הרבה ביקורת נמתחה העונה על מתן אדלסון, הבעלים של הפועל ירושלים – האיש (או נכון יותר לומר בן למשפחה) העשיר ביותר שמחזיק בקבוצת ספורט בישראל. הביקורת לא עסקה במאזן הכספי, אלא באופי ההשקעות: סולידיות, שקולות, כמעט מאופקות – לעיתים עד כדי תסכול.
ההשוואה המתבקשת לעופר ינאי, הבעלים של הפועל תל אביב, רק חידדה את הפער. ינאי הלך על כל הקופה: החתמות נוצצות, תקציב פתוח, אמירה ברורה של מועדון שרוצה להגיע הכי רחוק שאפשר – ואכן הגיע. גמר אירופי, מרחק ניצחון אחד מזכייה ביורוקאפ, קבוצה שנראית כמו קונטדורית אמיתית, והחזרת המותג התל-אביבי האדום לקדמת הבמה.
ומה קרה בירושלים?
אדלסון הבטיח בתחילת העונה תהליך, חשיבה לטווח ארוך, יציבות. בפועל, הקבוצה איבדה כמעט כל תואר אפשרי (האליפות עדיין על הפרק – אבל האמנם?). השחקן שסביבו נבנתה הקבוצה, ספידי סמית', עזב – והוחלף באחד הזרים הפחות מוצלחים שנחתו כאן בעשור האחרון. ההחתמות שבאו בעקבות פציעות היו סתמיות, כיבוי שרפות במקום בנייה. התחושה היתה של עונה אבודה, וגרוע מכך – עונה נטולת חזון.
ואז הגיע השבוע האחרון.
בתוך יומיים – שתי החתמות ענק של המשכיות: קדין קרינגטון וג'ראד הארפר. מהלך שכולו אמירה. אולי זו לא תגובת פאניקה, אלא תחילתה של מחשבה מחודשת. אולי אדלסון, שהבטיח שלא יחזור על טעויות העבר – כמו עזיבתו של רנדולף למכבי – לומד בדרך הקשה. אבל לפחות לומד.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה: האם מדובר בניסיון נקודתי להציל עונה שכמעט גמורה, או בתחילתו של עידן חדש בהפועל ירושלים?
האם נזכה לראות סוף-סוף קבוצה שבאמת רוצה – ויכולה – להיות מועדון טופ אירופי?
האם חלום היורוליג יכול להפוך לריאלי גם עבורנו?
רוצים להישאר מעודכנים?
או שמא מדובר בשתי החתמות נוצצות, שיסתירו זמנית קיץ אפרפר נוסף, עם קבוצה שמסתמכת על שני כוכבים שלא יכולים לסחוב הכל לבד?
אודה ולא אבוש – השבוע, לאחר ניצחון על מכבי תל אביב, שאל אותי חבר מדוע לא העליתי כלום לרשתות. עניתי לו בפשטות: זה פחות מרגש. לא בגלל היריבה, אלא בגלל ההרגשה שהקבוצה שלנו לא באמת בתמונה. כשאתה שואף ליורוליג – גם ניצחון יוקרתי כבר לא מספיק.
אנחנו בדרך לקיץ גורלי. האוהדים צמאים לבשורה – ולא רק לעוד החתמה. צמאים לדעת שמאחורי המילים הגדולות והכיסים העמוקים, עומדת דרך. עומדת מטרה. עומדת הפועל ירושלים גדולה באמת.
וכמובן, מעל הכל – נזכור שכולנו כאן בינתיים. הלב עם החטופים שעדיין בשבי, ועם כל לוחמינו.
תגובות