טורים

מדשאות עצומות, קרונות רכבת, נדנדנות ממגוון סוגים ומתקני אקסטרים מלהיבים. את כל זה ועוד ניתן למצוא בגן העצמאות במרכז העיר

על רקע ט' באב – אתה אף פעם לא יכול להיות פה טוב בעיני אחרים. ובטח שלא במדינה הזו, כי כאן ככל שאתה מצליח יותר כך אתה הופך להיות לנרדף יותר

אחרי הרצח של שירה, החברה הירושלמית חיפשה את הדרך. אי אפשר היה להישאר באדישות

לפעמים זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית – ג'אגלינג של הכל יחד, ובכל זאת – איך יש כאלה שמצליחות ומצליחים לדחוס גם זמן ריצה בתוך כל מרוץ החיים הזה?

הבטחתי לעצמי שלא אפריע את מנוחתם של ילדיי ושל נכדיי. ממילא אנחנו דורשים מהילדים יותר מדי

זכרונות שעלו בעקבות מציאת הרדיו של אבי ז"ל שהביא אותו מכורדיסטאן בשנות ה-40 ועוקל על ידי רשות השידור. אז בתקופה ההיא אמנם לא היה כלום, אבל היה לנו הכל

רק שתדעו שאנחנו שומעים אתכם – אם אתם מאותם האנשים שבכל פעם כשאתם רואים מישהו רץ ומזיע ברחובות אתם זורקים הערה צינית בשקט, או לא, הטור הזה הפעם הוא בשבילכם

בידי ש"ס היו מיטב המשרדים, ביניהם, העבודה והרווחה, התמ"ת, הפנים ועוד, אבל היא לא עשתה דבר למען האומללים והחלשים

בשבועיים האחרונים עבדתי במכביה וצפיתי מהצד ברמה הגבוהה של חלק מהספורטאים מחו"ל. אז איך אפשר להצמיח בארץ ספורטאים וספורטאיות אולימפיים?

השתדלתי לעשות את עבודתי החינוכית נאמנה מבלי להתנצל על היותי מי שאני ולתת מקום לעולמות הערכיים מהם הגיעו התלמידות והתלמידים שלי – חומות של תקווה

תנועת ש"ס של היום סובלת משחיקה אינטלקטואלית, והיא איבדה את זהותה כבר לפני שנים רבות – אין לה מטרות חברתיות ואין לה תפיסה כלכלית וחברתית

תעסיקו בני ובנות נוער בחופש הגדול – אם אתן/ם בעלי ובעלות עסק ויש לכן/ם אפשרות להעסיק בני ובנות נוער במהלך החופשה – מוזמנות/ים לכתוב אלי ואשמח לעשות את החיבורים

ילדות פעילות הופכות להיות נשים פעילות – אז צאו, הזיעו, התלכלכו ועופו על עצמכן

פארק חבלים אתגרי לגדולים, מנהרות זחילה ורכבת לקטנים וגם ארגז חול אקטיבי, שבו מתקן דמוי מחפרון. הנסיעה אל הפארק אמנם לא פשוטה, אבל בהחלט שווה

ראיתי אותם עם המסכות על הפנים. ראיתי אותם בוגדים, מתחמנים, מסכסכים, ובעיקר נועצים סכינים אחד בגב של השני

ילדים זקוקים לפעילות גופנית מדי יום כדי למנוע השמנה, להקל על הפרעות של קשב וריכוז, למנוע מחלות ולבלום מצב של חירפון, גם של ההורים

כבר למעלה מעשור שאני נמנעת מלהגיע לכותל. בואו נודה על האמת – רחבת הכותל מזכירה יותר בית כנסת חרדי מאשר רחבה ציבורית בעלת משמעות היסטורית וחברתית. את התפילה שלי אני מבקשת לקיים במקומות אחרים

האדישות השתלטה. למה הזמרים שעולים על בימת קיסריה לא פוצים את הפה שלהם ויוצאים נגד מה שעוללו לילדי תימן?