מאנדרדוג מובהק הפועל הפכה בחמש השנים האחרונות לווינרית.
יד אליהו, חצי גמר גביע המדינה בכדורסל. הפועל ירושלים מגיעה כמחזיקת גביע המדינה הנוכחית אחרי שמכבי תל אביב עפה כבר ברבע הגמר.
"זה שלנו. הולכים לשמור על התואר!".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כך חשבנו (בשקט, שחס וחלילה לא נעשה נאחס) ב-2009, כשמולנו עמדה מכבי חיפה ללא הכוכב הגדול שלה, דורון פרקינס, הפצוע.
זה היה משחק צמוד ומורט עצבים.
2.4 שניות לסיום, נקודה להם, עמדתי ביציע מאחורי הסל, וראיתי את משה מזרחי מחטיא זריקת עונשין ולא משאיר לנו זמן להוציא זריקה טובה. הפועל עפה.
כל אוהד שגדל על הפועל ירושלים בשנות ה-90 יודע – זו הפועל הקלאסית. זו שבועטת בדלי ומנצחת רק אם היא מגיעה למשחק כאנדרדוג.
אנחנו לא פייבוריטים, בחיים לא נהיה, וגם אם כן, אנחנו כנראה נפסיד.
כן, אני יודע, היה את הגמר ההוא נגד בני השרון ב-2007. באנו כפייבוריטים והבסנו את היריבה.
אבל זה הרגיש אחרת. השירה ביציעים בגנות מכבי ת״א והיושב בראשה היתה עוצמתית ותפסה לא מעט זמן אוויר במהלך החגיגות. אז זה היה ריגוש גדול. זה הספיק לנו. חשבנו בקטן.
רבות דובר על הרצון לשנות את הדי.אן.איי הזה מאז הגיע אורי אלון להפועל, ובסרט המרגש ששודר לפני שבועיים בערוץ 5, ״לא דומה לאף אחת״, אייל חומסקי דיבר על השאיפה הזו במפורש – נגמרו הימים. הפועל של היום היא קבוצה ווינרית.
כמעט בכל מקום השינוי מורגש: יש לנו ארנה גדולה שבזכותה המצב הכלכלי של המועדון יציב; יש ארגון שמנוהל באופן הכי מקצועי שאפשר לבקש; יש לנו סגל שמורכב מכוכבים שמבוקשים ברחבי אירופה, אבל רוצים להשאר פה. ג׳ייקובן בראון, אולי הגארד הטוב ביותר שהיה לנו פה מאז וויל סולומון, צוטט השבוע אומר ש״בהפועל ירושלים יודעים שאני רוצה לסיים פה את הקריירה״.
וגם היחס משאר אוהדי הליגה משתנה לו בשנים האחרונות, עם שלל כינויי גנאי שמעידים על דבר אחד בלבד.
אמיתי לוטפי ׁׁ(צילום: פרטי)
אבל חסר עוד אלמנט אחד ועיקרי, לך תשכנע את האוהדים לשנות פרדיגמה. לשנות חשיבה. לשנות מנטאליות. לך תסביר להם שאכן נגמרו הימים ההם.
והנה זה קרה שוב: יד אליהו, חצי גמר גביע המדינה בכדורסל.
הפועל ירושלים מגיעה כמחזיקת גביע המדינה הנוכחית אחרי שמכבי ת״א עפה כבר ברבע הגמר.
"זה שלנו. הולכים לשמור על התואר!".
כך כתבתי לחבר, אוהד שרוף של הפועל, בשבוע שעבר.
"זהו. הפסדנו. יא נאחס!", הוא ענה לי.
"חלאס. נגמרו הימים. מה זה נאחס?" החזרתי. מנסה לאמץ את הנראטיב החדש. לשנות פרדיגמה.
ואז הגיע גמר הגביע של 2019/20.
הפועל ירושלים מגיעה כמחזיקת גביע המדינה הנוכחית אחרי שמכבי תל אביב עפה כבר ברבע הגמר.
9,000 אדומים ביד אליהו, כאילו שזה המגרש הביתי שלנו, התקרה רועדת 40 דקות, הפועל שוב פייבוריטית והמשחק, כמובן, צמוד.
3.0 שניות לסיום, נקודה לנו, עמדתי ביציע מאחורי הסל, וראיתי את תמיר בלאט מחטיא עונשין ואת טיישון תומאס לוקח ריבאונד התקפה וגומר את הסיפור. הפועל מנצחת, שומרת על התואר.
תסתכלו על הנתונים: בחמש השנים האחרונות הגענו כפייבוריטים לחמישה גמרים. ניצחנו ארבעה מהם ולקחנו שתי אליפויות ושני גביעים.
נכון, גם בגמר הזה הקדשנו שיר למכבי תל אביב שנפקדה מהמעמד, אבל הפעם זה היה רק לרגע קטן, והוא ריגש, אותי לפחות, הרבה פחות.
כי אין מה לעשות – אני כבר לא רוצה לחשוב בקטן.
ונראה לי שהגיע הזמן שנפנים ונתרגל כולנו למציאות החדשה: הפועל ירושלים הנוכחית היא קבוצה ווינרית.
