כשאומרים שהתהפכו היוצרות, ניתן להביט על בית"ר ירושלים בארבעת החודשים שחלפו ולקבל מעט מושג. אם אל משחק הדרבי הקודם שנערך בחודש ספטמבר הגענו שפופים, ומוסכמות לא כתובות על גבול האקסיומה, נשברו לאחר ההפסד המעליב לאדומים מעבר לכביש, אזי שאל המשחק מחר (מוצ"ש, 7.1, 19:30) אנחנו מגיעים אחרת לגמרי.
איך ניתן להסיק זאת? כמה סיבות, ובראשן המשחק מול נס ציונה בשבוע שעבר. קיבלנו בעיטה (חיובית הפעם) מהירה היישר לשנות ה-90 העליזות. אותו עשור שבו זכתה בית"ר בשלוש אליפויות, אצטדיון טדי שהכיל אז 12,000 מקומות היה מלא עד אפס מקום כמדי משחק, שהתקיימו ברובם בתוך השבת ומשפחות על כל מרכיביהן מילאו כל פינה בטדי. והאווירה? מזמינה, חיובית ונעימה.
כך למעשה יצרנו שליטה מוחלטת בעיר, ואפילו נטלנו את ההגמוניה בליגה לפרקים. כך הפכנו, בהגדרה, לקבוצה של המדינה, כך היינו מאוחדים ובלי דיבורים על פילוג, שלא קיים ורצון של דעה אחת לשלוט.
חובשי כיפה הגיעו, בית"ר אפשרה שלא לחלל שבת באמצעות כניסה ללא שימוש בעזרים אלקטרונים ובא לציון גואל.
מי שממשיך להיתלות בפגיעה בציבור הדתי, הוא, הוא הפוגע, המשסע והמסית. למעלה מ-12,000 נוכחים בטדי (המספר הרשמי, לדעתי היו יותר) בשבוע שעבר לא טועים, והם נמנו על מגוון וכלל הקשת החברתית במדינה. מי שלא הבין או לא הפנים – זאת בית"ר ירושלים האמיתית, ועם השינוי הזה אנחנו הולכים לנצח, להשיב את אשר שלנו.
לא שאני מזלזל ביריבה, ואני גם לא ממעיט בערך החיסרון של מלך שערי הליגה איאון ניקולסקו, שבשל כרטיס צהוב מול נס ציונה, נחסר את אחת מצלעות המשולש הקטלני (ביחד עם דנילו אספריה וירדן שועה הנפלא), אשר נוצר לו בחודשים האחרונים. אמנם יש פער בטבלה ובית"ר עדיין מביטה מלמטה על היריבה העירונית, אבל התחושה והאנרגיה מבשרים משהו אחר.
אם צריך להמר במאצ'-אפ בין ניקולסקו לבאצ'ו שיחסר להפועל ירושלים, שהרי מדובר בשני עוגנים שהיו אמורים להיפגש לא מעט על כר הדשא, להערכתי לבית"ר יש עדיין יתרון ולהערכתי למרות הקושי לכבוש מול הפועל, אין ואקום ואולי השף, ירדן שועה יחזור גם לכבוש בצרורות, לא שנתלונן אם ימשיך לפטם את חבריו. הימור שלי – ירושלים חוזרת ללבוש צהוב.
