הבעיה העיקרית עם פיאסקו הפיינל אייט, ששטף את הפועל במהירות ודן אותה לפתיחת עונה עגמומית ומדאיגה, היתה הציפיות המופרכות. במצב עניינים מתוקן, האוהדים היו אמורים להיות הכוח שדוחק בהפועל להגיע לאתונה עם יומרות לזכייה, ואילו הקבוצה היתה ניצבת מנגד ומזכירה להם שמדובר בסגל חדש, שאין לו קשר לזה של העונה שעברה ולכן הנפת הגביע היא תסריט די דמיוני.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אלא שבפועל היוצרות התהפכו: בזמן שהאוהדים לא הספיקו לגבש דעה לגבי טיב הקבוצה, כי לא הכירו את חצי מהשחקנים, דווקא אייל חומסקי הרגיש צורך לרוץ לערוץ הספורט ולהכריז שהפועל באה לקחת את הגביע ושפחות מזה יהיה כשלון.
אני מרשה לעצמי להמר, שעודד קטש צפה בראיון הזה שנתן הבוס שלו יום לפני המשחק מול בורגוס וחיפש כרית לתקוע בה אגרוף של תסכול. זו היתה, כנראה, הטעות הכי גדולה של חומסקי בכל הקשור לתקשורת מאז שהאיש לקח את המושכות על הפועל בעידן שאחרי אורי אלון.
זו היתה טעות טקטית, כי גם אם הפועל אכן מגיעה לטורניר עם כוונות זכייה – למה לומר את זה ולפתח בקרב האוהדים ציפיות? תן להם להגיע לטורניר מבולבלים ולצאת משם בהפתעה גדולה שתחמם את הלב. אבל זו היתה גם טעות מהותית בהערכת השווי של הקבוצה, כי הפועל לא היתה קרובה להיות ראויה לזכות בגביע הזה. לחשוב שסגל שגובש ליטרלי שבוע לפני הטורניר, יכול לזכות בו, זה דבר שגובל בהזייה, בטח כשאפקט הקהל מנוטרל מהמשוואה.
עם כל הבאסה שבדבר, הפועל היתה צריכה להתייחס לפיינל אייט כטורניר הכנה עם פוטנציאל קטן לדובדבן בסופו, ולא מעבר. אם מוסיפים את משבר הקורונה למשוואה, זו היתה טעות לדעתי להחתים שחקנים רק עבור הטורניר באתונה, כי הנה הפועל מוצאת עצמה אחריו, עם בטחון עצמי מעורער וסגל שצריך להמציא את עצמו מחדש, כנראה בלי שני הקלעים הבולטים מאותה תבוסה (פאפאס ומיטרוביץ').
בהיעדרו של ג'ייקובן בראון, האחריות העיקרית על ייצור נקודות בקו האחורי נופלת עכשיו על כתפיו של מלקולם היל, סגן מלך הסלים ברוסיה אשתקד אבל גם נעלם גדול.
האיבודים הרבים שלו בחדירות לסל מול ההגנה של בורגוס והנחיתות הפיזית שהוא הראה מול השומרים החסונים בסגול, חידדו נקודה חשובה לגבי ג'יימס פלדין שלא דוברה מספיק במהלך ימיו בהפועל: היה לו גוף חסון שידע לקבל מגע ולהמשיך בתנועה לסל. אני מקווה שהיל יפגין יד פצצה מבחוץ, כי כרגע הגוף שלו נראה קצת רזה מדי כדי לייצר נקודות משמעותיות בחדירות מול הגנות אגרסיביות.
עופר מתן (צילום: פרטי)
ואחרי שאמרנו את כל זה, עדיין ישנה תחושה שהחדשה המהדהדת, לפיה הליגה הישראלית מינתה עצמה לחצ'קון וולנטרי על פניה של הליגה הבלקנית, הצליחה להאפיל על הכאב של התבוסה לבורגוס. יש בסיפור הזה כל מה שאפשר לחלום עליו: קומבינה שהפכה למציאות, עסקן מקומי שמתגלה כמלך של ממלכה זרה משונה (שופט העבר שי שטריקס גר בבולגריה ומשמש מנכ"ל הליגה הזו) ותחרות אמיתית ל"עונת הכדור הצהוב" מתחילת האלף הנוכחי במקצה ההחלטות הביזאריות בתולדות הכדורסל בארץ. איזה כיף.
