הפינה ההיסטורית: נחנכה אטרקציה ארכיאולוגית ולאומית בעיר העתיקה

בעיר דוד נחנכה לא מכבר דרך מיוחדת מימי בית בית שני – "דרך עולי הרגל", הדרך הראשית שהובילה לבית המקדש באותם ימים.

היה זה פרויקט הדגל של רשות העתיקות ועמותת אלע"ד ב-13 השנים האחרונות, בהן בוצעו עבודות חפירה משמעותיות, ונחשף הרחוב המדורג שהוביל מבריכת השילוח לאורך הגיא המרכזי (הטירופיאון) ועד לבית המקדש.

העבודות היו, כמעט מיותר לציין, מאתגרות. בעיקר בשל המורכבות והרצון לשמר ככל הניתן את האטרקציה הארכיאולוגית החדשה. מדובר על דרך באורך 600 מטר, שהיתה מכוסה בשכבות רבות של הריסות, עפר ומפולת של אבני גזית, שנערמו משנות 70 לספירה, עת נחרבה העיר בידי הרומאים.

איור הממחיש את תוואי דרך עולי הרגל מבריכת השילוח ועד פאתי הר הבית (צילום רפרודוקציה: אדם אקרמן)

האטרקציה, כאמור, נחנכה לא מכבר אך העבודות עצמן יושלמו בראשית 2026, והדרך תפגוש את יסודות הכותל בפינתו הדרומית, לצד מערות מגורים קדומות ומקווי טהרה עתיקים, מהתקופה שקדמה לבניית הכותל, ותתחבר לקטע המרוצף החשוף של הרחוב מתחת לקשת רובינסון. עם השלמתו ופתיחת הדרך כולה לקהל הרחב, יהיה זה פרויקט השחזור והשימור הארכיאולוגי החשוב ביותר שנעשה בירושלים מאז פתיחת מנהרות הכותל ב-1987.

בשנת 2017, לאחר שבע שנות חפירות מאומצות, נחשף לראשונה מקטע של 350 מטר, שהתחבר למקטע של 34 מטר שנחפר סמוך לבריכת השילוח בשנת 2006. כבר אז הסתבר כי היה זה אחד הרחובות הראשיים של ירושלים הקדומה, שרוחבו היה כ-8 מטר ורוצף בלוחות אבנים גדולות ואבני שפה מרשימות.

מסתבר כי לאורכו של הרחוב היו מבנים ציבוריים ובצדדיו היו ממוקמים חנויות ודוכנים, ונחשפה כיכר רחבת ידים (כ-15 מטר רוחב ו-30 מטר אורכה), שבמרכזה פעלה מזרקה. מהרחוב הזה הסתעפו דרכים נוספות. תחילה כונה הרחוב "הרחוב ההרודיאני", אולם הממצאים קבעו שהוא נבנה סביב שנת 31-30 לספירה, בימי שלטונו של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס, הזכור מפרשת צליבתו של ישוע, בעוד שהורדוס נפטר בשנת 4 לפנה"ס.

דרך עולי הרגל (צילום: באדיבות דוברות עיר דוד)

לאור הממצאים הוסב שם הרחוב ל"דרך עולי הרגל", ומאחר והיה בשימוש רק כ-40 שנה עד החורבן – הוא נתגלה במצב סביר. הרחוב נבנה מאבנים גדולות ואיכותיות בשל הצורך בריצוף רחוב של 600 מטר הצטרכו לחצוב אבנים במשקל כולל של כ- 10 אלפי טון. במעלה הרחוב נתגלו חפצי יוקרה רבים, ביניהם שברי שולחנות אבן מעוטרים ומטבעות כסף. בין הממצאים הנוספים – טבעת משובצת באבן יקרה, כלי חרס, משקולות שקילה, בקבוקונים ששימשו לאגירת בשמים או שמנים וקנקנים שהכילו גרגרי חיטה. ממצאים אלו ונוספים שינו את התפיסה המקובלת כי תושבי גבעת דוד, שכונתה על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כ"עיר התחתונה" היו דלי אמצעים. מסתבר כי בתקופת בית שני התגוררה בה אוכלוסייה אמידה. ברחוב התגלה גם נר שמן מחרס מעוטר בדגמים גיאומטריים – והיה כנראה חלק מתאורת הרחוב.

ברור שהרחוב המרכזי הזה שימש לצורכי חולין ומסחר בחיי היום יום בירושלים, גם בתום ימי החג של העליות לרגל לבית המקדש. הממצאים מוכיחים כי לאורך הרחוב החנויות היו איכותיות, התקיים בהן שוק. כמו כן היתה אכסניה להולכי רגל ומתקני מים, וזאת בנוסף לבריכת השילוח, שהיתה אחד האתרים המרכזיים בעיר בימי בית שני.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשנת 2004, כידוע, נחשפה בריכת השילוח המקורית והמפוארת, שמידותיה היו 50 מטר אורך ו-70 מטר רוחב. גרם מדרגות רחב הקיף את הבריכה ולידו היתה טיילת מרוצפת באבנים ובעלת סטיו עמודים מלכותי. הבריכה שימשה לא רק כמאגר מים, אלא היתה מקום פולחן וסמל לקדושה וכל עולה רגל כנראה גם טבל בה, טרם כניסתו לרחוב המדורג שהוביל לבית המקדש. באחרונה הסתבר כי בריכת השילוח אינה רק מימי בית שני – אלא היא נבנתה על מאגר מים קדום מימי בית ראשון – שנוצר בעזרת סכר ענק שנבנה בין השנים 795-805 לפנה"ס בימי המלך יואש או בנו אמציה.

עבודות החפירה בדרך עולי הרגל בשנת 2019 (צילום: אדם אקרמן)

אלפי עולי הרגל מכל חלקי הארץ ומקהילות מחוץ לארץ ישראל, שזרמו לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות – הגיעו לשערי העיר שהיו במבואות הדרומיים מבריכת השילוח – ועלו ברחוב המדורג עד שערי בית המקדש. הקטע האחרון של צעידתם – כ-600 מטר – – על כל מתקניו הציבוריים, היה המרגש ביותר עבורם והיווה את סיומו של מסע רוחני בלתי-נשכח.

עלייה למקדשים בכל העולם דאז, היתה ממקום נמוך למקום נישא, והדרך היתה כרוכה בטיפוס פיזי שהעצים את חווית ההתקרבות למקום מקודש ואת תחושת הצפייה וההתעלות. המדרגות ברחוב המדורג היקשו על אפשרות הליכה מהירה.

בירושלים של אותם ימים, כך על פי ההערכות, חיו כ-100 אלף נפש, ועוד כ-50 אלף עלו לעיר בזמן הרגלים. תושבי ירושלים נערכו לקליטתם, ובראש וראשונה לפתרון בעיית הלינה, לשם כך הוקמו שלושה חניוני ענק, מחוץ לעיר וסמוך לה. עולה הרגל היה מקים את אוהלו בתוככי החניון המוגן, מניח את ציודו ובהמותיו, ועולה להר הבית וגם לשווקים לרכישת מזונותיו. החנויות הקטנות בתוואי הרחוב המדורג לא היו מספיקות לרכישת כל מצרכיו, ובשווקים הסמוכים להר הבית מצא כל מבוקשתו. רווחי השווקים שימשו קודש לצרכי המקדש ואחזקתו (כמו "התרומה" של חצי שקל – שהיתה חובה על כל גבר מגיל 13 – כשהנשים היו פטורות מתשלום).

רבבות העולים שהגיעו לעיר השפיעו מאד על כלכלת ירושלים, שהפכה במועדי הרגלים למרכז העם. מטבעות מכל העולם הוחלפו בסתוו המלכותי בחצר בית המקדש בכסף מקומי או בבהמות שרכשו העולים. בחוצותיה של העיר נשמעו כל השפות והניבים המדוברים בפי יהודי התפוצות וגם ניבי הלשו שהיו בגליל ובעבר הירדן. בזמן ההכנות לאירוח המון העולים – תוקנו רחובות ודרכים, נוקו בורות המים והמקוואות. על בעלי הבתים נאסרה גביית תשלום בעבור לינה – ושררה ואווירה חגיגית של אחווה בעיר.

חשיפת הרחוב המדורג וההליכה על אותם אבני ריצוף שאבות אבותינו הלכו עליהם – צפויה להיות אבן משיכה לכל מבקר בירושלים. לעיר נוספה אטרקציה היסטורית מרגשת. מתחת לרחוב נמצאת תעלת ניקוז הפתוחה להליכה מאז 2011. בתעלה התגלו ממצאים חשובים ביותר. תעלה זו ניקזה את מי החורף, שזרמו ברחובות העיר המרוצפים, לכיוון נחל קידרון ובריכת השילוח. התעלה נוקתה ביסודיות – וזו חוויה לעבור לאורכה. בקצה הצפוני מתחת לקשת רובינסון – נתגלה פעמון זהב קטן – שמניחים כי היה מחובר לדש בגדו של כהן גדול ששירת בהר הבית. בקטע אחר שלו, התגלתה עדות קשה לגורלם של המורדים שמצאו מחסה במקום לאחר שריפת בית המקדש. נמצאו בה כלי חרב וסירי בישול רבים. הרומאים פרצו דרך הרחוב המדורג אל תעלת הניקוז והרגו את שארית המורדים. במקום נמצאה במצב טוב חרב ליגיונר רומאי נתונה בתוך נדן עור. בחפירות הרחוב המדורג, תוך כדי ניקויו, התגלו גם מאות כלי חרס ואבן וזכוכית מנופצים – וכן אבני בליסטראות וראשי חיצים – זכר לקרבות העזים בשנת החורבן.

עבודות החפירה בדרך עולי הרגל בשנת 2019 (צילום: אדם אקרמן)

הרחוב המדורג מצוי כיום ברובו מתחת לואדי ח'לואה בסילואן, כאשר מעליו נמצאת שכבת עפר בעובי שנע בין 9-2 מטר. החפירה נעשתה באיטיות ובזהירות מרבית בהתחשב במציאות האורבנית של חשיפה ארכיאולוגית בתוך שטח בנוי, ובמקום לחפור מלמעלה למטה היא נעשתה "מהצד". הרחוב נחפר בתוך מנהרה מחוזקת בתומכות ובקשתות פלדה, המקובעים בה בהברגות מסיביות לאורך הקירות והתקרה – ויציקות בטון באזורים רגישים לתזוזה. לאור האתגר ההנדסי והבטיחותי – פותחו שיטות חפירה הנדסיות חדשניות ונעשתה הקפדה מרבית בנושא בטיחות העובדים.

הרחוב המדורג מחזיר אותנו 2000 שנה אחורה, כאשר כל יהודי שיצעד עליו ייזכר בלב גדוש רגשות בעברו ההיסטורי ובעולי הרגל שעברו עליו, כשבפיהם מזמורים, ניגונים ותפילות הודיה. שמחתם היתה רבה, בהתקרבם למימוש משאת נפשם – ביקור בבית המקדש שהיה בלב ירושלים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".