העפלה של הפועל לחצי גמר ליגת האלופות של פיב"א במשחק מול א.א.ק אתונה לא היה אחרי עוד נצחון, אלא אירוע מכונן, כזה שיזכר שנים רבות. מדובר באחת החוויות הגדולות של אוהדי הפועל באשר הם.
רגעים אחרים שניתן לשים ברשימה הזו הם הגביע הראשון בשנת 1996 עם עדי גורדון, האליפות הראשונה עם יותם הלפרין וליאור אליהו, כשמעל מעל מתנוסס בגאון גביע היול"ב בשנת 2004 עם וויל סולומון ודורון שפר, ההישג הספורטיבי הגדול של המועדון. אומנם המשחק מול היוונים לא הבטיח תואר נכסף, אבל אין ספק שהוא היה מיוחד בעוצמתו.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
העוצמות האדירות שהפגינו 11,600 אוהדי הפועל נגד הקבוצה מאתונה שתמכו בקבוצה במפגן שטרם נראה ועם רוח גבית של ישראלים רבים, לא רק אוהדי הקבוצה, הגיעו לאור האירועים האנטישמיים שחוותה הפועל במשחק באתונה. כמי שמכיר את הכדורסל הסרבי בצורה נהדרת, וביקר לא אחת במשחקים של פרטיזן והכוכב האדום עם קהל אוהדים הכי פנאטי שיש בכדורסל האירופי (והעולמי), החוויה האדירה שחיכתה לשחקני א.א.ק משתווה לדרבים של בלגרד, וזו חתיכת מחמאה. על כנפי האוהדים, האווירה המדהימה יצאו שחקני הפועל כמו מלוע של תותח שרק חיכה להתפוצץ וזה אכן התפוצץ – ובענק.
לפרקים זה היה נראה כמו משחק של הפועל ישראל – הכלאה בין משחק סופר קריטי עם ניחוח לאומי ועם הרבה דגלי ישראל ביציעים. היוונים לא הבינו מאיפה זה נפל עליהם ונראו עלובים מאוד על הפרקט ובהלם ממה שהיציע הכין להם, עד כדי כך שהם לא הצליחו לבצע אלמנטים פשוטים, כשהגנת הפועל הידועה, חיסלה אותם בצורה מעוררת כבוד וכפי שאנחנו יודעים – ממש לא בפעם הראשונה העונה – ושלחה אותם לאתונה מושפלים. ההשפלה הזאת פשוט הגיעה להם ותלמד את המועדון היווני איך עושים כבוד ליריבה ואיך מארחים קבוצה אצלה בבית.
במכוון לא ציינתי אף שחקן, כי זו היתה התעלות קבוצתית, אבל כן אזכיר ואציין, שוב, שם אחד: על התזמורת המוצלחת הזאת מנצח זובין מהטה הסרבי, הלא הוא אלכסנדר דז'יקיץ' שכל מילה פרט ל"גאון" תוריד מכבודו. ועכשיו היידה למאלגה כדי להשלים את המלאכה.
