רוסטו בצומת אורנים: העוף בגריל טעים, אבל התפודים להיט

יהונתן: לא מזמן, בעודי שוהה בווינה עם נבחרת ישראל בכדורגל, קיבלתי טלפון מאחד מיקירי המדור, עורך הדין האגדי אבישי בלום.

עמית: אני אוהב מדורים שמתחילים ככה.

יהונתן: בדיוק. כשאבישי מתקשר, עונים. לא רק כי הוא אח יקר, אלא כי תמיד משהו מעניין יוצא מזה. אז הפעם הוא דווקא התקשר עם שאלה – איפה בעירנו יש עוף בגריל כמו שצריך?

עמית: פויו לוקו!

יהונתן: מצחיק. האמת, לא ידעתי כל כך מה לענות לו, כי אפילו ב"גריל פלוס" הזכורה לטוב מילדותנו כבר לא מגישים עוף בגריל. אז חפרתי, גיששתי, רחרחתי וגיליתי שבתחנת הדלק אורנים נפתח לא מזמן מקום חדש בשם "רוסטו" שמגיש עוף בגריל עם ייחוס צרפתי ולא רק – גם עוף מטוגן נוסח עדות קנטאקי פרייד צ'יקן.

עמית: כמו להערכתי 95 אחוז מהישראלים, גם אני, בסופו של דבר, מת על עוף כמעט בכל דרך הכנה אפשרית. אז כשאומרים לי עוף בגריל, עוף מטוגן…

יהונתן: יש גם שניצלים.

עמית: ושניצלים! אני פשוט יוצא לדרך.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

"כל העיר" ירושלים בפייסבוק

"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

בעודם עושים את דרכם לצומת אורנים פותחים המבקרים את ארכיון המדור ומגלים כי הביקור הנוכחי יהיה עבורם השלישי באותו הלוקיישן בתוך בדיוק שלוש שנים.

עמית: לא בטוח מה היה לנו כאן יותר – ארוחות או ויכוחים.

יהונתן: איזה ויכוחים?

עמית: הוויכוח שאינו נגמר כמובן. לאור הטענה המגוחכת שלך שתחנת הדלק אורנים היא חלק מאזור התעשייה תלפיות, אל מול הטענה שלי שהיא בקעה ו/או מקור חיים.

יהונתן: הוויכוח הזה אינו נגמר כי הוא לא החל מעולם, כי אתה פשוט טועה. אל תיכנס לי למקומות שבהם גדלתי.

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

עמית: גדלת אך לא אכלת, לא?

יהונתן: לגמרי. במשך שנים מאוד ארוכות תחנת הדלק הזה היתה מפורסמת בעיקר הודות לחנות הסטריאו המיתולוגית "צלילי אורנים". גם גלגול זה או אחר של מאפייה פועל כאן כמעט מאז שאני זוכר את עצמי, כמו גם הקיוסק שפתוח בשבת.

עמית: עבורנו המקום הפך ליעד של אוכל לפני שלוש שנים בדיוק, בנובמבר 2016, שאז הגענו לכאן בעקבותיו של אבירם חיוקה המוכשר והאהוב. בנובמבר 17' אכלנו פה ב"ביבי אקספרס", והנה עומדות שוב רגלינו בשערייך, תחנת הדלק אורנים. לא חושב שיש עוד הרבה חללים בעיר שאכלנו בהם בשלושה גלגולים שונים תוך זמן כל כך קצר.

יהונתן: יש את החלל המקולל של ברחוב עזה 19, היה גם את המקום באזור התעשייה תלפיות שאכלנו בו חומוס, ואז "יפהל'ה" ואז "בת שבע". איכשהו שלוש מסעדות בשלוש שנים באותו מקום נשמע כמו משהו שהיה מרתיע כל יזם פוטנציאלי, אלא שהמציאות מוכיחה אחרת.

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

בשיחה לאותו החלל בפעם השלישית מאפשרת למבקרים להתחקות, במידה רבה, אחר השינויים והעדכונים שכל גלגול הכניס בנכס. המבנה המקורי לא השתנה מאז ימי חיוקה – דלפק עבודה ארוך – גריל, צ'יפסרים, סלטים, קופה – בצד אחד של החלל, ומספר מצומצם של שולחנות בצדו השני. על הקיר שתי תעודות כשרות שונות – אחת מהדרין של הרבנות והשנייה מבית הרב מחפוד, ומאחורי הקופה שלושה עובדים חובשי כיפות שמשוחחים ביניהם בצרפתית.

עמית: שמע, איך שלא מסובבים את זה, זה לוקיישן קצת בעייתי. מסעדות של תחנות דלק הן אמנם כבר מזמן לא טאבו ואפילו יעד מבוקש במקומות מסוימים, אבל החלל הזה והמיקום הזה בתוך התחנה עדיין מרגיש קצת "של פעם".

יהונתן: הם לדעתי העסק הראשון שפועל כאן שהשכיל לפנות לרחוב הראשי ולמקם שם את הכניסה הראשית עם שלט מאיר עיניים. השאלה היא רק כמה אנשים בכלל עוברים ברגל בבלוק הזה.

עמית: ניכר שחיוקה השקיע בזמנו לא מעט מחשבה בבניית המקום, וזה נראה כאילו חלק מהציוד עדיין פה מתקופתו. באופן כללי יש משהו מגובב בנראות של המקום, ובעיקר – אני לא רואה מתקן של עוף ברוטיסרי. יכול להיות שהוא בתוך המטבח?

יהונתן: אני מעריך שכל עסק שמחזיק בתנור המהפנט שמשמש לצליית עופות מסתובבים היה מציג אותו לראווה. בעיקר כי זה אחד המחזות היפים בעולם. ובכל זאת התפריט גורס שיש עופות בגריל, לצד נתחים מטוגנים בנוסח RFC – כנראה "רוסטו פרייד צ'יקן".

עמית: השוקיים והכנפיים המטוגנים בציפוי פריך עומדים בפס חימום ונראים זהובים ומזמינים למדי. כפי שאמרנו בעבר – עוף מטוגן לא אוכלים כמעט אף פעם ישר מהשמן. הוא צריך לנוח קצת כדי שהנוזלים בפנים יירגעו והמעטפת תתייבש מעט ותהפוך לקריספית.

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

המבקרים בוחרים לפתוח בארוחה זוגית מובנית הנקראת "Box לשניים" ואשר כוללת את הכבודה הבאה: רבע עוף מהרוטיסרי ועוד שמונה חתיכות של עוף מטוגן – זוג שוקיים, ארבע כנפיים ושני שניצלונים, וכן צ'יפס, תפוחי אדמה אפויים בתנור ושני בקבוקי שתייה. המחיר – 99 שקלים.

יהונתן: לפני הכל – נדיבות. 99 שקלים לארוחה שאני לא רואה איך שני אנשים יכולים לצאת ממנה כשהם לא שבעים. זה יפה.

עמית: אמנם הגענו בשביל העוף בגריל, אבל הספקתי לראות בפייסבוק של המקום את המשפט "מכירים את KFC, קצת יותר טוב ובכשרות מהודרת". אז ברשותם נתחיל מהמטוגנים.

יהונתן: ובכן – לא קצת יותר טוב מ-KFC. אפילו די רחוק משם. מבחוץ נראה זהוב ויפה, אבל המנה היא חצי כוח. עוף מטוגן קם ונופל על שני דברים – פריכות מטורפת ועסיסיות מקסימלית. פה הבשר שבפנים אמנם עסיסי אך הציפוי מעט מאכזב, הן במדד הפריכות והן במדד הטעם. אין מספיק תיבול, והכל מרגיש קצת כמו פירורית זהב משודרגת.

עמית: עוף מטוגן הוא לא מאכל פשוט להכנה בגרסה כשרה, כי אחד השלבים המשמעותיים הוא השרייה בבלילה חלבית. יש שאף שטוענים שהתאמת הציפוי לדרישות הכשרות הוא שעומד מאחורי הכישלון של KFC בעיר. מצד שני, כבר ראינו בעיר מספיק דוגמאות לעוף מטוגן פיגוזי במקומות כשרים לחלוטין – "קרייב", למשל, או "האץ'".

יהונתן: זה לא שהמנה היא כישלון מוחלט, כן? השוקיים נחמדות, הכנפיים אפילו יותר כי בסוף יש עוף עסיסי ויש ציפוי קצת פריך, פשוט אפשר וצריך לצפות להרבה יותר.

עמית: השניצלונים, אולי בשל העובדה שטוגנו ברגע ההזמנה, מוצלחים יותר ופריכים הרבה יותר.

יהונתן: העוף בגריל הרבה יותר טוב מסקציית הטיגון. קיבלנו כרע גדולה, לא מאוד מתובלת, שעברה מעין חימום עם הגריל שנתן לה מעט טעמי עישון טובים. זה לא עוף בגריל אגדי, כזה שמרגישים בו טעמי מרינדה ועור פריך, אבל הוא טעים.

עמית: מסכים. ייתכן והשרייה יותר ארוכה בתבלינים או אולי פשוט תיבול דומיננטי יותר היה מועיל כאן, ועדיין מידת הצלייה טובה מאוד והבשר עסיסי. בעיני היה מתבקש לקחת את העוף הזה, לפרק אותו מהעצם ולקצוץ לתוך כריך. לא ברור לי איך לא חשבו על זה כאן, בעיקר לאור העובדה שמציעים כריכים, עם שניצל או חזה עוף על הפלאנצ'ה.

יהונתן: בגזרת התוספות הצ'יפס, לא במפתיע, הוא מזן קפוא וקיבל תיבול גנרי למדי של פפריקה ועשבי תיבול מיובשים כלשהם. הוא טוגן כהלכה והתיבול לא מפריע. עובר לגמרי.

עמית: תפוחי האדמה האפויים, לעומת זאת, הם אולי הדבר הכי טוב שקיבלנו עד כה. פשוט מעולים. קערית של תפודים שנאפו – להערכתי – בתערובת התיבול של העוף. טעים בצורה בלתי רגילה, מסוג התוספות שאפשר לאכול מהן עד בלי סוף.

יהונתן: ואחרי שהתרגלנו כבר לקבל צ'יפס קפואים ותוספות גנריות כמובנות מאליהן, נחמד לראות מקום שמשקיע לפחות בחלק מהדברים שהוא שם ליד האוכל.

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

לאחר הטעימה הרחבה פונים המבקרים לאגף הכריכים בתפריט ובוחרים בבאגט עם שניצל, אשר מטוגן ברגע ההזמנה. על תקן הממרחים בוחרים השניים בשילוב שכבר הפך לקבוע עבורם – סלט קולסלו במיונז וסחוג ירוק.

עמית: בכל פעם אנחנו מזכירים שמה שמוגש בעיר לרוב בתור באגט רחוק שנות אור מהדבר האמיתי – וכשמי שמגישים אותו הם צרפתים המרחק נראה גדול אפילו יותר…. אני בטוח שמשהו בתוכם קצת מת בכל פעם שהם קוראים ללחמנייה המאורכת הזו באגט.

יהונתן: המריחה הקבועה שלנו, שפותחה אחרי שנים של ניסוי, נועדה לייצר משחק של חריף-מתוק בין טעמי הקולסלו לסחוג, ומשחק מרקמים כמובן. למרבה הצער פה מיעטו בכמות הקולסלו בצורה קיצונית, והתוצאה היא כריך מעט יבש.

עמית: אחרי שביקשנו מיוזמתנו עוד קצת קולסלו בצד והוספנו העסק השתפר, כי השניצל הבסיסי, כפי שראינו כבר בפלטת העוף, מוצלח למדי.

יהונתן: אני מניח שרוב האנשים מורחים בבאגט שלהם קצת יותר מרכיבים מאיתנו, כמו למשל חומוס או טחינה, ורואים בקולסלו רק תוספת. זו כמובן טעות. אין דבר שמחמיא יותר לשניצל לוהט מערימה נדיבה של סלט כרוב מיונזי מתחתיו ועל ראשו. וכפי שכבר אמרנו קודם – חובה, חובה, חובה להכניס כאן לתפריט כריך של עוף מפורק.

רוסטו (צילום: יובל כהן אהרונוב)

המבקרים נפרדים מ-131 שקלים בלבד, וחותמים את הארוחה בהסנפה משותפת של אדי 95 אוקטן בעודם צועדים בחזרה לרכב.

עמית: בוא נקווה, בשבילם, שלא נצטרך לחזור לפה בקרוב. הבחירה באוכל נגיש ומוכר מאוד, כמו גם הכשרות המהודרת, עשויה להגדיל משמעותית את סיכויי ההישרדות.

יהונתן: יש כמה ליקויים ברמת הבסיס שיכולים להפוך מהר מאוד לבעיות גדולות יותר. ראשית, חייבים מישהו שדובר עברית קצת יותר חזקה על הקופה. בעל הבית, עולה חדש, מקסים, מבין עניין ושירותי, אבל יש מחסום לא פשוט. גם לקחת הזמנות לטייק-אווי בטלפון על הקופה זה מתכון לבלגן וללקוחות שמתייבשים בתור ומתעצבנים.

עמית: הייתי עושה גם סיבוב קטן על הנראות של המנות והכלים – קצת האחדה וקצת פחות מיש-מש. קיבלנו צ'יפס בקונוס נייר, קולסלו בצלוחית חד פעמית, צלחות חרסינה ומגש מתכת עם נייר ממותג. בלגן.

יהונתן: ועדיין, בהתחשב בכך שמדובר באנשים נטולי ניסיון מסעדני, נראה שהם יודעים מה הם רוצים ברמת הבסיס, ומה שהם עושים הם עושים בסדר גמור סך הכל. אם הייתי עדיין נער צעיר שגר פה בשכונה זה לגמרי מקום שהייתי שמח שיהיה לי ליד הבית.

עמית: המחירים יותר מנוחים והנדיבות מורגשת בכל מנה. אני חושב שעוד קצת מיקוד יעשה פה טוב. כרגע זה לא מסעדת רוטיסרי כמו שמשתמע מהשם, לא בדיוק מקום של עוף מטוגן ולא בדיוק מסעדת פועלים. זו מסעדת עוף שנוגעת ביותר מדי טכניקות. רוצים עוף בגריל? תהיו זה – עוף, תפוחי האדמה המופלאים, מלפפון חמוץ, סלט כרוב. זהו. לא צריך מעבר.

יהונתן: בדיוק. בטח לאור השממה היחסית בתחום העוף בגריל זו פתיחה משמחת למדי, והביצוע שקיבלנו היה יותר מראוי. אז מי שבקריז מוזמן לסור לכאן.

עמית: ואם במקרה אתם אוכלים או מוצאים עוף בגריל במקום אחר – ספרו לנו בתגובות?

יהונתן: ואם לא לנו, לפחות לאבישי בלום…