עונת הכדורסל חזרה באופן רשמי ביום שלישי האחרון עם משחק בין הפועל ב"ש להפועל עפולה. בינתיים, לוח משחקים מסודר עבור הפועל ושאר הקבוצות המשתתפות באירופה עוד לא קיים, אבל זה יקרה. עניין של זמן.
אני מבין את רצון המנהלת להניע את הגלגלים, כדי לנסות ולהחזיר קצת שפיות באי שפיות שבו אנחנו נמצאים תחת מלחמה. המדינה נמצאת בתקופה הקשה ביותר שידעה, ולמרות הרצון הטוב של המנהלת לחזור לשגרה, לא היה צריך להחזיר כעת את הליגה לפעילות.
רוצים להישאר מעודכנים?
קהל כמעט ולא יהיה ביציעים, הסגלים דלילים ואיכות הכדורסל, כמעט מיותר לציין, תהיה ברמה לא גבוהה, וזאת בלשון המעטה. חלק מהזרים כבר לא יחזרו, אחרים שחזרו עושים זאת כמעט מחוסר ברירה, במיוחד אצל הקבוצות שמשחקות באירופה וגם הראש של הישראלים לא נמצא בדיוק בכדורסל בימים אילו – דחיה עד שהמצב היה מתבהר היתה נכונה לכל הצדדים.
יחד עם זאת, אם כבר הליגה חזרה לפעילות, המנהלת חייבת לקבל החלטה שהשנה אין יורדות. יש קבוצות שיש להן בקושי זר אחד והן אמורות להתחיל כבר לשחק. אין פה ספורטיביות, אין אפשרות שווה לכולם. חלק מהקבוצות הצליחו להחתים זרים, אחרות כמו גליל או אילת ניצבות בפני בעיה עוד יותר קשה להחתים זרים והפועל חיפה אולי תצליח לגרד חמישייה נגד נס ציונה. קשה לנהל ככה ליגה.
ומה באשר להפועל? כידוע הפעילות של האדומים עברה לבלגרד כדי להתכונן ולשחק במסגרת האירופאית ובזכות זה הצליחה לשמור איכשהו על הזרים. למרות זאת, רק שלושה שחקנים זרים הביעו הסכמה לחזור לארץ כדי לשחק במסגרת הליגה – הקפטן ליוואי רנדולף, זאק הנקינס וקאדין קארינגטון. האחרים נעים בין סירוב להתלבטות.
ואני שוב חוזר לנקודה העיקרית שלי – אין ערך ספורטיבי בתנאים האלה, והליגה חזרה רק כי המנהלת רוצה לרצות את גופי הפרסום והספונסרים השונים.
אסיים בנימה אופטימית – עם ישראל חי.
