הדרבי הערב (ראשון), הוא לא עוד משחק ובטח לא עוד דרבי, הדרבי הזה בעל חשיבות עליונה לגבי ההתנהלות של בית״ר מעתה ולפחות עד לסיום העונה. ההדחה מגביע המדינה במוצ"ש והתיקו המביש נגד הפועל פתח, שהרחיק את בית״ר עוד מהפלייאוף העליון, יצרו את המשבר הראשון של המועדון מאז החל עידן ברק אברמוב, ויצרו גם את נקודת השבר ביחסים בין יוסי אבוקסיס לבין אברמוב ובין יוסי לבין חלק מהקהל.
יוסי הרגיש להערכתי נבגד. ולמה? ברק לא העניק לו את הכלים המתאימים להתמודד עם האתגרים המקצועיים והציפיות של הקהל לגבי העונה הנוכחית – בטח אחרי הזכייה בגביע – מכר לו את כל השחקנים המשמעותיים מהעונה הקודמת (למעט ירדן שועה) ומנגד לא נתן לו תקציב להביא מחליפים ראויים.
יוסי מצידו, לפחות כלפי חוץ, לא התלונן ולא תירץ. לקח את החומר הקיים וניסה להמציא את בית״ר מחדש. אבל כדורגל זה לא הוקוס פוקוס ויש גבול עד כמה סגל יכול להיות חלש וחסר, וכששחקנים נפלו מהרגליים ועלו לשחק פצועים בלי מחליפים ראויים ובלי חיזוק מתאים – התוצאות על הדשא היו בהתאם. בבית״ר, כמו בבית״ר, החל הקצף של הקהל לגאות ולהיות מופנה בעיקר לאיש על הקווים. קצף ואנטי שהיו קיימים עוד הרבה קודם, נוכח עברו של המאמן עם הקהל מימי נטישתו להפועל תל אביב.
רוצים להישאר מעודכנים?
יוסי ציפה שברק יגבה אותו ויעניק לו גב בחזרה, בדיוק כפי שהוא עצמו עשה, הוא גם ציפה שברק יגרום לקללות מהיציע ממול להפסיק, בטח נוכח הקשר ההדוק בין ברק לבין מכתיבי הקצב וסולני היציע, וכשזה לא קרה הגיע השבר. וביחד איתו גם אקורד הסיום הצורם של יוסי בבית"ר ושל החברות בין אבוקסיס לאברמוב.
כמה מילים למר אברמוב: אני לא יודע בוודאות מה המטרות או הרצונות שלך מבית״ר, (אני רק חושב שאני יודע) אבל דע לך כך, גם אם אתה מקבל כרית בטחון בינתיים מהקהל ואפס ביקורת מכלי התקשורת הארצית בכלל ותחנת הרדיו המקומית בפרט, לפחות חלקו הארי של הקהל, מבין ורואה הכל. הוא מבין מה אתה מכניס ומה אתה מוציא והוא יכלכל את צעדיו בקיץ בטח בכל הקשור לרכישת מנויים. מה שקורה לא ימשיך לקרות גם אם אתה חושב שאתה חבר של האוהדים "הנכונים".
