הרמוניה של כבוד הדדי ומעורבות חברתית".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"הבית שאני גר בו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"העבודה נותנת לי כוח וסיפוק לקום בבוקר".
מאחורי העבודה?
"אוהב להתאמן, ללמוד, לצלם. לבשל לארח".
אביעד אנטמן
דנה יוסיפון
בת 51, תושבת גילה, רס"ב, רכזת חקירות מרחב ציון, מחוז ירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי וגדלתי בעיר. עבורי ירושלים היא לא רק מקום מגורים, היא השורשים והמהות שלי".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"ההוד וההדר של המבנים ההיסטוריים. יש משהו מעורר השראה בעובדה שאנחנו זוכים לנהל שגרת חיים מודרנית בתוך נוף שספוג בהיסטוריה יהודית ועולמית. בעוד שאנשים ברחבי העולם חוסכים שנים כדי לבקר כאן, עבורנו מדובר בבית, וזה דבר שאסור לקבל כמובן מאליו".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"את בעלי היקר הכרתי במסגרת השירות המשותף שלנו במשטרה. עבדנו יחד מספר שנים בתחנה אחת – הוא כרכז מודיעין ואני באגף החקירות. הקשר המקצועי הפך למשפחה, והיום אנחנו הורים לארבעה ילדים. אני תמיד אומרת בחיוך שהיה לנו מזל גדול ששנינו ירושלמים בלב ובנשמה, כך שלא הייתה שום התלבטות היכן נקים את ביתנו".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"סמטאות עין כרם. זה המקום שבו אני ובעלי מוצאים מעט שלווה בתוך האינטנסיביות של החיים והעבודה. האווירה שם קסומה, והשילוב בין השקט לנוף הירושלמי תמיד מעניק לי כוחות מחודשים".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"מעבר לסיפוק המקצועי שבשירות המדינה, הכוח שלי מגיע מהמשפחה. בשנה האחרונה, הרגע המשמעותי ביותר עבורי הוא ימי חמישי, פעם בשבועיים, כשהבן שלי חוזר מהשירות שלו כלוחם במג"ב איו"ש. לראות אותו נכנס הביתה בריא ושלם – זה הכל מבחינתי".
מאחורי העבודה?
"לפני הכל, אני אמא ורעיה. המשפחה היא מרכז חיי. כאדם מאמין, אני מקפידה על לימוד תורה ושיעורים קבועים שמעניקים לי עוגן רוחני ביומיום. אני רואה בשירות שלי ובמגורים בירושלים שליחות גדולה, ומודה בכל יום על הזכות לשלב בין חיי משפחה, אמונה ועשייה למען ביטחון הציבור בעיר הקודש".
דנה יוסיפון
אלי אברהמוף
בן 56.5, מתגורר בהר חומה. הנדסאי חשמל. משמש עעוזר למהנדס החשמל בשערי צדק
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי בירושלים בבית חולים 'ביקור חולים'".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"ירושלמי בעיני זה הכותל שלשם מגיעים לשפוך את לבם כל סוגי היהודים מכל מקום בעולם".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אחד הרגעים המכוננים המקצועיים שהיו לי בעבודה בשערי צדק זה כאשר נפל החשמל לחצי מבית החולים, מהנדס החשמל לא היה והייתי צריך לנהל את האירוע מקצועית ולהחזיר במהירות את החשמל ללא כל הפרעה לפעילות בית חולים".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אני אוהב לחזור ולהסתובב בו הוא מרכז העיר, שמזכיר לי את הילדות באזור".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"לחזור מהתפילה בבית הכנסת ולפגוש את האישה והילדים".
מאחורי העבודה?
"אדם שאחרי העבודה נהנה לטפל בגינה, לקרוא דברי תורה ואקטואליה, ולהשתתף בשיעור של הדף היומי בבית הכנסת בערב".
אלי אברהמוף
לאה חובב
בת 35, גרה ברסקו, אחות אחראית מחלקה פנימית בשערי צדק
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים חלק מנוף חיי כבר מלימודי האחיות שלי שגרתי במעונות. בהמשך עברתי דירות, שכונות ואווירות".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"רגע ירושלמי אופייני זה הרכב של אנשים טיפוסיים באוטובוס אחד, וזה גם להעביר ספה עם חבר כשמכונית עוצרת לידנו ומציעה עזרה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"העבודה שלי מליאה באינספור מפגשים אנושיים. רגע אחרי החייאה קשה שלא צלחה, של טלפון מצלצל מתוך ג'ינס מעוצב שכתוב על הצג 'אישתי היפה', הכאב הזה שלא הצלחנו להציל. או מטופל שזכרנו אותו באמת על ערש דווי, מגיע על הרגליים להגיד תודה, וגם זוכר אותנו בשמות. ובכלל, רגעים של יחד בצוות, שרואה אחד את השני זה כח אדיר ועוגן אמיתי".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"כבר שנים רוקדת עם הקבוצה הירושלמית של 'קומונע'- ריקודי עם לצעירים. התרפיה הכי טובה בשבילי, מלא אנרגיות, אנשים איכותיים. זאת כבר מזמן קהילה. וגם קפה עם חברה בעמק רפאים בשישי בבוקר מוקדם, אחרי אימון כאסח".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"בכמה דקות קטנות האלו על המרפסת בשקט עם הקפה לפני המתחיל הטרלול של היום, נזכרת מי אני, ומתפללת להמשיך לעשות טוב. ובכלל מפגש עיניים פשוט בין שני אנשים, גם אם הוא כואב, זה אושר אמיתי. בשביל זה אני קמה בבוקר".
מאחורי העבודה?
"לאה, חיבור של קיבוצניקית בעבר וירושלמית בהווה. מטיילת בארץ היפה שלנו כשמצליחה לפנות זמן,
או סתם יושבת מול הנוף, קוראת המון, נהנית מהחיים ובעיקר מזמני איכות עם חברים והמשפחה שלי".
לאה חובב
רב-רשף אריק אבולוף
בן 48, משכונת קטמון. לוחם אש ומפקד משמרת בתחנת האומה, חובש ביחידת החילוץ מגילות ים-המלח
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מיום הולדתי ולתמיד. ירושלים זאת עיר שלא רק גרים בה, חיים אותה ולכל שכונה, רחוב וסמטה יש סיפור שלא נגמר".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הרגע הכי ירושלמי מבחינתי הוא לראות ברחוב אחד חרדי, חייל, סטודנט ותייר עומדים יחד לקנות קפה, פלאפל או מחכים לרכבת הקלה, כל אחד בעולם אחר משלו, אבל איכשהו כולם חלק מאותו פסיפס אנושי שמרכיב את העיר הכי יפה בעולם".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"לאורך שנותיי בכבאות והצלה לישראל פעלתי יחד עם לוחמי האש בזירות רבות של שריפות, חילוצים מיוחדים, פיגועי טרור, קריסות מבנים ואירועי חומרים מסוכנים. אבל האירועים שנשארים חקוקים באמת, הם דווקא אלו שבהם לא הצלחנו להציל חיים ובמיוחד כשמעורבים בהם ילדים. אם יש משהו אחד שחשוב לי שאנשים ייקחו מהעבודה שלנו, זה המסר הפשוט: תתקינו גלאי עשן, זה אמצעי קטן וזול שמציל חיים".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה. לא משנה כמה העיר משתנה, בשוק בתוך כל הריחות, האנשים, הצעקות מהבאסטות, תמיד עולים זיכרונות ילדות ושם אפשר באמת למצוא את ירושלים האמיתית".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הרגע שבו אני חוזר ממשמרת ארוכה הביתה, המפגש עם אישתי והילדים, הם העוגן והכוח המניע שלי".
מאחורי העבודה?
"מאחורי המדים יש בן אדם מאוד משפחתי, שאוהב טבע, אנשים, מוזיקה טובה ואת העיר הזאת למרות כל המורכבות שלה. העבודה מלמדת אותך כמה החיים שבריריים ולכן גם כמה חשוב לעצור ולהעריך את הדברים הקטנים".
אריק אבולוף
הילה שגית פורטי
בת 55, נשואה + 3 ילדים ועוד ילד שאני מאמצת. מתגוררת בפסגת זאב. תופרת מקצועית במפעל המשקם
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"שנה, אך לפני בצעירותי התגוררתי המון שנים בירושלים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"המקומות הקדושים, אווירה של אמונה. אנרגיות טובות".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"לומדת דברים חדשים כל פעם מחדש, פעולות שלא האמנתי שאצליח לעשות. תחושה של שליחות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה, הריחות, הצבעים, האווירה. הטעמים".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"לקום לעבודה ולתרום למדינה דרך תפירת מדי צה"ל".
מאחורי העבודה?
"תופרת מקצועית בעלת עסק עצמאי בבית לכל סוגי התפירה".
הילה שגית פורטי
רוצים להישאר מעודכנים?
נתנאל הרש
בן 35, במקור מגבעת מרדכי היום מהגבעה הצרפתית, דובר ארגון עתים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי וגדלתי בירושלים. היו לי ארבע שנים בעמק יזרעאל – שנתיים אחרי הצבא ושנתיים בקורונה – אבל חזרתי לעיר".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכי ירושלים זה עמק הצבאים. כמה נלחמנו והפגנו שהמקום יישאר מיוחד בדיוק כמו שהיה, והפשרה שקיבלנו שווה לא פחות".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"ללוות את 3 הנבחנות הראשונות בבחינות הרבנות לאורך כל היום במשרד לשירותי דת בכנפי נשרים 7 זו חוויה מטורפת שלא תצא לי מהראש בקרוב. היסטוריה בהתהוות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"כשאישתי ואני רק הכרנו היא ביקשה שאקח אותה למקום הכי ירושלמי, אז כמובן שישבנו ב׳תמול שלשום׳. אחרי זה גם הצעתי שם נישואין בליווי של מיכאל ושמרית גריילסאמר הנהדרים ומאז אנחנו חוזרים לשם בכל פעם שמתחשק לנו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"כל בוקר הטיול שלי עם הכלב משתלב עם להוציא את הבן שלנו לגן. זה זמן לדבר לשתף ולפגוש חברים מהשכונה. הגבעה הצרפתית היא כמו קיבוץ קטן שנפגשים עם חברים בשבילים או ברחבה".
מאחורי העבודה?
"אני ירושלמי, שמחפש את ירושלים כמו בשיר של יהודה עמיחי. אני אוהב לטייל, לפגוש אנשים ולחשוב על המיזם הבא שצריך כדי שהעיר הזו תהיה עוד יותר טובה. אני אבא ובן זוג אוהב. אני דור ראשון בירושלים, אבל כל ההיסטוריה שלי שזורה בכמיהה אליה"
נתנאל הרש צילום נגה מלסה
אלירן מרזייב
בן 39, גר בפסגת זאב, עובד כנהג וסדרן במערך הרכבת הקלה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מאז שנולדתי. גדלתי בין הסמטאות שלה, התחנכתי במוסדות שלה, ואני חי ונושם אותה בכל נשימה שלי. היום, כשאני גר בפסגת זאב – ממש על ציר הרכבת הקלה – אני מרגיש שהעיר הזאת היא לא רק מקום מגורים עבורי, היא ממש דרך חיים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"כבר 16 שנה שאני חלק בלתי נפרד ממערך הרכבת הקלה בירושלים. התחלתי כנהג, המשכתי כסדרן ושבץ נהגים, ועברתי מגוון תפקידי תפעול. עבור רבים, הרכבת היא רק כלי תחבורה, אבל בשבילי היא החיבור האנושי הכי חזק שיש בעיר הזו. בכל יום מחדש אני רואה איך היא מחברת בין שכונות, בין אנשים ובין סיפורים מכל הסוגים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"הסיפוק שמאחורי הקלעים בתפקידי והרגעים הכי משמעותיים עבורי הם לראות את המערכת השלמה הזו פועלת כמו שצריך. יש לי סיפוק אדיר כשאני רואה את כל הנסיעות יוצאות בזמן, ויודע שהציבור הירושלמי מקבל שירות מקצועי, איכותי ובטוח. המחשבה שאני חלק ממערכת שמשרתת אלפי אנשים בכל יום נותנת לי תחושת שליחות אמיתית".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"הלב שלי תמיד מושך אותי למקום הכי ירושלמי שיש – שוק מחנה יהודה. האנרגיה שם, האנשים והאוכל הם משהו שאין בשום מקום אחר בעולם. מבחינתי, המסעדות הכי טובות בארץ נמצאות כאן, בירושלים, ואני תמיד אוהב לחזור לאווירה הזו שמרגישה כמו בית אמיתי".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"גם אחרי 16 שנה במערך הרכבת הקלה, אני עדיין לומד בכל יום. הטכנולוגיות משתנות, הרכבות החדשות נכנסות, מצטרפים קווים חדשים על תוואי הרכבת והעיר הזו לא מפסיקה להתפתח. מבחינתי, זו זכות גדולה להיות חלק מהמערך שמחבר את ירושלים – הבית שלי – בכל יום מחדש".
מאחורי העבודה?
"אני איש משפחה. אשתי אורטל והילדים שלי הם הכוח שלי. שלוש הנסיכות שלי – נועה, שירה והילה, ואריאל הקטן שלנו, בן 9 חודשים, שהביא איתו אור חדש הביתה, הם הסיבה שאני קם בבוקר עם חיוך ועם רצון להשתפר ולהתפתח. ביום ירושלים הזה, אני מאחל לנו שנמשיך להיות מחוברים אחד לשני – לא רק על הפסים, אלא גם בלב. יום ירושלים שמח".
אלירן מרזייב
סא״ל במיל׳ דני גל
בן 82, מתגורר בבקעה, מנהל עסקים בסוכנות הביטוח ווריטס
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלמי מבטן ומלידה. נולדתי בסנהדריה, מול גבעת התחמושת שבה לחמתי במלחמת ששת הימים. אשאר ירושלמי לנצח".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכותל. גם בקעה וקטמון, אליהן עברנו ב-48, ומאז אני שם".
רגע שלא יצא לך מהראש?
"במלחמת ששת הימים, כשהייתי מפקד עמדת בית תורג'מן מול מעבר מנדלבאום, איפה שהיום מוזיאון על התפר. מולנו היתה עמדה ירדנית שישבה בבניין בן שלוש קומות והמטירה עלינו אש. הפעלתי עליה נשק ייחודי בשם "מטען למ"ד", שפותח כדי לפגוע רק בעמדה ולא במבנים האזרחיים שסביבה. העמדה עפה באוויר וזה אף פעם לא יצא לי מהראש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"גבעת התחמושת. אני מתנדב שם כבר שנים כמדריך ומספר על הקרב שניהלנו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"התפילה בבית הכנסת שהקמנו השבוע לפני חמישים שנה בבית הספר יהודה הלוי".
מאחורי העבודה?
"אני בחור טוב שאוהב לעזור ולתרום אפילו למי שיש לו בעיות עם חברות ביטוח, אבל אל תספרו".
סא"ל במיל' דני גל
מרינה גולדין איסרליס
מתגוררת בפסגת זאב, רופאת משפחה ומנהלת מרפאת כללית מטודלה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
ירושלים היא הבית שלי כבר שנים – עיר שלא רק גרים בה, אלא לומדים לחיות את הקצב, האנשים והלב שלה.
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
הרגע שבו חילוני, חרדי, סטודנט ותייר עומדים יחד בתור לקפה ומתווכחים מי היה פה קודם – ובסוף מישהו אומר "יאללה, תעברו כולם".
רגע מהעבודה שלא יצא לך מהראש?
מטופלת מבוגרת שנכנסה רק "לבדוק לחץ דם", ובסוף ישבה חצי שעה רק כי היתה צריכה שמישהו יקשיב לה באמת. בירושלים מבינים מהר שרפואה היא הרבה מעבר לתרופות ובדיקות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה בשעות שפחות עמוסות – רגע אחד של רעש, ריחות וחיים שמזכיר למה אי אפשר להתנתק מהעיר הזאת".
מה הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"המשפחה שלי , המטופלים המקסימים".
מי האדם שמאחורי העבודה?
"מאחורי התפקיד יש אישה שאוהבת אנשים, סיפורים וחיבורים אנושיים. מישהי שמאמינה שגם בתוך מערכת עמוסה – עדיין אפשר לראות את האדם שמולך באמת".
מרינה גולדין איסרליס
יעקב קרקו
בן 26, תושב שכונת קטמון. נציג מחלקת אבידות באקסטרה ירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית. נולדתי בעיר וגדלתי בעיר, ואני חי בה כבר 26 שנה. ירושלים היא חלק משמעותי מאוד מהחיים שלי".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"ירושלים היא עיר הבירה הנצחית של ישראל, זו עיר מיוחדת עם אנשים מיוחדים ואווירה שאין בשום מקום אחר בעולם".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"העבודה שלי מאוד מגוונת, כי כל הזמן מגיעים אנשים שמחפשים אבידות. אחד הדברים הטובים זה העבודה המשותפת עם עמיר עבאדו, שמבחינתי הוא הרבה יותר ממנהל, הוא באמת חבר, אבל אם יש משהו שאין בו שום תחרות, זה הרגע המרגש שבו אנחנו מוצאים דברים שאנשים חשבו שכבר אבדו, ואין על השמחה שלהם, כשהמוצאים. זה נפלא".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אני אוהב את אזור סן סימון, וגם את פלאפל שלום, שניים מהמקומות שאני מחובר אליהם".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"אני מתחיל כל בוקר בתפילה ובהנחת תפילין, ועושה כמה דברים בבית לפני שאני יוצא לעבודה".
העבודה?
"אנשים מגיעים אלינו למחלקת האבדות, ואני שואל אותם מה אבד להם, באיזה קו ובאיזו נסיעה, ואני מסביר להם אם החפץ נמצא אצלנו או עדיין לא. אם כן, הם כמעט תמיד שמחים ואם עדיין לא, המידע שהם נותנים עוזר למצוא את האוטובוס ואת הנהג ששם היתה האבידה. וכשמגיע אלינו חפץ שיש עליו מספר טלפון, אנחנו מעדכנים את המוקד והם מתקשרים לבעל האבידה".
יעקב קרקו
דורית גרייבר
מתגוררת בקטמון, בעלת חברת "ירושלמית" לסיורים וחוויות בעיר, חברת 'המודל הירושלמי' וחברת הנהלה בגינות העיר
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"20 שנה ולנצח".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"אסופת האנשים שאני פוגשת בכל יום: החברים בפרלמנט מהשוק (אין כמו ויכוחים וחיבוקים בקפה של הרוסטרס), וחברי מהעיר העתיקה – ז'ק הקונדיטור המוכשר, בילאל סוחר הבדים ואליה מהצלמנייה הארמנית".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"ביום – טיול רגלי בעמק המצלבה, בלילה – בר 22 במלון ענבל, שבת – ויסקי בקידוש אחרי התפילה".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הניצוץ בעיניים שנדלק לכל כל מי שמטייל איתי בירושלים. יוזמות אורבניות ופרויקטים חברתיים שמצליחים להתרומם".
מאחורי העבודה?
"נשואה ליוסי ואמא לארבעה מהממים. בשלנית ומארחת, כותבת למגירה וגם למסך, משחקת כדורשת בליגה הירושלמית של מאמאנט".
דורית גרייבר צילום מאיה משל
יובל מלחי
43 השבוע, גר במושבה הגרמנית, יוצר תוכן ומנהל הדיגיטל של רשות האוכלוסין וההגירה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"בגדול מאז שאני זוכר את עצמי. נולדתי כאן, גדלתי בעפרה ותושב קבע בעיר כבר 18 שנה".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"הכי ירושלים בעיני זה האפשרות להיות "דתי ירושלמי" על הספקטרום הרחב כמו ללכת בשבת בבוקר לתפילה, לקידוש ואז לצעוד עם המשפחה לבריכת ירושלים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"בזמן המלחמה הצגנו בעמדות רשות האוכלוסין בכלל מעברי הגבול של המדינה את התמונות של כלל החטופים. כדי שזה יהיה הדבר האחרון שרואים שיוצאים מישראל והדבר הראשון שרואים שנכנסים. היה משמח כל כך להוריד את התמונות של כל חטוף וחטופה שחזרו מהשבי ועד לחטוף האחרון.
"לא אשכח שלפני הרבה שנים באחד מימי הגשם של העיר, עמדתי בתחנת אוטובוס ועצרה לי מישהי שקידמה אותי ואמרה שהיא לא יכלה שלא לעצור. שמה אורה יצחקי והיא זמרת, כותבת ומלחינה שירים. ואם עלה לה עוקב אחד עכשיו בגלל זה, זכיתי".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"קפה זה או בירמה בעמק רפאים או הקפה של איציק בדך בית לחם. ומקום שהכי כייף לחזור אליו עם הילדים זה גבעת התנ"ך מעל החאן".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
קל. המשפחה שלי.
מאחורי העבודה?
"נשוי וארבעה ילדים מדהימים, אנרגטיים, חכמים ויפים שמלאים בירושלמיות מבטן ולידה. יוצר ומגיש הפודקאסט 'מעשה בשישה סיפורים' על הסיפורים מאחורי קלאסיקות ספרי ילדים בישראל (כאן הסכתים) יחד עם שירה קדרי ורחלי שלו. מייעץ לעמותות על תוכן ודיגיטל, אוהב לארח וכדאי לכם לנסות את אחד הקוקטיילים שאני מכין".
יובל מלחי
בת שבע סיני
נשואה ליאיר ואמא של אופיר, הראל, אור ושחר, מנהלת מערך אחיוּת במרכז בריאות האישה של מאוחדת בירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא חלק בלתי נפרד מחיי. נולדתי בהר הצופים, גדלתי בגבעת זאב, וב־15 השנים האחרונות אני חיה בירושלים, עיר שהיא בשבילי בית, לב ושייכות".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"הירושלמים. אנשים מיוחדים שאוהבים לעזור עם לב גדול ומיוחד, ויש בהם שילוב נדיר של חום אנושי, ערבות הדדית ואהבה אמיתית לעיר ולאנשים שחיים בה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אני אחות פוריות במאוחדת בירושלים, ולהיות חלק מתהליך כל כך משמעותי ומרגש בחיים זה משהו שנוגע בי בכל פעם מחדש. הרגע שבו אני מבשרת למטופלת שהיא בהריון אחרי תקופה ארוכה של ציפייה, תקווה ותפילות – הוא רגע שלא יוצא לי מהלב. הזכות ללוות את המטופלות שלנו ולסייע להן לאורך הדרך היא משמעותית ומרגשת עבורי בכל יום מחדש".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה. הריחות, הטעמים, האנשים ובעיקר האווירה המיוחדת שלא מוצאים בשום מקום אחר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"המשפחה והעבודה שלי. כל יום הוא מתנה, והידיעה שאני זוכה להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת ולעשות עבודה עם משמעות ממלאת אותי בכוחות ובהכרת תודה בכל בוקר מחדש".
מאחורי העבודה?
"אני מאמינה בעשיית טוב ובהכרת הטוב. כאמא לילדים, כאחות שמלווה ומטפלת בנשים, וגם כמנהלת, להיות שם עבור הצוות שלי, לתמוך, להקשיב ולתת תחושת בית וביטחון".
בת שבע סיני
נרקיס יפת
בן 30, מתגורר בקטמונים ח'-ט', מנהל הכספים ואדמיניסטרציה של עמותת מוסללה
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"סבא וסבתא הגיעו מתימן בקום המדינה לעין כרם, גרתי בפרוור ירושלמי רוב החיים, שמונה שנים גר רשמית בעיר האלוהים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"להתווכח איפה החלה והמיני רוגלך הכי טעימים בעיר, ושירים של יהודה עמיחי".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"לקבל קפה מחבר לעבודה שעובד בעגלת הקפה שלנו. יש משהו כמעט שמיימי ברגע הזה שקפה עובר מיד הבריסטה ליד שלי, לתת לי "בוקר טוב", ולא רק להגיד".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"הראביט הול במרכז העיר, גם חלק מקואופרטיב וגם קוקטיילים 100 מ-100. לא צריך יותר מזה".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"לחלוף עם האוטובוס על פני המכוניות שבפקק על הנת"צ החדש על הרצוג, והציפיה לנת"צ המתוכנן על עזה, וללכת בזריחה עם הכלבה שלי לטיול בפארק אלמליח".
מאחורי העבודה?
"יש לי הרבה כובעים, פעיל בעולמות הסביבה, תכנון ואופי העיר, נשוי, אוהב את העיר בגלל גווניה ושיגעונותיה".
נרקיס יפת
חנית לוזדה
נשואה לתומר ואמא לארבעה, מפיקה באגף האירועים בחברת אריאל
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"כבר 14 שנים שאני חלק מהעיר ומהעשייה שלה. ירושלים הפכה עבורי לבית. מקום שיש בו תרבות, אנשים מיוחדים ואווירה שאי אפשר להסביר במילים".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"הכותל המערבי. יש במקום הזה עוצמה ייחודית שמחברת בין אנשים, אמונה, רגש והיסטוריה. בכל ביקור שם אפשר להרגיש את הרוח והלב של ירושלים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"טקס "זוכרים, שרים ומספרים" ביום הזיכרון שמפיקה חברת אריאל, הוא אחד הרגעים הכי עוצמתיים עבורי בכל שנה. כבת שכולה, זה אירוע מרגש, עצוב ומלא משמעות, שמחבר בין זיכרון אישי ללאומי ונותן תחושה אמיתית של אחדות".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"בריכת הסולטן. זה מקום שמסמל בשבילי את החיבור בין תרבות, מוזיקה, אנשים וירושלים. יש שם אווירה מיוחדת שאין בשום מקום אחר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"המשפחה שלי, שהיא הכוח האמיתי שלי והמקום שממנו אני שואבת את האנרגיה והכוחות לעשייה היומיומית".
מאחורי העבודה?
"אני אוהבת אנשים, חיה את עולם ההפקות, האירועים והעשייה, ומתרגשת בכל פעם מחדש לראות איך אירוע מצליח לחבר בין אנשים מכל קצוות האוכלוסייה. בשבילי זו זכות להיות חלק מהרגעים והחוויות שיוצרים השפעה וזיכרונות אצל אנשים".
חנית לוזדה
ליאור שפירא
בן 33, מתגורר בקרית מנחם, מנהל ובעלים של סוכנות לשיווק דיגיטלי ותקשורת
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"מאז גיל 5 – למעשה, כמעט 30 שנה. הגעתי אחרי גירושים של הוריי מראשון לציון יחד עם אמא לכאן".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"שוק מחנה יהודה, הכניסה לשוק, ולא משנה מאיזה כיוון שלו, זה פשוט להכניס לריאות אוויר של ירושלים שאין בשום מקום אחר. הימים הכי עמוסים שלו הם הימים הכי מחממי לב שיש".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"כשעבדתי במתחם התחנה כמנהל השיווק, אירחנו במתחם משלחת שגרירים מיוחדת מכל רחבי העולם שהגיעה לירושלים כדי לטעום, לפגוש, להכיר וללמוד על האתגרים של העיר ועל האנשים שבה. זה היה רגע שהרגשתי שגריר ירושלים של יום אחד שעוזר לספר עליה ועל המיוחדות שלה לכל רחבי העולם".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"'BLEND 5' – בר היין היחסית חדש שנפתח במרכז העיר ומספק חוויה ירושלמית צעירה ומגניבה. מהמקומות שפתוחים בשבת וכיף שנוסדו, כן ירבו".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הילדים שלי נהנים כילדים מחינוך יער, שניהם חולקים את שטח היער שבחניון בני ציון – צמוד למוזיאון יד ושם. לראות אותם כל בוקר, רצים בהנאה לגננות המעולות שלהם, לדעת שהילדים הירושלמים שלי נהנים מחינוך פתוח, מקבל, מכיל, פלורליסטי וירוק – זה הדבר הכי מטעין ומספק שיש. ורד וניצן – תודה רבה לכן על כל העבודה המיוחדת והמצוינת עם הילדים".
מאחורי העבודה?
"המסע שלי מתחיל בין המסדרונות של בית הספר יפה נוף בירושלים, שם הכרתי את נועה שהפכה מאז לשותפתי לחיים ולאמא של יובל, תמרי ומאיה. לגדול בירושלים, ובעיקר לגדל בה את ילדיי, זו זכות של ממש בעיניי. החשיפה היומיומית לגיוון התרבותי האינסופי של העיר היא שיעור בסובלנות ששום ספר לא יכול ללמד, ואני אוהב את ההשפעה שיש למציאות הזו על הילדים שלי. כחילוני שחי בלב המפגש הבין-דתי אני נושא איתי כבוד עמוק למסורת ולכל אדם באמונתו, מתוך הבנה שדו-קיום אמיתי לא דורש מאיתנו להיות דומים אלא פשוט לכבד. במעגלים החברתיים אני תמיד הסנגור של ירושלים, זה שמזכיר את הדברים הטובים שקורים בה ומאמין בלב שלם שלכל הערים בישראל, גם למפונפנות וליוקרתיות שבהן, יש המון מה ללמוד מירושלים בכל הרבדים".
ליאור שפירא
שיר-רן רמון עמר
מנהלת שירות ואדמיניסטרציה במגדלי הים התיכון בירושלים
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מיום שנולדתי. העיר שהיא חלק בלתי נפרד ממני ומהזהות שלי, המקום שבו הזיכרונות, המשפחה, האנשים והרחובות מרכיבים את סיפור החיים שלי".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"ירושלים היא העיר המיוחדת בעולם. שילוב ייחודי של קדושה, היסטוריה ונשמה ולב ליבה של הזהות היהודית והישראלית. בכל סמטה ומקום בעיר מורגשת תחושת שייכות עמוקה שמחברת בין עבר, הווה ועתיד".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"בכל שנה בט״ו באב, מגדלי הים התיכון בירושלים מקיים אירוע רשתי ומארח את קהילת דיירי הרשת. כבר תשע שנים שזהו ערב עוצמתי, מרגש ומלא באנשים, שמצליח לרגש אותי מחדש בכל פעם".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אני אוהבת במיוחד את האווירה בשדרות ממילא – שילוב מיוחד של יוקרה, קדושה לצד חומות העיר העתיקה ושופינג ירושלמי שאין בשום מקום אחר".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"המשפחה היקרה שלי והעשייה היומיומית, שמעניקה משמעות וסיפוק בכל יום מחדש. הידיעה שאפשר להשפיע, ליצור ולעשות טוב אפילו בדברים הקטנים היא הכוח שמניע אותי בכל בוקר".
מאחורי העבודה?
"נשואה לשי, מושבניק מעוטף עזה, ואמא לאורי, עופרי ודור. אני עובדת במגדלי הים התיכון בירושלים כבר עשור, ומרגישה זכות להיות חלק מהמקום ומהאנשים שבו".
שיר-רן רמון עמר
עובד כהן
בן 40, מתגורר בהר חומה, מנהל תחום תפעול של אגף ליווי ההיסעים בעמותת לביא
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא הבית שלי מאז ומעולם – נולדתי וגדלתי פה".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"בית"ר ירושלים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"יש לי מלווה בהסעות, שבעצמה היתה עד לא מזמן בחינוך המיוחד, והיום היא עובדת אצלנו כמלווה. בחורה מדהימה , יש לה קשר מדהים איתנו ועם ההורים. לראות אותה גודלת וצומחת אצלנו ואיתנו זה רגע מספק מאוד".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"אצטדיון טדי".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"הסיפוק. אני יודע שלא קל להורי ילדי החינוך המיוחד, אז לדעת שאני עוזר להם, שם את הילדים שלהם בידיים טובות ודואג להם זה הסיפוק האמיתי".
מאחורי העבודה?
"עובד, נשוי לשירן , גננת במקצועה ואבא לארבע בנות. אוהד מושבע של בית"ר, מסור מאוד ונאמן לעבודתו – תמיד עוזר לכולם".
עובד כהן והילדים
ענת שמש
בת 54, מתגוררת בקרית היובל, מיילדת בהדסה עין כרם
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"מאז שנולדתי ועד היום, תמיד בקרית היובל".
מה הכי "ירושלים" בעינייך?
"גן המפלצת כמובן. גדלתי בשכונת קרית היובל וזה היה תמיד מקום מפגש, בילוי לאורך כל ילדותי ואחר כך מקום קסום שאליו לקחתי את הילדים שלי. למרות שכבר אין את ארגז החול, אני מאוד אוהבת לעבור שם בדרך להדסה".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"טיפלתי בתאומים בפגייה, ואחר כך הייתי גם בכל הלידות של שאר בני המשפחה. עד היום אני בקשר עם כולם, מקבלת תמונות עדכניות ותמיד שומעת עליהם".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"פאב המפלצת, איך לא? פאב קואופרטיבי שכונתי עם אוירה כיפית ומשוחררת. מגיעים לשם כל סוגי האנשים, נהנים הופעות מדליקות וריקודים. וכל הטוב הזה – ממש ליד הבית".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"המשפחה שלי, החיבוק מבן הזוג לואיס והקשר עם הילדים טל ועידו".
מאחורי העבודה?
"אז אני ענת, שאוהבת מאוד אימוני אירובי ושחייה. בעברי רקדתי ריקודי בטן בלהקה. תמיד משתדלת להיות חיובית ולראות את חצי הכוס המלאה ואוהבת מאוד את העשייה שלי בחדר הלידה, אליו מגיעה כל בוקר באושר ובחדווה. חדר לידה הוא הגשמה של המאווים שלי, בו נוצר קשר חם עם היולדת והמשפחה ומתרחש בו הפלא הכי גדול ומרגש בחיים".
ענת שמש
טל גורדון
בן 39, מתגורר ברמת שרת. בעלי שבח פלאפל בית הכרם
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"ירושלים היא ביתי 39 שנים, ולעולם תישאר".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"אני אוהב אותך בית"ר ירושלים".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"אני נמצא בשבח בית הכרם 15 שנה, יש לקוחות שגידלתי אותם והיום מגיעים נשואים עם ילדים. כיף לדעת ש'שבח' הוא חלק מדור שהולך ובא".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"'דולפין ים' – המסעדה האהובה עלי".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"שבת בבוקר, החיוך של הילדים וארוחת הבוקר של אשתי היקרה".
מאחורי העבודה?
"אני בן אדם רגיש מאוד מכבד ואוהב לעזור בכל דבר".
טל גורדון
אלון משה
בן 26, גר כרגע בבית הכרם. אחראי משמרת ביטחון בשערי צדק
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"קרוב ל4 שנים, אבל רוב החיים היא היתה חלק אם זה בלימודים, יציאות עם חברים או קצת מקום לנקות את הראש".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"האמת? רחוב יפו. האנשים שם, גם אלה שמנגנים ואלה שמקבצים כסף, החנויות של האנשים של פעם, שתמיד היו ותמיד יהיו".
רגע בעבודה שלא יצא לך מהראש?
"כל רגע שאני עוזר לבן אדם, והוא מחייך או אומר תודה לא יוצא מהראש. יש אבל רגעים שקורים רק פה – כמו להיות נוכח בלידה בכניסה של בית החולים, להיות המתווך בין כל הצוותים למה שקורה באותו רגע, או אירוע טראומה קשה שצריך להיות עם המשפחה".
המקום הקבוע שלך בעיר?
"חוץ מהעבודה? השוק".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
"אצלנו לא חסרים רגעים כאלה, מספיקה תודה של בן אדם ואתה מרגיש שאפשר לסמן וי על היום".
מאחורי העבודה?
"איש משפחה, אוהב להיות עם האנשים הקרובים. חולה על נסיעות וטיולים – בעיקר לים. משתדל לעשות טוב לכולם".
אלון משה
תומר שורתי
בן 45, מנהל מלון 'אלדן'
כמה זמן ירושלים היא הבית שלך?
"נולדתי וגדלתי בירושלים, ובה גם הקמתי את משפחתי. העיר מלווה אותי לאורך כל חיי, עם שורשים עמוקים ותחושת שייכות חזקה. קשה לי לדמיין את עצמי גר מחוץ לירושלים".
מה הכי "ירושלים" בעיניך?
"האנשים והחום האנושי. למרות שהיא העיר הכי גדולה בארץ היא עיר מאוד משפחתית שבה כולם מכירים את כולם. לפעמים שיחה קצרה בין שני ירושלמים מגלה עולם שלם של חיבורים משותפים.
רגע בעבודה שלא יוצא לך מהראש?
"ארוחת ערב שערכנו במלון אלדן לעמותת "עלה" לקראת מרתון ירושלים. לראות את המשתתפים, אנשים עם מוגבלויות, לוקחים חלק באירוע מרגש ומעצים זה רגע שנשאר איתי וממלא אותי בכל פעם מחדש.
המקום הקבוע שלך בעיר?
"שוק מחנה יהודה. המבחר, הריחות ובעיקר האנשים יוצרים מקום שאין לו תחליף. כשף במקצועי, זה גם מקום שמעניק לי השראה בכל ביקור".
הרגע הקטן שבגללו שווה לקום בבוקר?
המפגש היומי עם האורחים. היכולת לתת שירות טוב באמת, מכל הלב, ולהרגיש בכל יום מחדש שעשיתי את זה ב־100 אחוז".
מאחורי העבודה?
"אני נשוי לג'ני ואב לנויה, אביאל ותבל. המשפחה היא הכול עבורי. אני איש של משפחה ושל אנשים, שמאמין בקשרים, בחום ובקרבה אנושית. לצד העבודה, אני אוהב הופעות, תרבות ונהנה מספורט בעיקר לשחק ולצפות בכדורגל, כחלק מהאיזון שאני שומר לעצמי".
תומר שורתי צילום ארנון בוסאני
ירושלמית אסלית אורגינל
חסר את מתן משקפיים ממחנה יהודה הוא הכי ירושלמי