המראה הטובה ביותר של ירושלים תמיד תהיה שוק מחנה יהודה. כדי למדוד את דופק העיר, צריך לבקר בין הדוכנים שברחובות השוק.
בתקופות המאתגרות זה יהיה המקום לנחמה ועידוד, בתקופות היפות – אין הוא צבוע באנשים ובשמחה ואין ססגוני ממנו.
השוק זה הכל – זה הבית, החברים, המשפחה, השכנה ממול, המוכר ברחוב, האיש ברכבת, הילדה עם הצמות והגרביים הגבוהות, האישה שמגלגלת עלים וממלאת כדורים בבשר ותבלינים, צעקות הסוחרים, ריחות התבלינים ומראות הירקות והעלים הרעננים. השוק זה הסיפורים הקסומים המתובלים בהיסטוריה שלנו, של כולנו, עם צלילים וריחות וטעמים של כל המגזרים ושל כל העדות והדתות.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
השוק זה המקום שבו הנשמה מתעוררת לחיים. סיפורו של השוק מתחיל אי שם בעשרות השלישי של המאה ה-20 – אז הרוכלים הציגו את מרכולתם על סדין או שמיכה, כאשר עוד רכבו על סוסים ועגלות. כאשר לורד אשבי שירטט את השוק לראשונה בשנת 1920, הוא לקח את רחוב עץ חיים וממנו שאב את ההשראה לשוק עצמו. ספק אם הוא דמיין שהשוק יהפוך להיות לאחד מהמוסדות המרכזיים בעיר.
נקודת המפגש הזו חיברה בין העיר לבין יושביה – גם אז וגם היום.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקסם הגדול של השוק טמון בראש ובראשונה באנשיו, בסוחרים שהגיעו אליו ובנו אותו ברוחם, בחזונם, חנות ועוד חנות, משפחה ועוד משפחה שצמחו וגדלו והתעצמו והתרחבו ברחבי השוק, חנות ועוד חנות נפתחה, דוכן לדוכן. חמוצים, פירות, ירקות, בשר ודגים.
הרוח של השוק נמצאת באנשים עצמם, שחיברו את חזונם למציאות שהיא היום. לאורך ההיסטוריה השוק ידע קשיים רבים, פיגועים ואנשים ומשפחות שאיבדו את יקיריהם, משפחות שהקדישו רבות למען השוק, נתנו ותרמו רבות להצלחתו, אנשים בודדים שהפכו את סיפורם לסיפורו של השוק, בזכות אהבתם ונתינה לשוק. השוק הוא סיפורה של ירושלים כולה.
טלי פרידמן (צילום: אנטולי מיכאלו)
לאורך השנים השוק תפס תאוצה והפך להיות שוק קולינרי תוסס. שפים רבים הגשימו בו את חזונם, נפתחו מסעדות שדיברו את שפת השוק, את חומרי הגלם המקומיים ואת האדמה שסביב. הם הסתמכו ונבנו על מסורת של תרבויות ומאכלים של קיבוץ הגלויות, עם השפעות וניחוחות. זה התחיל עם עזרא שפלר ז״ל (עזורה), רחמו ז”ל, אבו שאול ז”ל ועוד רבים וגדולים.
לאורך השנים היתה גם זליגה בלתי אמצעית מתבקשת של אומנות ותרבות אל תוך המרחב הציבורי הזה. אמנים החלו ליצור בהשפעות המרחב. ציירים, צלמים, אנשי מחול, תיאטרון וספר. גלריות נפתחו באזור כי כולם רצו ליצור ולייצר את שפתם בבית הזה שנקרא מחנה יהודה – יורם אמיר ז”ל עם גלריית ״שודדי י-ם״, מרכז ״רוח חדשה״ לאמנים מכל התחומים וגם לפריצות דרך מדעיות. כולם רצו ליצור ולהיות חלק מהמרחב הקסום הזה .
לאט-לאט, לאורך השנים התפתחה גם תרבות חיי לילה מחוץ לשוק ובתוכו. זה התחיל עם אלי מזרחי ז”ל, שהביא את הקפה הראשון לשוק (קפה מזרחי) אבל גם את תרבות החגיגות בלילות, עם ערבי ראשון ומוזיקה יוונית שהפעימה והרקידה את כולם.
היום חיי הלילה בשוק תוססים מאי פעם וחיי המסחר פעילים במנעד רחב של עסקים, שלאורך השנים יצרו התאמות ודור שני, שלישי ורביעי עובדים ופועלים בשוק ולא מפסיקים לחדש ולהתחדש.
ואני, גם אז ובטח היום, מתפללת שלא יעלם הקסם הזה לעולם. שהמשכן של הלב הפועם של העיר ימשיך ויהיה השוק, שיודע להכיל את כולם – את שלל הצבעים, הריחות והמרקמים האנושיים.
זו האחריות של כולנו לשמור על השוק הכי ותיק, ובעיקר המוביל, בישראל. לשמור ולשמר את העבר, את האוטנטיות ולהנציח את כל אלו שהפכו אותו לכזה.
כולי תקווה לעוד 100 שנים של הצלחה ושגשוג.
- הכותבת הינה שפית, יו”ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה
