אחותי הקטנה הפנתה אליי מקרה של משפחה ירושלמית עם סיפור מאוד קשה - מיטל ואחותה, לירון (אלבום פרטי)
אחותי הקטנה הפנתה אליי מקרה של משפחה ירושלמית עם סיפור מאוד קשה - מיטל ואחותה, לירון (אלבום פרטי)

סיפורה המרגש של מיטל טובול – על תרומה ונתינה שלא יודעות גבולות

מיטל טובול, ירושלמית בת 38, מארגנת תרומות למאות משפחות באמצעות הפייסבוק והסמארטפון. סיפורה המדהים נחשף בפני "כל העיר"

פורסם בתאריך: 19.7.17 19:43

החיפוש אחר גיבור מקומי מביא אותנו הפעם לסיפורה המדהים של אישה צעירה שמארגנת תרומות למאות משפחות נזקקות וכל זאת באמצעות הפייסבוק, הסמארטפון והרבה מאוד אהבה ומסירות. בדרכה היא הכירה משפחות קשות יום, קשישים החיים בתנאים מכפירים שמהם גם נאלצה להיפרד כשנפטרו וילדים שללא עזרתה, כנראה היו מתקשים לעבור את השבוע. היכרו את מיטל טובול – סיפורה של גיבורה מקומית.

 

טובול נולדה בקטמון למשפחה שעבורה תרומה לקהילה היו עניין יומיומי, "המקום של התרומה הגיע מחינוך מהבית. אמא שלי ואבא שלי תמיד נתנו", מספרת טובול, "אמא שלי היתה אוספת מלא בגדים חדשים, מארגנת חבילות ונותנת באהבה למשפחות של עולים מאתיופיה. למרות שגם לנו לא היה הרבה בבית. גדלנו על "אין" ועל "לא עכשיו" וכשלכולם היה מחשב צבעוני לנו היה מחשב ירוק."

אני מתעסקת בזה כמעט כל יום אחרי העבודה.

אני מתעסקת בזה כמעט כל יום אחרי העבודה.

"גייסנו 1,200 שקל ועשינו קניות לבית כי לא היה שם כלום"

ערך ההתנדבות מלווה אותה לאורך כל חייה, החל מנעוריה כאשר היתה מתנדבת בבית החולים שערי צדק ובאגודת לתת ועד תקופת שהותה בארצות הברית, שם מצאה דרך לתרום לקהילה והיתה מחלקת כריכים לאביונים בלוס אנג'לס. אבל התפנית הגדולה הגיעה עם חזרתה לארץ כאשר היא נחשפה לאחד הסיפורים הקשים ביותר עמם התמודדה. "כשחזרתי לארץ אחותי הקטנה הפנתה אליי מקרה של משפחה ירושלמית עם סיפור מאוד קשה. האם פגועת ראש מתאונת דרכים והאב לוקה בנפשו. לא היה להם כלום בבית. שלושה מבין חמשת הילדים שלהם נלקחו על ידי גורמי הרווחה", היא משתפת, "אז נכנסנו לבית והשלמנו את מה שצריך בעזרת תרומות. גייסנו 1,200 שקל ועשינו קניות לבית כי לא היה שם כלום. קנינו שימורים, פסטות וכל מה שיכול להישאר לטווח הארוך. הסיפור הזה הכי נגע לי ללב. הם היו במאבק להחזיר את הילדים ואני חושבת שבסוף הם הצליחו להביא את כל הילדים הביתה".

מאז, דרכה של טובול בעולם התרומה לקהילה הפכה למסע ארוך ומוצלח שרתם אליו מאות תורמים ועשרות מתנדבים. את התרומות, אשר מרביתן נאספות על ידיה, היא מקבלת מכל אדם שיהיה מוכן לתת "זה באמת פשוט לנו. באופן מפתיע רוב העזרה שאנחנו מקבלים זה מאנשים שגם להם אין. לא יודעת איך להסביר את זה. זה מקסים בעיניי, אני באה לבית שאין בו הרבה והם תורמים שתי חבילות של טיטולים"

"יש יותר מקרים של נזקקים בירושלים"

טובול מציעה עזרה כמעט לכל אדם שיבקש. אבל למרות שהיא רואה לנכון לתרום ללא גבולות, עיקר עיסוקה הוא בירושלים "יש יותר מקרים של נזקקים בירושלים וכנראה זה בגלל שיש כאן יותר אנשים עניים. תל אביב זו עיר של אנשים שלא צריכים עזרה ושל צעירים ופה יש משפחות מרובות ילדים ואנשים שמשתכרים בשכר מינימום. קשה להם עם הוצאות של שכירות, קייטנות וגנים כשכל גן עולה יותר מאלף שקל. יש לנו הרבה אימהות חד הוריות שלהן אנחנו עוזרים ועוד הרבה סיפורים קשים. אנחנו עוזרים למי שצריך אבל כאן, בירושלים, יש יותר סיפורים קשים מאשר במרכז".

למרות שאנחנו מתרכזים בטובול, היא מבקשת להדגיש שהיא לא לבד בעסק. היא הקימה צוות של מתנדבים שמטפלים באופן אישי בעשרות משפחות. "אני רוצה לשים דגש על הקבוצה כמה שאפשר. זה חלק בלתי נפרד ושום דבר לא היה עובד בלעדיה. קבוצת הווטסאפ קיימת שלוש שנים. לי יש את המשפחות שלי שבהם אני תומכת ועוזרת ולכל אחד בקבוצה יש את המשפחות שלו. סך הכל אנחנו 53 אנשים שכל אחד מאיתנו עוזר ללא פחות מעשרה אנשים שונים באופן קבוע וכל המתנדבים מאוד פעילים. אני בדרך כלל זאת שמגייסת כי אצלי בפייסבוק יש המון אנשים ומי שלא מצליח להשיג תרומות פונה אליי ואני מעיפה את זה החוצה. תוך חמש דקות יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. אני נמצאת בכל קבוצה ירושלמית ותל אביבית ואפילו ברחובות שגם משם אני אוספת תרומת. אני מפרסמת, לוקחת את הדברים מהתורמים ומביאה את זה בעצמי למשפחה וככה זה מתגלגל."

אני מפרסמת, לוקחת את הדברים מהתורמים ומביאה את זה בעצמי למשפחה (אלבום פרטי)

אני מפרסמת, לוקחת את הדברים מהתורמים ומביאה את זה בעצמי למשפחה (אלבום פרטי)

נתינה שאינה יודעת גבולות

כשהנתינה לא יודעת גבול, הענווה והצניעות גם הן מתפשטות והופכות לחלק בלתי נפרד מהחיים. "אין תמיכה מהמדינה ולא הייתי רוצה את זה", מסבירה טובול, "יש לנו תקנון כניסה של מי שנכנס לקבוצה שמסביר שאנחנו רוצים להישאר קטנים ושזה בסדר. אנחנו אנשים פרטיים שעושים מהלב ומהנשמה ולא רוצים לגדול. אני מתעסקת בזה כמעט כל יום אחרי העבודה. יש לנו קבצן שישן באוהל שאותו אני מבקרת וילדים שגרים ברחוב יפו שגם אליהם אני מגיעה. אני הולכת להרבה ביקורי בית כדי לראות מה קורה באמת."

בכל סיפור גבורה יש גם אלמנט של כאב. אך טובול, בחכמתה, השכילה להצמיח טוב מתוך הכאב ולהנציח את אחד מהאנשים היקרים לה "לפני שנה ושלושה חודשים אבא שלי נפטר ועשינו צמיד לזכרו. זה צמיד 'העבר את זה הלאה'. אתה עושה מעשה טוב, ומביא לבן אדם אחר שצריך לעשות מעשה טוב ואז זה עובר מאחד לשני וזה מקסים. יש אתר שמשם בתי ספר ומוסדות לימוד מזמינים צמידים עבור התלמידים שלהם. אבא שלי היה איש טוב ובכל מה שביקשו ממנו הוא היה עוזר וזו נתינה שאתה לומד אותה. מאז שאבא שלי נפטר אני בוכה הרבה אבל אני משתדלת לא להוציא את הכאב החוצה"

מלבד פועלה במישור התרומה לקהילה, טובול מנהלת מכון קוסמטיקה שאותו פתחה לפני כשנתיים. שם, ברחוב קק"ל שברחביה, היא מתפרנסת ועד לאחרונה שם גם היה מחסן ציוד התרומות שלהם. על כך היא הסבירה בזמן השיחה שלנו שהתקיימה בבית העסק. את הראיון עם "כל העיר" הצליחה טובול לסכם בפואטיות ובאופטימיות שמאפיינות אותה מאוד "אמן שתמיד נהיה בצד הנותן".

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר