אתחיל בווידוי אישי – אני מאמין גדול ברעיון שמקדש את הדרך והתהליך, גם אם התוצאה הסופית אינה התוצאה האופטימלית. לפי הריאיון שהעניק גל מקל לפודקאסט ״כיפה אדומה״, ניכר כי זוהי גם השקפת עולמו. עקומת למידה היא לעתים המתכון לכך שהצלחה רגעית תהפוך לשיטתית ותקים אימפריות.
הארכת החוזים של קדין קרינגטון וג'ראד הארפר ביחד עם ההארכה המסתמנת של זוסמן, הרבה לפני סוף העונה, הן בראש ובראשונה תולדה של הפקת לקחים של המועדון ממקרה רנדולף. לעומת זאת, התעלמות מופגנת מביקורות מקצועיות על החתמות כאלה ואחרות היא עצימת עיניים שגוררת כישלונות צפויים מראש.
הפועל ירושלים נמדדה העונה קודם כל ביורוקאפ, תוך ידיעה שזכייה במפעל הייתה מתגמלת בכרטיס כניסה ליורוליג. מסיבה זו אני חולק על טענותיו של מקל בנושא ההתנהלות בשוק השחקנים. אין מדובר בהתנהלות שניתן לסווג כחלק מתהליך. לטעמי מדובר היה בפסיביות מוחלטת מצד המועדון.
יתר על כן, אני מרגיש שהעיסוק הרב בריאיון בהפועל תל אביב בכלל ובעופר ינאי בפרט היה די מיותר. אינני מחסידי הדרך בה מנהל ינאי את המועדון האדום מתל אביב, אך ראוי להסיר בפניו את הכובע על התוצאות ועל השאיפה להצליח (גם אם בכל מחיר). במקום הטענות (המוצדקות חלקית) על כך שינאי ״מטרלל את השוק״, הייתי שמח לשמוע שההצלחה של הפועל תל אביב העונה ביורוקאפ גרמה למקבלי ההחלטות בהפועל ירושלים להפיק לקחים.
לבסוף, ראוי לציין לחיוב את המסקנות שנעשו בנוגע לסגל הישראלי. החתמת רועי הובר על חוזה לשנתיים היא צעד נוסף שביצע המועדון על מנת להחזיק ברוסטר הישראלי הטוב בליגה, עם שחקן חמישייה לגיטימי בנבחרת ישראל בכל עמדה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ההשקעה של אדלסון בסגל הישראלי ראויה לכל כבוד ולכל המחמאות, ומוכיחה שסגל ישראלי חזק ויציב הוא תולדה של הזדמנויות, ניצול מצבים ומקסום משאבים. רישומו של הובר יאפשר לקבוצה לעלות עם חמישיית זרים מאוד אגרסיבית בדמות הארפר, מורגן, ג׳ונסון, ווילי וסמית׳ לפלייאוף. בשונה מהרבה מאוד אוהדים, אני מאמין שלקבוצה יכולת אמיתית והזדמנות מצוינת לזכות באליפות.
נסיים במה שחשוב באמת – תחזירו אותם הביתה, ויפה שעה אחת קודם.
תגובות