דעה | ספרינט. לא מרתון

אחת לכמה זמן שולח עצמו רועי כהן, הדובר (והמנהל) של הפועל, לחזית של קבוצת הפייסבוק "הפרלמנט של מחוץ לחומות" כדי להגן על המועדון מפני הביקורת של האוהדים. ככה הוא עשה גם לאחרונה, בעקבות ההדחה מהיורוקאפ, ובהיעדר כל התייחסות אחרת של קודקודי הפועל לביקורות צריך להתייחס לדברים של כהן כעמדת המועדון.

אחרי שכהן הבהיר שמתן אדלסון העמיד העונה את התקציב הגבוה בתולדות הפועל, הוא ניפק את הפסקה הבאה: "מה שקורה בהפועל ת״א שיבש כאן את המציאות. אנשים חושבים שעכשיו זה הסטנדרט – בעלים שיתקשר לשחקן, ישאל כמה, יגיד לו כן ואז חוזה חתום. זה לא עובד ככה בכדורסל, זה לא עובד ככה בשום עסק רציונלי. אבל אנחנו הכרזנו מהרגע הראשון שנתנהל תחת תקציב שפוי, הגיוני, שיילך ויגדל משנה לשנה בהתאם להכנסות האורגניות שהמועדון יצליח לייצר. מרתון, לא ספרינט".

נתחיל מפירוק קלישאה שמאפיינת את העת הזו: זה שהכרזת על משהו מהרגע הראשון ושאתה עקבי לא עושה אותך צודק. הפועל טעתה מהרגע הראשון של העונה הזו וממשיכה לדבוק בטעות שלה בקטע הרסני. מה שקורה בהפועל ת"א לא משבש את המציאות, הוא המציאות עצמה. ובמציאות הזו, החלום של הפועל להגיע ליורוליג בסכנת שיבוש רצינית, כל מה שנותר לנו זה להתפלל שוולנסיה יעיפו את הפועל ת"א בחצי הגמר וגם זה עשוי לא להספיק. הרי היורוליג יגדל בעונה הבאה מ-18 ל-20 קבוצות, חזרתן של הרוסיות לא נראית באופק, ודימיטריס איטודיס משתתף בדיונים על הגדלת הליגה וזהות המצטרפות החדשות בכובעו כנשיא ארגון מאמני היורוליג.

התרחיש שבו "בעלים מתקשר לשחקן, ישאל כמה, יגיד לו כן ואז חוזה חתום", הוא ליטרלי כן הסטנדרט. עופר ינאי עשה את זה כמה וכמה פעמים בקיץ ובמהלך העונה וזה לא ענין סגנוני אלא מהותי. הוא מעמיס על הקבוצה שלו מספיק שמות גדולים כך שליורוליג לא תהיה ברירה אלא לצרף את הפועל ת"א אליה. נשיא ארגון מאמני הליגה עובד אצלו, והוא לאחרונה שם הצעת ענק למיצ'יץ', הפנים של היורוליג וה-MVP במשך שנתיים ברצף. בהנהלת המפעל לא ירצו ששתי הדמויות האלה יסתובבו ביבשת שלא כחלק מיורוליג, וינאי מבין את זה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ההסבר של הפועל לגבי הבדלי הסגנון של מרתון מול ספרינט היו לגיטימיים אם לא היה מדובר בעונה שבה שני מועדונים ישראלים מתחרים על יעד שהוא משחק סכום אפס: להיות הישראלית השנייה ביורוליג. לא תהיה ישראלית שלישית בליגה הזו, ולכן האסטרטגיה של מרתון אינה מתקבלת על הדעת, בטח ובטח שהיריב מנגד הולך אול אין בכזו רמה.

בחודשים הקרובים נדע אם המחדל של אדלסון, מקל ושמיר הוא גדול, או ענק ברמה של טעות פטאלית שכולנו נבכה עליה במשך עשור. הקלפים כבר לא בידיים שלהם אלא בידי ולנסיה, קודקודי היורוליג ועופר ינאי. זה מחרפן, מקומם ובעיקר מאוד לוזרי.