בשבוע שעבר הייתי ברוסיה בעיר שנקראת 'אופה' במסגרת אולימפיאדת הילדים (ICG-International Children’s Games), משחקים שנערכים פעם בשנה בחודש יולי ובכל פעם במקום אחר בעולם. אלפי בני נוער ממדינות שונות בעולם הגיעו לאירוע הספורט הענק והמרהיב, השתתפו בענפים שונים, והקדישו את מירב המאמצים שלהם כדי להצליח, להצטיין ולנצח. זאת היתה חוויה מצוינת ומעוררת השראה מכל הבחינות.
- רצים מספרים: חוויית הריצה הראשונה שלי
- החרדית הירושלמית שניצחה חצי מרתון בינלאומי
- ביטי דויטש מספרת ל"כל העיר" איך זה לרוץ מרתון בפעם הראשונה
בשנה שעברה ירושלים אירחה לראשונה את האירוע הבינלאומי הזה. כל מועצה מקומית או עירייה בעולם רשאית לשלוח משלחת הכוללת מספר מסוים ומוגבל של ספורטאים בענפי ספורט שונים, כגון: אתלטיקה קלה, ג'ודו, כדורגל, כדורסל, כדורעף ועוד. המשלחת הירושלמית היתה מיוצגת על ידי נבחרות אתלטיקה קלה וג'ודו והשיגה הישגים נאים. אני יצאתי על תקן מאמנת. נו, בכל זאת.
מתוך ההכנות לאולימפיאדת הילדים (צילום: רותי זינדל-אוכמן)
למה בכלל אני מזכירה את האירוע הזה? כי אני חושבת שהגיע הזמן שנבין את הכוח שיש לפעילות גופנית ספורטיבית על בני נוער. ההתנסויות החיוביות הספורטיביות האלה הן אלה שיכולות לעצב את דמותו של המתבגר או המתבגרת ולהשפיע על אורח החיים שלו או שלה. רק לשם חיזוק הטענה, בשבוע שלא הייתי בארץ היו יותר מדי מקרים עצובים של נוער "בני טובים" שביצעו ככל הנראה מעשים נוראיים, שיכתימו את חייהם לתמיד. אפילו בעולם הקטן שלי שמעתי על נער שהותקף על ידי בני גילו בשעת לילה מוקדמת. יש כל כך הרבה מקרים כאלה שאנחנו אפילו לא שומעים עליהם בכלל. זה ממש לא חייב להיות ככה. יש אלטרנטיבה מצוינת שיכולה להועיל עם כל כך הרבה מתבגרים אבל היא בעצם גם שאלה של תרבות. תרבות ספורט שצריכה להיווצר ולהירקם אצלנו במדינה.
טקס הפתיחה המרהיב של אולימפיאדת הילדים (צילום: רותי זינדל-אוכמן)
הנוער של היום משועמם. עודף הגירויים שהעולם החדש של המסכים יצר חיסל בכל כך הרבה מובנים את יכולת היצירתיות, ההתמודדות עם תסכולים ופתרון בעיות ומאמץ מסוג כלשהו, אבל בני הנוער שאני פגשתי בנסיעה לרוסיה היו אחרים. הם קמו מוקדם בבוקר להתאמן, התייצבו בזמן על קו הזינוק, הצליחו לספוג הפסדים, עודדו את חבריהם בצורה הספורטיבית ביותר וזה רק קצה הקרחון.
מאמני האתלטיקה הקלה של כל המשלחות – רותי זינדל-אוכמן, ליאור שרון, קונסטנטין סימניוב, אסף לוזן ואריה קורצ'אק (צילום: באדיבות רותי זינדל-אוכמן)
מחקרים מראים שבני נוער שעוסקים בספורט בצורה קבועה משפרים את הישגיהם הלימודיים, מסוגלים לפתור קונפליקטים בצורה בריאה יותר, נהנים מכושר גופני טוב, בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר, לחוצים פחות ובעיקר בעלי משמעת עצמית גבוהה יותר שעשויה לעזור בהמשך בכל אספקט אחר של החיים הבוגרים.
כשיבינו גם אצלנו במדינה את המשמעות המהדהדת שיש לספורט על אותם ילדים, שבסופו של דבר יהפכו להיות אזרחים בוגרים, עתיד המדינה, אולי יתחילו להשקיע בצורה מסודרת ומתוכננת בכך. יש שינוי באוויר אך עדיין לא בצורה מספקת שמבטיחה את העתיד. ייתכן שזה עניין של הזמן עד שתתעצב גם אצלנו תרבות אמיתית, תרבות של ספורט ושל ערכים משמעותיים. עד שזה יקרה, כדאי שמקבלי ההחלטות יתחילו לחשוב איך מתקצבים את האלטרנטיבה שיכולה לשנות את עתיד הדור הבא.
רותי זינדל-אוכמן,
מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,
בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,
רצה ואמא לשלושה מתוקים.
רותי זינדל-אוכמן ברוסיה (צילום: באדיבות רותי זינדל-אוכמן)
