בשנת 1998 קיבלה ממשלת ישראל החלטה משמעותית אשר שינתה את האופן בו אנו זוכרים ומנציחים את הנופלים. החלטה זו, שהוסיפה את הנצחת חללי פעולות האיבה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, הביאה להכרה במאבקם של אזרחים ישראלים שנרצחו בפעולות טרור. מאז זהו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, עם שני טקסים – האחד לחללי צה"ל והשני, מיד לאחר מכן, לנפגעי פעולות הטרור.
עבור המשפחות, העצב והכאב הוא אינסופי ולא משנה אם הם איבדו את היקר או היקרה בשדה הקרב או בפיגוע קטלני, אך יש משפחות שאיבדו את היקרים והיקרות להם גם פה וגם שם – כאב מכפיל, שאין מילים שיכולות לתאר. זה קרה גם לפסי גורדון, אלמנתו של לוחם השיריון במיל' נפתלי יונה גורדון ז"ל (בן 32 במותו), שנפל בקרב ברצועת עזה בדצמבר 2023, שהיא גם אחות שכולה – אחרי שאיבדה את אחותה מלכי רוט ז"ל, שנרצחה בגיל 15 וחצי בלבד בפיגוע הקטלני במסעדת סבארו ב-2001.
בשיחה עם "כל העיר" מתארת פסי את התחושות לפני אחד הימים הקשים ביותר בלוח השנה העברי – יום הזיכרון – שעבורה הוא קשה במיוחד. "האמת שהייתי רוצה לדלג על היום הזה", היא מספרת בכנות מהולה בכאב ומוסיפה, "אין לי חשק אליו, כבר אחרי שפסח מסתיים התחושה היא שאנחנו כבר ביום הזיכרון. כל ההתעסקות בזה היא קשה. מחטטים מכל כיוון בפצעים הפתוחים". מנגד, פסי מבינה את החשיבות של היום הקדוש: "אבל אני יודעת שזה כן חשוב שמקדישים יום כדי לזכור, להוקיר ולכבד את מי שמסרו את חייהם כדי שנוכל לחגוג את יום העצמאות".
נפתלי ז"ל ופסי (צילום: באדיבות המשפחה
פסי, בכנות אופיינית שעוד תורגש בהמשך, מספרת על נפתלי האדם, בן הזוג, האבא: "הוא היה מאוד נעים, משרה נחת רוח וקלילות. היה שמח רוב הזמן, מאוד צנוע בלי טיפה של אגו. לא היו משחקים ודברים כאלה. הוא תמיד שמח לעזור, תמיד היה שמח למפגשים חברתיים ומשפחתיים. מאוד יציב ומאוד אמין ובחיים לא היה מאכזב, אפשר היה לסמוך עליו בעיניים עצומות. עוד דבר משמעותי אצלו היו עקרונות ברורים שהיו לו. היה לו עמוד שדרה וזה בא יחד עם עקשנות, הוא לא היה נסחף בלחץ חברתי. והרגיש בנוח לשמור על העקרונות גם מבחינה דתית, גם בסביבה שלא היו בה דתיים סביבו וגם מבחינת דעותיו. הוא היה אדם מאוד משפחתי – זה היה הדבר הכי חשוב לו".
איך נפתלי התייחס למצב הפוליטי והחברתי במדינה בזמנים אלו?
"הוא תמיד היה אחד שנמנע מחיכוכים ומריבות, ועם תחילת המלחמה התבהרה לו החשיבות של שמירה על אחדות העם. שאנחנו חייבים לדבוק ביחד בטח בעתות משבר. הוא לא רצה יותר מדי להיכנס לעניינים פוליטיים. כשהוא הגיע לאפטר קצר בבית וניסיתי לדבר איתו או לשאול, הוא אמר לי כל הזמן שחשוב להיות ממוקדים במטרות ושזה לא הזמן לדבר על פוליטיקה. השהות שלו במילואים, בכור ההיתוך יחד עם אנשים, חברים, עם דעות וסגנונות שונים הבהירו לו שיש מגוון רחב של אנשים ודעות והיה לו ברור שזה לא רלוונטי להתעסק בזה. היו לו חשוב להגיד כל הזמן שאנחנו אחים ואחים צריכים להסתדר ביחד ולא לעסוק בנושאים שמציתים כדי לא חלילה להילחם אחד בשני. הוא מסר את חייו בשביל עתיד המדינה והכי חשוב לו לשמור זה אחדות העם".
"השרה תמיד נחת רוח והיה שמח בחלקו"
נפתלי ז"ל, עבד כפיזיותרפיסט בקופת חולים כללית (בסניף רמת אשכול), ולדברי פסי, "מאוד אהב את עבודתו, הוא גם היה פיזיותרפיסט מאוד מוכשר, שעבד במספר מקומות והיה לו ניסיון לא מועט. בחבר'ה היה לנו בדיחה, שהוא היחיד שלא התמרמר על העבודה שלו, אבל כזה הוא היה. השרה תמיד נחת רוח והיה שמח בחלקו. בן זוג מושלם, איש מתוק ואבא מדהים".
בפן האישי, בשנה וארבעה חודשים מאז נפילתו של נפתלי ז"ל, מנסה פסי בת ה-32 ללמוד לחיות עם המצב החדש. המלחמה עדיין כאן, לא הולכת לשום מקום. זה בוודאי לא מקל. היא עצמה מנסה להבין איך מתמודדים עם האובדן והכאב, במיוחד שיש בבית בגוננים 2 בנות קטנות – ליבי בת הארבע וחצי וגפן בת השלוש. "אני מנסה כרגע למצוא קרקע עבור הבנות שלי. שנה וארבעה חודשים שאני מנסה לעכל מה קרה לנו, לנסות ולהבין ולנסות לסכם את הבנאדם הכי משמעותי, מאיר ויציב שנתן לי קרקע בחיים שלי".
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה אבא הוא היה עבור ליבי וגפן?
"הוא היה כיפי, אבא מצחיק, מאוד מעורב ודואג ממש. הוא היה נוכח מאוד בחיים שלהן והיה מסור בדיוק כמו שאני הייתי עבורן באותה המידה והוא מאור חסר. שואלים אותי הרבה אם הבנות מבינות ומה עובר עליהן. אני תוהה מה באמת עובר עליהן, הן הספיקו לחוות אבא מדהים, משהו בזה הן כן יזכרו באופן כזה או אחר וזה יחסר להן תמיד. אני מניחה שיש להן חוסר גדול ולצערי הן יגדלו בבית ללא אבא, תחת הצל של אובדן, אני יודעת מה זה לגדול בבית שחווה שכול, ואני מאוד מנסה שכן יהיה לנו בית שמח ומתפקד".
פסי, מוסיפה לספר את אשר עובר על ליבה: "כמה שאנחנו רוצים לנסות ולמצוא פתרונות – לתקן או לקנות חדש, כי זו הנטייה של בני האדם, אבל יש דברים שאי אפשר לתקן. אני עוד בתהליך של ההבנה – שפשוט לא יהיה תחליף. אולי רק בתחיית המתים או שנתאחד שוב בעולם הבא. קשה לי למצוא את המילים הנכונות. אני רוצה למצוא קרקע ונחמה, להצליח לחיות עם זה בשלום עד כמה שאפשר".
נפתלי ז"ל עם בנותיו ליבי וגפן (צילום: באדיבות המשפחה)
לנפתלי ז"ל גם היה צד ספורטיבי, לפסי זה היה קצר פחות ברור, אבל הבינה שהוא אוהב ומתעניין לא מעט בהפועל ירושלים כדורסל – קבוצה שאותה אהד והיה הולך מדי פעם למשחקים. "הייתי מוצאת אותו חותך סלט תוך כדי שהוא בודק בפלאפון ועוקב אחרי הקבוצה", היא משתפת, "הוא שילב את זה בחיי היום יום שלו, היה הולך למשחקים משמעותיים או רואה מדי פעם משחק עם חברים. הפועל עשו טקס הנצחה לזכר הנופלים והנרצחים אוהדי הפועל, האחים שלו היו יותר מחוברים לזה, אבל מה שבאמת נגע בי שאחרי שזכו בגביע המדינה בשנה שעברה, העלו תמונה למחרת שנציגי הקבוצה עלו להר הרצל לקבר שלו וצילמו אותו ביחד עם הגביע וזה היה מאוד מרגש".
נפתלי ז"ל בעבודה (צילום: באדיבות המשפחה)
ילדות בצל האובדן
כאמור, כבר כשהייתה בת 8 חוותה פסי אובדן. היא איבדה את אחותה הגדולה מלכי, שנרצחה בפיגוע בסבארו בשנת 2001, מעין סימן מקדים נוראי לטרגדיה גדולה נוספת שתבוא אחריה. "לצערי אני קצת יודעת משהו על שכול ואובדן ואיך לגדול בבית כזה ואיך זה מרגיש בשנים הראשונות", מציינת פסי, "אני מרגישה כאילו הכל היה קצת הקדמה והכנה כשאני שוב נזרקת למקום הזה, אבל הפעם זה אחרת. אני גם לא ילדה ולאבד בעל זה שונה. זה כמו חצי ממך זה העוגן וזה הבית. הוא היה האור והתקווה לחיים טובים יותר, והוא היה באמת כזה במיוחד אחרי ילדות בצל האובדן של מלכי".
פסי מספרת את הזיכרונות שיש לה מאחותה. "היא הייתה מאוד פעילה, עשתה המון דברים בשביל נערה בת 15 וחצי. הספיקה להתנדב הרבה. היא הייתה מכינה הרבה צ'ופרים למשפחה, אם היינו רבות או שהייתה מתעצבנת עליי הייתי מקבלת כעבור כמה שעות התנצלות או מתנה קטנה. היא הייתה חניכה פעילה בסניף רמו ואז מדריכה מסורה בתנועת הנוער 'עזרא' במעלה אדומים. אפילו שהייתי קטנה הייתי מבקשת ממנה לקחת אותי, והיא הייתה מסכימה שאני אבוא איתה למפגשים עם חברים שלה לסניף".
ההורים של פסי, ארנולד ופרימט רוט הקימו עמותה בשם "קרן מלכי" לזכר בתם שנרצחה, פסי מספרת, "זו קרן שההורים שלי הקימו לאחר הרצח של מלכי בפיגוע, שמטרתה לתמוך בילדים בעלי צרכים מיוחדים המתגוררים עם משפחתם שהחליטו לגדלם באופן עצמאי. יש לי אחות עם צרכים מיוחדים ומלכי בחייה הייתה זו שהצליחה להגיע אליה ולעזור בטיפול בה. הייתה לה נשמה מאוד גבוהה הרבה מעבר לגיל הביולוגי שלה".
פסי כשהייתה בת 8 ואחותה מלכי רוט ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)
תגובות