מרכז העיר ירושלים (צילום: סיון גיל)
מרכז העיר ירושלים (צילום: סיון גיל)

זעקה מבעיתה במרכז העיר

הסיוטים של תמר - סיפור קצר לשבת מאת חיים ברעם

פורסם בתאריך: 12.4.18 12:58

תמר ויטל התעוררה לפנות בוקר כאשר זעקה חדה פילחה את האוויר בסמוך לדירתה. בתחילה היא חשבה שמדובר בזמרת אופרה, שכן קול הסופרנו ששמעה היה לא רק מפחיד, אלא גם מתוק ומושך את הלב. לא הורגים אישה במרכז ירושלים, חשבה תמר, ובכל זאת אחז בה פחד קל. לא חרדה מצמיתה אלא חוסר שקט, כאילו מישהו ביקש להפר את האיזון שבו היתה שרויה בחודשים האחרונים. היא ביקשה להישאר באשליה שהיא שמעה חלק מקונצרט לילה של איזו זמרת אירופית שהשתקעה בשכנותה. קולות האמבולנסים ומכוניות המשטרה ניפצו את החלומות הנחמדים. תחושת האסון חלחלה לכל ישותה של תמר. משהו נורא קרה, הסיקה במרירות, והסיפורים שאני מחברת לעצמי לא יועילו.

היא לבשה את החלוק האפור שלה, שהסתיר יפה את גופה המושלם, ויצאה מהדירה. ברחוב הסמוך נקהלו כמה עשרות בני אדם, הם התגודדו כאילו להגן על עצמם בפני הקור העז, וסיפרו לכל מי שהיה מוכן לשמוע, שמישהי נרצחה כאן לפני שעה קלה. בעל המכולת ברחוב הראשי חבש כיפה שלא הסתירה את שערו המקליש והצבוע. הוא סיפר על ורה, שהיתה לקוחה קבועה שלו. "אישה שקטה ויפה", אמר שמעון, "ממש חבל עליה". שמעון היה אולי נסער, אבל בכל זאת נהנה קצת להיות בשולי הסנסציה. לצדו עמד איש די מבוגר, יפה תואר וקשוח. הוא לא אמר דבר, ורק הפיץ קדרות שדי הלמה את האירוע. הוא פזל אליה, אבל השתדל לשמור על חוש מידה ועל כבוד. תמר לא היתה כל כך משוכנעת שתוכו כברו. היא הציצה בידיו, ודימתה שיש כתמי דם על אצבעותיו. עתה הצטרפה אליהם שכנה כבדת גוף, שבכתה בקולי קולות. שאר הנקהלים החצינו מידה משתנה של עניין במתרחש. הסקרנות והרצון לאסוף מידע "לפני העיתונים" בלטו מאוד ברחבה הקטנה שלפני בית הנרצחת. בזכות שמעון היה להם לפחות שם, "ורה", שהדיף ניחוחות ענוגים של אירופה.

מרכז העיר ירושלים (צילום: גיל יערי)

מרכז העיר ירושלים (צילום: גיל יערי)

האמבולנסים לקחו את הגופה וגם מכוניות המשטרה נסעו משם. הקצינים הבטיחו לחזור עם שחר ולחדש את החקירה. מה יש כאן לחקור, חשבה תמר. האישה מתה, אולי בלי משפחה ורק עם מעט ידידים. היא החלה לפסוע לכיוון ביתה הסמוך, והאיש היפה הציע ללוות אותה. "לא פשוט ללכת בחשיכה אחרי מקרה כזה", אמר. תמר סלדה ממנו ונמשכה אליו בעת ובעונה אחת. למצער, הוא היה לבוש היטב ודיבר עברית סבירה. היא נענתה, כמעט שלא בטובתה. הם פסעו יחדיו והיא חשה את ידו על מותנה. זה היה די נעים, ולא עלה על דעתה למחות. כאשר נפרדו ליד המרפסת שלה היא ראתה שידו הימנית היתה מלאה דם. הוא הבחין במבטה, וביקש את רשותה לרחוץ את ידיו. אחר כך נכנס שוב לסלון, התרווח לו על אחת הכורסאות, ונעץ בה מבט מבודח. לבסוף שאלה אותו על הדם שעל ידיו, אבל הוא רק חייך ואמר שקוראים לו ויקטור. תמר התעקשה, והאורח נעץ בה את עיניו היפות להפליא. אחר כך סיפר שפצע את ידיו בחצר, כאשר ניסה לגדוע עץ סורר שהפריע למנוחתו. "לא רצחתי את ורה, אם זה מה שאת חושבת", חייך ויקטור ותמר ראתה לראשונה שיש לו שן זהב במרכז הפה. היא התלוננה קצת על עייפות, אפילו פיהקה בקולניות והאורח נמלך בדעתו והחליט שלא לכפות את נוכחותו. הוא קם ויצא, לא נישק אותה על לחיה כפי שתמר ציפתה, וסגר את הדלת בשלווה. תמר בהחלט הרגישה משהו בשיפולי בטנה, אבל סירבה להכיר בכך. המחשבה לזמן את אורי, החבר לשעת צרה וצורך, לא עלתה על דעתה. את מה שלִיבּה ויקטור, אורי לא יצליח לכבות.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

 

תמר ישנה עד שעת הצהריים והשוטרים דפקו על דלתה לפנות ערב, היא קיבלה את פניהם במאור פנים והכינה קפה. לסמל קראו עקיבא, והוא היה נחמד ומנומס. תמר סיפר שלא הכירה כלל את ורה, ורק זעקתה האחרונה חדרה אפילו לחדר השינה שלה. עקיבא קיבל את הדברים בהבנה אבל ביקש לשמוע על ויקטור. תמר נחרדה, אבל הודתה שהוא ביקר בדירתה בליל אמש. היא קצת פחדה ממנו, אבל הוא היה מנומס ולא החצין שום סימן של אלימות. "את חושבת שהוא ינסה לבקר אותך שוב?", שאל עקיבא. תמר לא היתה בטוחה. ויקטור קצת התאכזב מחשדנותה כלפיו, אבל אין לדעת. "אתם חושבים שהוא רצח את ורה?", שאלה. עקיבא נעץ בה עיניים חודרות ואז היא סיפרה על הדם שוויקטור שטף בחדר האמבטיה שלה. עקיבא ביקש רשות לבדוק את המקום, הלך לחדר האמבטיה בלוויית שוטר נוסף וחזר מאוכזב. הוא לא הותיר אחריו שום סימן.

השוטרים הלכו להם, ותמר הזמינה מונית לסינמה סיטי, כדי לצאת מהאווירה המסויטת ברחוב שלה. היא ראתה סרט ישראלי סביר, יצאה לשתות קפה וראתה בבירור את ויקטור. הוא התעלם ממנה, אבל תמר פחדה מאוד. כאשר התיישב בדיוק מולה בבית הקפה, הבחינה שכמה נשים נועצות בו עיניים רעבות. ויקטור התעלם מהן והתבונן רק בתמר. היא חשבה שהוא לא מחפש בת זוג ללילה, אלא מישהי לאנוס ואז לרצוח. תמר יצאה אל האוויר הקריר של העיר, אותתה למונית ונסעה הביתה. בבית הכינה קפה וישבה ליד החלון. דמותו של ויקטור בחצר היתה ברורה לחלוטין. לא היה מקום לטעות, אבל גם לא סיבה להזמין את השוטרים. ויקטור רק ישב על הדשא ממול והצית לו סיגריה. מקץ עשר דקות הוא דפק על דלתה.

תמר פתחה את הדלת, ויקטור קלט אותה בזרועותיו החסונות והיא נענתה לו יותר מתוך פחד מאשר מתוך תשוקה. הוא חייך אליה כאילו ציפה לרחשי תודה על ביצועיו המזהירים. תמר רק חייכה בחמיצות שוויקטור קרא לה "אשכנזית". הוא היה די מרוצה מעצמו ורק כאשר תמר הטיחה בפניו בגלוי שהמשגל היה "עלוב" השתנתה ארשת פניו. ויקטור ראה בה אויב, זה היה ברור לה לגמרי, והיא הבינה שחייה בסכנה. "אתה רצחת את ורה?" שאלה, פשוט כדי להרוויח זמן. ויקטור לא ענה. הוא רק אמר ש"ורה היתה כלבה", אבל לא נימק וגם לא הביא את הדברים כעילה לרצח. כאשר הוציא מתיקו האופנתי את הסכין תמר הבינה שסופה הגיע. היא עצמה את עיניה ובעצם התעלפה. היא כמעט שלא הרגישה בסכינו של ויקטור, שננעץ בה עשרות פעמים.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר