שבע נקודות, שני ניצחונות, שני הפסדים ותוצאת תיקו אחת – זהו המאזן של קטמון עד כה, וכפי שצפיתי לפני כחודשיים, העונה הזו של האדומים תאופיין ברכבת הרים של חוסר יציבות.
בינתיים, שבע הנקודות שצברה קטמון מציבים אותה בחלק העליון של הטבלה, אבל הבשורה הגדולה יותר היא ניצחון הבית הראשון שרשמה שהקבוצה. שמירה על הביתיות תהיה מפתח עבור קטמון בעונה הקרובה, ואם זיו אריה ושחקניו לא יידעו לצבור בטדי הרבה נקודות הם יהיו בצרה גדולה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
הניצחון ביום שני הושג מול יריבה קשה, אחת מהטובות העונה בלאומית לדעתי, וניתן היה לראות את ההשקעה והלחימה הגדולה של צעירי קטמון, שרוצים להוכיח את עצמם. מעל כולם בולט עד כה וילי אגאדה. ארבעה שערים יש לחלוץ הניגרי, ולמעשה כשהוא כובש – קטמון לא מפסידה בינתיים.
בכלל, אגאדה, בדיוק כמו שהיה בפתיחת העונה שעברה, נראה כשחקן שגדול על הליגה הלאומית, ואם הוא יידע לשמור על יציבות ומספרים לאורך עונה שלמה – אין לי ספק שהוא יימצא את עצמו באחת הקבוצות הגדולות בארץ.
אם אגאדה ישמור על קצב ההבקעה המסחרר שלו, קטמון תוכל להתברג בחלק העליון של הטבלה – ואז, עם חיזוק נכון אולי-אולי היא תוכל להפוך להפתעת העונה.
הליגה הלאומית, כמו בכל שנה, מאוד שוויונית, כשהבדלי הרמות הקיימים אינם ניכרים. השוויוניות הזו הובילה כבר לעולות מפתיעות (הפועל חדרה ונס ציונה), ואף אחד לא יופתע אם גם השנה תהיה הפתעה.
הפספוס הגדול של קטמון בעונה שעברה הוביל לשינוי כיוון חשיבתי – בקבוצת האוהדים החליטו לקחת שלושה צעדים אחורה ולבנות קבוצה מההתחלה, כזו שאולי בעוד שנתיים תוכל להתמודד שוב על הכרטיס לליגת העל, רק שזה יקרה עם סגל שמבוסס על שחקני בית וצעירים משופשפים.
***
בינתיים, בבית וגן שמח – רק שלא מהסיבות החיוביות. הצהובים אמנם השיגו ניצחון חוץ חשוב מול הפועל קרית שמונה, אבל את הכותרות תפס האירוע המכוער שבו קיללה קבוצת אוהדים קטנה את בעל הבית משה חוגג, בזמן שהוא סעד עם רעייתו במסעדה באזור הצפון.
אחד מאותם אוהדים נבזים הגדיל לעשות, נכנס למסעדה שבה ישב חוגג וזרק איום מרומז על כך שהוא יודע היכן לומדים ילדיו. זוהי חצייה חמורה של קו אדום ולמעשה מדובר בתמרור אזהרה ממשי. כדאי שמישהו יעשה לדבר הזה טוב לפני שהאלימות הזו תהפוך לפיזית.
רמי מנדל
הפעם, את דגל ההסתערות כנגד האוהדים הפורעים הניף אלי אוחנה, וזאת בזמן שחוגג שומר על שתיקה. היו"ר לא בחל במילים כנגד אותם צעירים, כינה אותם בשמות גנאי וטען בתוקף שהם אינם אוהדים.
אוחנה אף היכה על חטא וציין כי הוא מצטער על כך שהוא לא יצא מספיק להגנתו של אלי טביב, בזמן שאותם פורעים מיררו לבעל הבית את החיים. החשיבות של הדברים של אוחנה היא עצומה. רבים מבין האוהדים בצהוב רואים בו את הבית"רי מספר 1, וככזה הם ייתנו לו את הגב וישתתפו בנטל המלחמה כנגד אותה קבוצת מתפרעים.
אם הדברים של אוחנה יצליחו להוביל חלק מהאוהדים השפויים לפעולות אקטיביות כנגד האלימות, אזי שבית"ר רק תרוויח מכך לעתיד. אני חושב שהדברים התקיפים של אוחנה היו אלה שהובילו את אנשי הלה פמיליה להציג קו קצת יותר מתון השבוע.
המלחמה באלימות עוד ארוכה, אבל השבוע בהחלט נרשם צעד שיכול להביא לניצחון של הקול השפוי.
