האסון הנורא בשיטפון בנחל צפית שבדרום זעזע מדינה שלמה, אך מי שייאלצו כעת להתמודד יום יום עם השלכות האסון ועם מציאות חדשה ובלתי נתפסת הן המשפחות, שאיבדו את היקר להן מכל.
אביה של מעין ברהום ז"ל: "כל החמצן ושמחת החיים של הבית היתה מעין, ועכשיו זה התרוקן"
מנהל התיכון לאמנויות, שבו למדה יעל סדן ז"ל: "יעל היתה חברה מעולה, תמיד ראשונה להתנדב"
רועי אור, הבן הבכור במשפחה שמתגוררת במעלה אדומים, אח של אלה אור ז"ל, מספר בקול סדוק מכאב ומעייפות, על אחותו: "אלה הגיחה לאוויר העולם 15 שנים אחרי, בשנת 2000. היא הילדה האחרונה לבית משפחת אור, שנולדה בשבת קודש. הערצתי אותה: הערצתי אותה על ההחלטות החשובות שלקחה בחייה, על המטרות שקבעה לעצמה ועמדה בהן. היא היתה מתכוננת למבחנים עד שתיים או שלוש לפנות בוקר, ומוציאה ציונים מעולים – 90, 92, 94; האהבה שלה לטיולים הייתה אין סופית, והאהבה שלה לארץ ישראל היתה אינסופית. אם הציעו לה לטייל היא מייד היתה מסכימה, גם אם לא ישנה כל הלילה.
עד גיל 18 פחות חודש אלה רק הפיצה חום ואהבה. היא הייתה הדבק שמחבר בין כל האנשים בבית – בין ההורים לילדים ובין האחים. היא הייתה הכי קטנה במשפחה, אבל במהות שלה – הכי גדולה. ילדה מקסימה, חכמה ויפהפייה. פשוט ילדה גדולה מהחיים".
"כולם היו מוקסמים ממנה", ממשיך אחיה הגדול של אלה ז"ל. "כל כך אהבו אותה. אנשים באים ומספרים לי עד כמה אלה הייתה ילדה מכבדת, עד כמה ידעה לנהל דיון בצורה הכי יפה, לשמוע את הדעה של כולם ולכבד את הדעה של כולם. אני בעצם יכול להמשיך ולדבר עליה לפחות עד מחר בבוקר…".
אלה אור ז"ל (צילום: אוסף משפחתי)
לרועי יש גם מסר להעביר לכולנו, בשמה של אחותו: "אין לי צל של ספק שאלה הייתה מבקשת ברגעים האלה להרים את המשפחה, שעברה אובדן מאוד גדול, ואת עם ישראל כולו. היא הייתה רוצה שכולנו נקום, נתאחד באהבת אמת, באהבת חינם, ולא באהבה התלויה בדבר. זו הצוואה של אלה. היא הייתה רוצה שכולנו, כל בני האדם שחיים במדינה הזאת, יהיו איש אחד ולב אחד".
"אנחנו משפחה מאוד חזקה ומאוד מלוכדת", מספר אור. "אנחנו עוברים בימים האחרונים שינוי תפיסתי ענק, עצום. אנחנו יוצאים מתוך הכאב, פותחים את הלב, פותחים את הידיים ורוצים לתת חיבוק גדול לעם ישראל, לכל העם היושב בציון.
"אנחנו קוראים מכאן, ממעלה אדומים, לכל תושבי המדינה הזאת: 'אנא מכם, לא רק ברגעי אסון, לא רק ברגעי משבר – אנחנו חייבים להיות חזקים 365 ימים בשנה, אחד למען השני, אחד כלפי השני, ליצור כאן בית משותף. ליצור אווירה נעימה בתוך הארץ שלנו, אווירה של פיוס ולא אווירה של פילוג, אווירה של חום, של אהבה, של אחדות'. זה מה שאלה הייתה רוצה שיקרה, ואנחנו כמשפחה לקחנו את הדרך שלה, אימצנו אותה וזה מה שאנחנו הולכים לתת לעם ישראל – אתמול, היום, מחר, כל הזמן. כל מי שירצה להגיע ולהתחבק, יקבל מאיתנו חיבוק. המסר שלנו צריך להיות מסר מחבר. זה מה שאלה הייתה רוצה, אין לי צל של ספק בזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
