ושוב הגיעה התקופה הקסומה, זו שמוכרת גם בשם "חילופי עונות" או בשמה הידוע לשמצה "ארגון הארונות".
אותם ימים שמגיעים אלינו פעמיים בשנה, ומסמנים את המעבר בין חום לקור ובין קור לחום.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
על פניו נשמע הגיוני, טבעי ומתבקש. בכל זאת עונות השנה. מה שלא מסתדר פה הוא שמדובר עדיין בימים שבהם אנחנו מתלבטים, לא החלטיים, לא ממש ברורים אם הם של החצי החם או החצי הקר, והם, הם שגורמים לנו לבלגן. בארון.
נתחיל עם ההבנה שמתקרר. זה בדרך כלל מגיע אחרי כשבוע הדחקה, בו אנחנו מספרים לעצמנו שזה רק יום אחד שמסמן את הגעת העונה החדשה. סנונית. אנחנו מנסים לדחות את הקץ, ולכן אנחנו מתעלמים מההתקררות והצורך להחליף מלתחות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלו ימים בהם אנחנו שולפים את מה שדחפנו בסוף עונה קודמת כלאחר יד, כשהבטחנו לעצמנו שיום אחד נארגן את זה עם שאר בגדי העונה. בפועל מדובר בבגדים שכבר קטנים על הילד במידה. החולצה הארוכה הופכת לחולצת שלושת רבעי, שמסתיימת אחרי המרפק, ובמקרה הטוב מגיעה לקו המותן של המכנס. חצאיות משנות סטייל והופכות למיני, ומכנסיים מקבלות את התואר המפוקפק "מכנסי זלמן". כמו בשיר הידוע: "זלמן יש לו מכנסיים, מגיעות עד לברכיים".
בכדי לנסות ולכסות על הבושה, ולהצליח לסחוב עוד יום מבלי להתמודד עם הארונות ומשימת ההחלפות, אנחנו גם מעמיסים על הילדים שכבות. חולצה דקה, ועליה הארוכה/שלושת רבעי, וסווצ'רט. שחלילה לא יהיה לו קר. לא כי קר בחוץ (הרי אז כבר היינו מסדרים את הארון) אלא פשוט כדי שיהיה לו נח. ושעה לאחר תחילת היום במסגרות, יוכל להוריד את השכבות (המביכות) וליהנות מעוד יום חמים בשמש של סוף עונה.
- אמא ירושלמית: שעון החורף – טוב או רע להורים?
- אמא ירושלמית: ימי שישי – קודש או עונש?
- אמא ירושלמית: משחקי ילדים – האמנם?
וכך, במשך כשבועיים, צועדים ילדים בבקרים בבגדים לא ממש תואמי מידות. ועונים להגדרת האופנה ההיפסטרית.
אז זהו שלא. תכלס בואו נביט למציאות בעיניים, נכין כוס קפה, ונצא כולנו אל משימת העונה, החלפת העונות בארונות הילדים, והשלמת החוסרים לפי מידות תואמות. החורף כבר כאן. עובדה.
