העונה של בית"ר מתחילה לקבל צורה. ביום ראשון רשמה הקבוצה ניצחון שלישי ברציפות, הפעם 0:2 מול בני יהודה, יריבה שבאופן מסורתי עושה לצהובים צרות.
זה היה ניצחון יפה, מוחץ, במשחק שבקלות יכול היה להסתיים גם עם חמישייה. נכון, לקח לבית"ר קצת זמן להיכנס למשחק. אבל כשהיא נכנסה, השחקנים עשו את זה בסטייל, ניצחו באופן מרשים, וגם התחילו לשחק כמו קבוצת צמרת.
אפרופו צמרת, כיף לראות את הטבלה – עם הגדולות של הכדורגל הישראלי בראש – מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
עוד יותר כיף לראות את האלפים מגיעים למשחקי הקבוצה, שבוע אחרי שבוע, ומספקים סאונד עוצמתי וחיובי – שירי שנאה OUT, מפגן תמיכה IN – שעושה לכולם טוב בלב. לשחקנים זה נותן תחושה של ביטחון, וכשמדובר במשחק חוץ, אז גם הלחץ לכבוש ומהר, שמאפיין כל משחק ביתי, הולך ופוחת.
זה לא היה פשוט לפרוץ את המערך ההגנתי והמסוגר של יוסי אבוקסיס (3 בלמים, 3 קשרים אחוריים). מי שפרץ את הבונקר הכתום היה שוב, הג'וקר של בית"ר בחודש האחרון – ליווי גארסיה.
הטרינידדי עשה את זה במהירות האור, עם פעולה תכליתית, יעילה וחדה. במהלך של השער הראשון, גארסיה זרק את המגן היריב בקלילות אופיינית ובמסירת פאלש חכמה הותיר את שלומי אזולאי במצב שבאמת קשה להחמיץ.
אזולאי, שספג לא מעט אש מתחילת העונה ומציג יכולת משופרת לאחרונה, מצא עצמו עומד מטר מקו השער, ועשה את הדבר הנכון עם נגיעה רכה שליטפה את הכדור בדרך לרשת.
זה לא אומר שבית"ר לא צריכה את וויליאם אגאדה של קטמון בינואר. היא חייבת אותו. אבל בהחלט יש לה על מי לסמוך מהספסל – אזולאי וגם אנתוני וארן.
מי שהרשים מאוד, ולא בפעם הראשונה העונה, הוא גדי קינדה, ששוב – לא הפסיק לנוע, לייצר מצבים, להניע כדור ולהיות מהבולטים על כר הדשא. בכלל, מאז תחילת השנה ובמיוחד אחרי הפציעה של מיכאל אוחנה, קינדה הפך לאחד השחקנים החשובים של בית"ר.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
ואם בשחקנים חשובים עסקינן – אי אפשר שלא להתייחס לעלי מוחמד.
לפרגן כל שבוע מחדש לעלי מוחמד? כן, לא רק שזה לא נמאס, זה מתבקש.
אם קונטה הוא האיש של בית"ר מאחור, וגארסיה הוא זה שנותנים לו כדור וצועקים "דיו, דיו", אז מוחמד, שהגעתו עוררה הרבה רעש בקיץ, הוא האיש שדרכו הכל עובר, שמנווט את ההתקפות, הורס את ניסיונות התקיפה של היריבות ותמיד תמיד שומר על יציבות.
גם האופי שלו כל כך נוח ונעים, בלי הצגות, בלי מניירות, ובלי טעויות מיותרות. אחריות, חכמת משחק, קלאסה של שחקן.
שער הבכורה שלו בבית"ר (ובליגה בכלל), היה רק הדובדבן שבקצפת, הפרס על יכולת מעולה, על מאמץ בלתי פוסק, ועל האש שספג בתחילת הדרך מחלק מזערי (אך קולני) של הקהל.
ומילה על דיוגו ורדאסקה המשופר – אחרי שהסיר את החלודה, הבלם הפורטוגלי מוכיח שוב שהוא שחקן לא רע בכלל. מסתבר שיוסי בניון ואלי אוחנה, חרף הביקורת, כנראה ידעו מה הם עושים כשהנחיתו אותו פה לפני חודשיים. אמנם זה החל באופן צולע, אבל עכשיו, כשהחלודה הוסרה, זה כבר רץ כמו שצריך.
