אתרים נסתרים בירושלים: הרחוב שנקרא על שם המלכה החשמונאית הלא מוכתרת

רחוב בשכונת גוננים, בפינת רחוב ניקנור, הנושא את השם "ברניקי – אשתו של אחד ממלכי יהודה בסוף הבית השני" – נקרא על שם המלכה ברניקי. ירושלמית שזכתה לפרסום רב בעולם הקדום והיתה אחת הדמויות המשפיעות ביותר ביהודה בשלהי בית שני. סיפורה אוצר בתוכו סיפור כאוב של חורבן בית שני ופרשת אהבה סוערת, בין המצביא הרומי טיטוס, לבין הנסיכה האחרונה לבית החשמונאים. פרשה מרתקת של קשר בין אחת הנשים היפות של תקופתה, ששאפה להיות קיסרית רומא, אך סיימה את חייה שבורת לב, ונותרה ידועה כ"מלכה" רק בזכות נישואיה למלכים. ברניקי היתה נשואה שלוש פעמים, מהם פעמיים למלכים זרים – לא מלכי יהודה, אלא מאזורים הסמוכים לארץ-ישראל. היא היתה אלמנה פעמיים וגרושה פעם אחת.

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

ברניקי נולדה בשנת 28 לספירה. היא היתה נינתו של המלך הורדוס הגדול ובתו של אגריפס הראשון, המלך היהודי האחרון ששלט על חלק גדול של ארץ-ישראל וירושלים. ברניקי זכתה בפרסום עולמי, גם בזכות אביה אגריפס, שהיה ידידם של קיסרי רומא קליגולה וקלאודיוס ומונה על ידם למלך ירושלים ויהודה. ברניקי זכתה לחינוך מעולה ולא היתה נבערת מהליכות עולם. היא ניחנה בכישרונות רבים, הבנה מדינית וביופי בלתי רגיל. היסטוריוני רומא הדגישו את צעידתה האצילה, נוכחותה המרשימה, לבושה המהודר ותכשיטיה מנקרי העין.

ברניקי היתה "מלכה שותפה" לאחיה אגריפס השני, ששלט בממלכה קטנה בצפון הגליל. בהדרגה נספחו שטחים נוספים לממלכה; כמו טבריה ומגדל. לאגריפס היה ארמון בציפורי והוא מונה על ידי הקיסר קלאודיוס, להיות גם מפקח על בית המקדש בירושלים. אגריפס וברניקי היו הנצר האחרון לבית החשמונאים ובית הורדוס. הם היו הדיירים האחרונים בארמון החשמונאים בירושלים, לפני שהועלה באש על ידי הקנאים ערב המרד הגדול ברומאים. ברניקי ואחיה עברו למחנה הרומי, שהחריב את ירושלים בשנת 70 לספירה. שניהם חוו את האירוע הטרגי של שריפת בית המקדש וחזו ברומא בכאב-לב בתהלוכת הניצחון בה נישאו הכלים שנלקחו ממנו.

אגריפס וברניקי עשו ככל יכולתם לפני המרד ובמהלכו, לשכנע את ראשי הקנאים להיכנע ולהציל בכך את ירושלים מהחורבן, כפי שניסה לעשות זאת גם יוסף בן מתתיהו, שהיה עמם במפקדה של הצבא הרומי. ברניקי היתה נאמנה לעמה וסיכנה עצמה על מנת למנוע טבח רומי ביהודים. בעוד שהמקורות היהודים, מלבד יוסף בן מתתיהו, ניסו לגרוע מדמותה בשל פרשת אהבתה עם אויב העם היהודי, ברניקי הונצחה בכתבי ההיסטוריונים הרומים ובסיפורי הברית החדשה. פסליה כמלכת הקיסרות הרומית המיועדת, ניצבו בהוראת אספסיאנוס וטיטוס ברומא ובאתונה וכתובות הנצחה לכבוד אחיה ולכבודה, נקבעו בבירות ובאלכסנדריה.

קסם אישיותה, הופעתה המלכותית וכישוריה החברתיים הקסימו את אספסיאנוס, ולאחר שהשתמשה בעושרה והשפעתה כדי לסייע לו להיבחר לקיסר, הוא המליץ לבנו טיטוס להתיידד עמה. טיטוס נפל בשבי קסמיה של הנסיכה המדהימה, העשירה והשנונה – וחרף פער של כעשר שנים ביניהם, ניהל עמה רומן סוער. הוא החליט שברניקי תהיה לאשתו. יחסי אהבה אלו נמשכו כתריסר שנים, כאשר ברניקי היתה בת זוגו והתגוררה, חלק מפרק זמן זה, לצידו בארמונו ברומא. היא עשתה הכל כדי ששני בניה מנישואים קודמים לא יתבלטו והרחיקה אותם מטיטוס והעם ברומא, על מנת שלא יהיו למכשול במאמציה לזכות במעמד הנכסף של קיסרית הממלכה.

חייה של ברניקי נסתיימו באכזבה גדולה כאשר טיטוס לא הצליח לממש את הבטחתו לה. הקיסר והמצביא המהולל לא הצליח לעמוד בלחץ הסנט ובזעקה הציבורית שהתעוררה נגדה, כתוצאה מההסתה המתמדת נגד רצונו להכתירה רשמית לרעייתו. העם הרומי ראה בה את קליאופטרה היהודית, שבדומה למלכה המצרית, אשר שבתה את גופם ונשמתם של הקיסר יוליוס קיסר והמצביא מרכוס אנטוניוס – ואיימה להפוך את צאצאיה לשותפים בהנהגת הקיסרות הרומית. בשנת 79 לאחר כישלון ניסיון נוסף לקבל את הסכמת הסנט לנישואין עמה, הוא ציווה עליה לחזור לארץ. ברניקי נשארה בלא כתר וחזרה לארמון שבנתה לעצמה בגינוסר.