בית"ר נראתה מזעזע בסכנין, לא שיחקה כדורגל ולא הצליחה לעשות פעולות פשוטות. זה לא היה המשחק הראשון שהקבוצה שיחקה כך, וקשה להאמין שיש מישהו שבאמת הופתע כשהמאמן ארווין קומאן ביקש לסיים את תפקידו.
תחת המאמן ההולנדי בית"ר הציגה יכולת דלה, כשגם את הניצחונות שלה (למעט הדרבי) היא השיגה בדוחק או במשחק נסוג ופחדני. המאזן של קומאן בבית"ר כולל חמישה הפסדים (ב-11 משחקים) ו-36 אחוזי הצלחה עלובים, וזה עוד לפני המשחקים נגד מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע, שכנראה היו מורידים עוד יותר את אחוזי ההצלחה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
קומאן כפה על הקבוצה את שיטת ה-5-3-2, גם כשברור לכולם שהיא לא מתאימה לבית"ר, ומכמה סיבות: הראשונה, לבית”ר אין שלושה בלמים יציבים ומתואמים אחד עם השני, בטח כשלמשחק נגד בני סכנין אף בלם ששיחק לא היה “בלם טבעי”. השנייה, במערך האמור המגנים צריכים להיות סוג של שחקני כנף, כשלבית”ר אין את זה – אורן ביטון ועוזיאל פרדו פשוט לא ברמה.
המערך הוא כישלון אחד גדול והקיבעון של קומאן לא איפשר לו לשנות זאת. קומאן למעשה, לא תרם מאומה לבית"ר, וגם תירוצים שונים והנחות כמו סגל חסר ופצוע לא מתקבלים על הדעת.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
קומאן למעשה, לא תרם דבר לבית”ר מהרגע שנחת ונמאס לתת לו הנחות על סגל חסר ופצוע. התבוסתנות והקיבעון ההגנתי של ההולנדי לא קידמו את בית”ר בשום צורה וטוב שהוא עזב.
קומאן, יש לציין, בן אדם נוח ונעים, אבל נראה שכל קשר בינו לבין אימון קבוצת כדורגל מקרי בהחלט.
קומאן הוא לא האשם הבלעדי. אלי אוחנה התאהב בתפקיד השתקן. המועדון שהוא עומד בראשו כרגע מתפרק והוא ממשיך לשתוק. אין שום קשר בין אוחנה השחקן, שהיה מנהיג גדול שלקח אחריות ודיבר בשפתו הרהוטה, לבין איש המקצוע שנחבא אל הכלים בחמש השנים שלו במועדון.
אוחנה יישאר תמיד הסמל הבית"רי הגדול מכולם, אבל בסיום העונה צריך להיפרד ממנו. ההתנהלות שלו היא אכזבה אחת גדולה.
אז מה יש לנו השנה בבית"ר? הבעלים מסובך עד מעל הראש בחקירות, ההנהלה לא בדיוק מתפקדת והמועדון בדרך לקריסה.
בעניין אחר. אוהדי כדורגל שנוסעים לסכנין מתקשים מאוד להגיע וחוששים לשלומם. הפעם היו אלה שירי השנאה “בדם באש נפדה את אל אקצא”, דגלי פלסטין, דגלי התנועה האסלאמית, זריקת בקבוקי מים מלאים של האוהדים המקומיים על שחקני בית”ר (שאחד מהם פגע ליאנקוביץ’ בראש) ועוד. איך ערן זהבי אמר בזמנו? “אני לא יודע אם שיחקנו ברמאללה או בישראל”. הגיע הזמן לסגור את אצטדיון דוחא. האווירה שם עוינת ומסוכנת – הגיע הזמן להפסיק לפחד.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
