הפועל ירושלים מודל 2023/24 (וגם זו של השנה שעברה) היא קבוצה של מאמן. קבוצה שנבנתה והולחמה בצלמו ובדמותו, ללא שום ירושות לא נשלטות בסגל הקבוצה ובמשאבים (כמעט) בלתי מוגבלים במונחי מועדון כדורסל אירופאי.
למרות כל אלו, ולמרות העפלה מרשימה מאוד לשלב 16 הגדולות בליגת האלופות, בהינתן לסיטואציה, סימן שאלה ענק מרחף מעל אחיזתו של אלכסנדר דז׳יקיץ׳ במשרת המאמן, כתוצאה מסירובו (נכון לכתיבת שורות אלו) לחזור למדינה הנמצאת במצב מלחמה.
על פניו, אסור לשפוט זרים המפחדים (בצדק) להגיע למדינה שנורים עליה עשרות טילים ורקטות מדי יום. מצד שני, מצופה ממאמן הקבוצה, ראש המערכת, לשמש כדוגמא לסגל השחקנים.
המצב מול דז׳יקיץ׳ מורכב. אין עוררין על מידת מחויבותו כלפי הקבוצה, ואין איש במסדרונות הארנה שישמח לראות את האדם שהפך את הפועל לקבוצה כל כך מפחידה ומאיימת לאחר שנות דכדוך וכשלונות – מפוטר.
רוצים להישאר מעודכנים?
למרות הקולות הקוראים לפטרו במידה ולא יסכים לחזור לישראל בקרוב, אני סבור שיש לתת לסרבי מעט זמן לעכל את המצב. נכון, המאזן בליגה מתחיל לדחוק (הפועל תהיה חייבת לסיים בין 8 הקבוצות הראשונות בתום הסיבוב הראשון בכדי להשתתף בגביע המדינה) ואי אפשר לצפות מסגל שחקנים לשחק במוטיבציית שיא כאשר המאמן שלהם לא נוכח בדיוק מאותן הסיבות שהדאיגו אותם, ובכל זאת זהו זמן הדורש רגישות מיוחדת.
אז כמה זמן יידרש לפני שהנהלת המועדון תכריע בעתידו של הסרבי? מובן לכולם שבהנחה ומדובר בחודשים, הדרך לפרידה היא בלתי נמנעת. אני חושב שראוי לחכות למאמן שבועיים-שלושה נוספים לפני קבלת ההחלטה – לכאן או לכאן. פיטוריו עלולים להכניס את המערכת כולה לסחרור ולבנייה מחדש בקיץ, ולפירוק ההמשכיות בסגל השחקנים.
על החשיבות של דז׳יקיץ׳ לא צריך להכביר מילים. ניתן פשוט לצפות במשחקים בהם לא עמד על הקווים. בשלושת המשחקים הללו הפועל הפסידה. באף אחד מהם היא לא שיחקה את הכדורסל שדז׳יקיץ׳ מאמין בו. הדבר בלט במיוחד בהפסד להפועל תל אביב החבולה והחסרה, עם התבזות הגנתית, חוסר שליטה בקצב המשחק.
הצלחת המועדון נגזרת העונה מנוכחות המאמן, ולא להפך. אחרי הכל, דז׳יקיץ׳ הוא מאמן שיש לו קבוצה, וכרגע ירושלים היא קבוצה שאין לה מאמן.
