אם יש מינימום שמגיע לקבוצת כדורגל, במה שדואגים להשריש כבר תקופה כעונה שתיזכר כטובה ביותר בתולדותיה, הוא להגיע להודות לשחקנים במשחק הבית האחרון. נכון, המאבק על המקום הרביעי מת והתוצאה לא ממש משנה, אבל לחברים שעמלו קשה מדי שבוע, הצעירים שקיבלו במה, חלקם לראשונה בקריירה, ובכלל כל מי שחתום על ההצלחה וההגעה המרשימה לפלייאוף העליון, מגיע להוריד את המסך על איצטדי לעיני כמה אלפים טובים שבפיהם מילה אחת: תודה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירת 5 חדרים בצפון העיר? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
כמה חבל שבהפועל ירושלים מודל 2022/23 אפילו דבר פעוט כל כך לא יכול לקרות. ההעפלה המרגשת של קבוצת הכדורסל לגמר ליגת האלופות תגנוב, ובצדק, את הפוקוס מהאחות הקטנה מהכדורגל, אבל בעידן טכנולוגי בו הכל משודר ומתועד מעשרות זוויות, לא ברור למה צריך לירוק דם כדי לקבל גם וגם.
ההעפלה לפיינל פור מתנת הקוסם אלכסנדר דז'יקיץ' התרחשה הרבה לפני שיבוץ המשחקים למחזור הנוכחי. במועדון אוהדים שנאלץ לבחור כמעט על בסיס קבוע באיזה צד של הכביש הוא בוחר, ליטרלי – של טדי או זה של הפיס ארנה, שואלים בפעם המי יודע כמה איך לא חשבו על זה קודם?
לא צריך להיות מדען אטום כדי להבין שבמנהלת הליגות – סל/רגל/כל התשובות נכונות לא ממש מתים על הפועל, ובטח לא יהפכו עולמות כדי להתחשב בה, כמו זו שקיבלה בעיטה בתחת ממונאקו ותראה את הפיינל-פור בטלוויזיה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל כשקבוצה מגיעה לגמר אירופי, שמביא כבוד אדיר למדינה עוד לפני הג'אמפ הראשון, יכולים, שלא לומר חייבים היו לכנס את טראסט המוחות בשני ענפי הכדור הפופולריים בישראל ולקבל החלטה לא קשה בכלל – להזיז את מועד המשחק הקריטי בין הפועל ירושלים למ.ס אשדוד. באופן מאוד לא מפתיע, זה לא קרה. או בשפה פשוטה יותר – וולה היישר לפרצופם של האוהדים, בכללם עבדכם הנאמן, ואילוץ קולקטיבי שלא לממש את המשחק האחרון במנוי.
עכשיו צריך לשים את הדברים על השולחן. אין כל ספק שהנהלת קבוצת הכדורגל לא אשמה במחדל ההזוי בארצנו הקטנטונת, אבל – וזה אבל גדול כמעט כמו המרחק בין טדי להיכל הכדורסל במלאגה – ההתנהלות שלה בנושא סופר מקוממת.
לאדונים הנכבדים אורי שרצקי ושי אהרון יש קילומטראז' לא מבוטל בעולמות התקשורת. האחד הקים לפני קרוב לשלושה עשורים את הירחון 'שם המשחק' ועבד בעברו בין השאר גם במקומון זה, השני אקדמאי רהוט שהפציע לא אחת באולפני הספורט כפרשן. שניהם, אגב, מכירים אישית היטב את כמות אוהדי הקבוצה בתקשורת המקומית והארצית.
גם לולא היו בקיאים כל כך בתחום, מצופה היה שהשניים יקימו קול צעקה ומרגע שקואץ' דז'יקיץ' ניגב את הדמעות בחגיגות העלייה, לא ישאירו ולו כלי תקשורת אחד יתום, יתייצבו מול כל מיקרופון רענן ויסבירו בהרחבה למה אין לאיש בהפועל כוונה לשתוק כשהגוף שמנהל כאן את הכדורגל משתין עליהם מהמקפצה.
ומה קרה בפועל? הזעם בכלל הגיע מהכדורסל על מועד קיומו של הדרבי שיקבע את זהות המוליכה בעונה הסדירה. כן, גם כשירושלים על ראש שמחתנו, השיח צריך לעסוק במדינת תל אביב. ומה עם הכדורגל? דממת אלחוט, שהופרה סמוך לשעה 12:00 בצהריים עם הודעה בת שתי פסקאות, שעיקרן העובדה שכמות הקהל שתגיע הערב לטדי לא מכבדת את חגיגת סיום העונה הנפלאה, ועוד משהו בסגנון – פעלנו וניסינו לשנות את מועד המשחק, וקיומו במועד הוא זלזול מוחלט באוהדים שלנו. לא נותר לנו אלא להתנצל פלוס איחולי הצלחה לקבוצת הכדורסל בגמר.
באמת הפועל? עלבון לאינטליגנציה. מעט מדי, מאוחר מדי ובעיקר אכזבה לצד תחושה של לצאת ידי חובה. את המנהלת הרי לא תשנו, ודאי שלא את האינטרסים של הצהבת, אבל אלו שרכשו מנויים במיטב כספם היו שמחים לדעת שהתאמצתם עבורם קצת יותר, ולו למראית עין.
אם בכל זאת אפשר לקחת משהו מההודעה הרשמית של הפועל ולהחזיר אותה כבומרנג לאהרון את שרצקי לצד חברי הוועד המנהל, כולנו תקווה שבפעמים הבאות טובת האוהדים (באמת) תהיה במקום הראשון, כדי שאירוע (מביך) כזה לא יישנה. בהצלחה לשתי הקבוצות הערב ובעיקר לאלו שיזפזפו בין ערוצי השידור וירגישו מטומטמים כמעט כמו ההחלטה לאפשר לשתי האהבות שלהן לשחק זו על זו. יאללה הפועל.
