כשמתן אדלסון רכש את הפועל ירושלים לפני כחמישה חודשים, הוא שם לו למטרה להפוך את האדומים לקבוצת יורוליג. על יכולותיו הכלכליות של האיש, נצר למשפחת אדלסון העשירה בארץ אין צורך להכביר, כך שמטרה כזו היא הגיונית וריאלית. ואדלסון דואג להדהד את זה בכל הזדמנות. הוא הצהיר יותר מפעם אחת שהפועל צריכה להיות ביורוליג, ואף נקב בלוח זמנים – בתוך שנתיים.
בדומה לאורי אלון, אדלסון משוכנע שהפועל צריכה לבצע את קפיצת המדרגה לליגה הטובה באירופה. בכל זאת – הבסיס קיים, למועדון יש שם, הניהול טוב ולמעלה מכך ויש גם קהל אוהדים גדול והיכל כדורסל הגדול בארץ.
רוצים להישאר מעודכנים?
ועדיין – למרות ההצהרות ולמרות התשתית המצוינת, ישנם פערים גדולים בין ההצהרות הבומבסטיות של אדלסון לבין המציאות.
אם חשקה נפשו של בעל הבית במפעל היוקרתי ביבשת, מדוע הוא בחר לחזור במהלך תמוה אל ליגת האלופות של פיב"א ועוד אחרי שוויתר על אירוע הפיינל פור בשנה שעברה? הרי יודע כל ילד זב חוטם – הדרך ליורוליג עוברת ביורוקאפ, או לכל הפחות – קצרה יותר.
כשוירטוס בולוניה, פרטיזן בלגרד, מונאקו, באיירן מינכן ועוד דוגמאות מהשנים האחרונות סימנו את היורוליג כמטרה – הן הלכו עליה בכל הכוח. משמע, להיות ביורוקאפ, כי כיום זו הדרך הכמעט יחידה להגיע לאן שאדלסון רוצה.
הפועל, שלא יובן, תהיה קבוצה טובה גם השנה. סביר להניח שהיא תגיע שוב לשלבים המכריעים בכל המפעלים, אבל גם אם הפועל תזכה בליגת האלופות של פיבא, או בקצרה BCL, איך זה יקדם אותה להשתתפות ביורוליג? פשוט בזבוז של שנה.
אדלסון, חשוב לומר, עשה נכון כשוויתר בשנה שעברה על הפיינל פור, אלא שמאז ההחלטות שלו פחות מוצלחות. כשהמטרה המוצהרת היא יורוליג – הבחירה ביורוקאפ היא הכרחית.
אז מה הוביל את אדלסון והפועל לסיבוב הפרסה ולעונה נוספת עם פיב"א? לטעמי אחת הסיבות המרכזיות היא סגל השחקנים האדום. עכשיו מבלי להיכנס לניתוח מעמיק – מבט ממעוף הציבור מגלה שוב פערים בין הצהרות לבין המציאות: מדיבורים על שחקני יורוליג כמו לונדברג, פאריס לי, ג'סיאל ריברו ודומיהם, על הפרקט בארנה יתרוצצו כריס ג'ונסון ובריינטון לאמר, שהם שחקנים טובים, אבל לא שמות מפוצצים שלא ראינו קודם.
במסגרת זו, יובל זוסמן הוא סוג של יוצא מן הD7לל. אמנם לא שחקן יורוליג מוביל, אבל כן אחד מטובי הישראלים בשוק.
הסגל, לדעתי, גם הוא נגזרת לבחירה המוטעית בליגה של פיב"א, שאיך שלא הופכים את זה – לא מצליחה למשוך את השמות הגדולים והאיכותיים. הכדור, כמובן, בידיים של אדלסון (ושל דז'יקיץ') ומעניין יהיה לעקוב אחר הצעדים הבאים של הבעלים.
